פועלים!
אנו, אנשי האירגון הסוציאליסטי הישראלי, מחזקים את ידיכם במאבק נגד היוקר ובהגנה על רמת-החיים.
מזה שנים נמשך בישראל התהליך של הקיטוב החברתי. חלקם של השכירים בהכנסה הלאומית נמצא בירידה מתמדת, בעוד שרווחי-ההון תופסים בה חלק גדל והולך.
תוספת-היוקר איבדה כבר מזמן את משמעותה ‒ הואיל והיא מחושבת עתה רק פעמיים בשנה, ורק פעם אחת עם הירקות והפירות.
המעבידים שואפים להגיע למצב בו תשולם תוספת-היוקר אחת לשנה, וזאת, גם במקום תוספות שכר-יסוד.
אין לפועלים דרך אחרת להילחם בתופעה זו, זולת דרישות לתוספת שכר.
אמצעי השביתה הוא חוקי בהחלט להשגת מטרה זו. אך לשם כך אין להסתפק בשביתת אזהרה חד-פעמית, יש להגיש תביעות קונקרטיות בכל מקום עבודה, להיכנס למשא-ומתן על מילויין ולנקוט באמצעים להשגתן.
הניסיון לימד כי ההסתדרות חדלה מזמן להיות איגוד מקצועי ראוי לשמו. לפיכך, יש להקים אירגוני ועדים אשר יפעלו תוך תיאום של קבע.
בל יטיפו לנו מוסר בדבר נאמנות למדינה ובדבר נכונות להקרבה למען קידומו של המשק הישראלי.
אלה המטיפים לנו כזאת, מתכננים ביודעין תהליכים כלכליים אשר נועדו ליצירת אבטלה, לשם "ריסון" השכר. לא על משפחותיהם שלהם תאיים האבטלה וחוסר הפרנסה ‒ אלא על משפחותינו שלנו.
אם הם יצליחו במלאכתם, יקשה עלינו מאוד מאבקנו. כי אין הלב נוטה לדרישות של תוספת שכר, שעה שהלחם בסכנה.
הבה וניאבק עכשיו, לפני שינסו להעמידנו על הברכיים נוכח סכנת האבטלה.
האירגון הסוציאליסטי הישראלי
מערכת "מצפן"
24 בפברואר, 1966