"מוחקים כפרים עזובים"
אגף העתיקות מסביר שאין בהם שרידים חשובים
מאת שפי גבאי
עשרות כפרים ברחבי הארץ עזבו הערבים מאחוריהם כאשר ברחו בימי מלחמת הקוממיות למדינות השכנות. צה"ל לא גירש אז את הערבים האלה מכפריהם. עובדה היא שנשארו עוד עשרות כפרים ערבים במדינה – היום הם התפתחו והתרחבו ורבים מתושביהם התעשרו. רוב הכפרים שנעזבו היו כפרים אשר שימשו בימי המלחמה בסיסים לכנופיות הערביות או לצבאות הפולשים של המדינות השכנות. כאשר הגיעו כוחות צה"ל לשעריהם ברחו תושביהם מחשש נקמה. תושבי כפרים אחרים היו קורבן להפחדה דווקא מצד האנגלים שהתחילו לפנות את הארץ ומצד חיילי "השחרור" הערביים. היו גם כפרים ששנאו בנפש את היהודים ותושביהם היו חיל חלוץ למלחמה ביישוב העברי בארץ עשרות שנים. כל הבורחים ברחו בתקווה לחזור בעוד שבוע-שבועיים עם הניצחון הקרוב של צבאותיהם.
בגמר מלחמת הקוממיות שבו חלק מהבורחים לשקם את כפריהם בהסכמת שלטונות ישראל. כפרים אחרים, שנשארו עזובים לגמרי, נעשו ישובים זמניים לעולים חדשים, שזרמו בהמוניהם בראשית שנות החמישים. כמה כפרים מאלה נשארו מקום מגורים למשפחות עולים. רק בחודשים האחרונים התחילה פעולה לפנות את כולן לדירות מרווחות וחדשות, אך פעולה זו תימשך ודאי עוד עשרות שנים.
הכפרים העזובים, שרובם נמצאים קרוב לגבולות המדינה, היו אחר כך למרכזי פעולה חשובים של האויב. בשנים הראשונות לקום המדינה נהגו תושביהם מעבר לגבול לבוא אליהם ולחפש כסף וזהב שהטמינו בחצרות הבתים. היו מקרים שרצחו בדרכם יהודים שעבדו לתומם בסביבה. עד היום משמשים בתי הכפרים העזובים מפגשים למסתננים – מהם הבאים לפעולות ריגול, מהם לפעולות רצח ומהם למטרות שוד. כל הכנופיות הגדולות ש"ביקרו" אצלנו מעבר לגבול חוסלו בתוך בתים של כפרים ערביים. לפני שנים אחדות "נמחקו" כפרים עזובים רבים מעל פני האדמה. העיירה הערבית פלוג'ה המפורסמת, ששכנה על צומת פלוגות (היום ליד הכניסה לקריית גת) איננה יותר. במקומה משתרעים שדות פורחים של ישובי חבל לכיש. רק שלט אילם מספר כי כאן היתה העיירה הערבית פלוג'ה בסיס הצבא המצרי במלחמת הקוממיות ומקום כשלונו הסופי.
להרוויח קרקע
בימים אלה החליט מנהל מקרקעי ישראל "למחוק" מעל פני האדמה את רוב הכפרים הערביים העזובים במדינה. העבודה כבר התחילה בעיקר בגליל העליון, כדי להרוויח קרקע ליישובים הקיימים וליישובים שיקומו בקרוב. הדחפורים והטרקטורים מיישרים כנסיות, קברי שייחים ועוד. מן העיירה הערבית מג'דל שבעמק גינוסר ליד חוף הכנרת נשאר, למשל, בניין כיפה של קדוש מוסלמי. מן הכפר הנוצרי מנסורה שבאזור ההתיישבות החדש בגבול לבנון, בירנית, נותרה רק הכנסייה.
אין ספק, כי מבצע "מחיקת" הכפרים העזובים הוא חשוב בעיקר להגברת הביטחון. אך חובבי "הנוף האקזוטי" – ביניהם גם עיתונאים – יצאו חוצץ נגד המפעל. הטענה שלהם: בכפרים הערביים יש שרידים היסטוריים, לרבות שרידים יהודיים ההולכים לאיבוד לעולמים. הצגנו את הטענה הזאת בפני מנהל אגף העתיקות והמוזיאונים ד"ר א. בירן. חשבנו שנמצא אותו מתרעם על מבצעו של מנהל מקרקעי ישראל, אך מתברר שלא. הוא מספר כי בסקרים ארכיאולוגיים שונים שנערכו בכפרים האלה לא נמצאו בהם שרידים היסטוריים חשובים. אמנם רבים מהכפרים, בעיקר בגליל, בנויים על חורבותיהן של עיירות יהודיות שפרחו שם בימי המשנה והתלמוד, אך הרבה שרידים יהודיים לא נותרו בהם. נכון שבזמן "מחיקת" איזה כפר מגלים חובבי עתיקות עמוד שיש פה או משקוף עם סמלים יהודיים שם, אך לא יותר מזה. אם יש מציאה ארכיאולוגית גדולה מודיעים אנשי הקרן הקיימת לאגף העתיקות ואלה יוצאים מיד לחקור ולבדוק. מציאות קטנות, כגון עמודים וקטעי משקופים, אינם חשובים למחקר של אגף העתיקות. בכל זאת נאספות המציאות האלה או על-ידי העובדים עצמם או על-ידי חובבים.
עם זאת – מספר ד"ר בירן – יש כפרים ערביים עזובים השוכנים במרומי תלים היסטוריים. מנהל מקרקעי ישראל מחסל רק את הכפר; התל ההיסטורי נשאר ואגף העתיקות מותח גדר מסביבו עד שיבוא תורו לחפירה מדעית. ד"ר בירן מספר לנו עוד, כי בדרך כלל נמצאים האתרים מהתקופה הרומאית והלאה מעל לפני השטח. אין ספק, שכובשים שונים [ש]החריבו את העיירות היהודיות בגליל לקחו את אבני הבניין למקומות אחרים או השתמשו בהן לבנות במקום בתים ומצודות לפי טעמם. כפר יאסיף, למשל, בנוי על שרידי עיירה יהודית מימי הרומאים. משרידי אותה העיירה כמעט לא נותר דבר. בכמה בתים ערביים בכפר מוצאים כיום אבני בנייה יהודית או קטעי-שיש שעליהם סמלים יהודיים.
מה יהיה גורלם של כפרים עזובים בעלי נוף מיוחד כגון אכזיב? על כך משיב לנו דוד לוינסון, סגן מנהל רשות הגנים הלאומיים: "כפרים כמו אכזיב יישארו ויוכשרו לביקור המונים. כפר אכזיב זכה לפרסום בינלאומי ולכן אין להרוס אותו. רשות הגנים הלאומיים תכריז בקרוב על תחרות בין אדריכלים וארכיטקטים שיגישו הצעות – איך לשמר את אכזיב בצורה נאה בלי לשנות את אופיו הקיים ומראהו האקזוטי של הכפר.
*
בידיעה נוספת באותו גיליון של "דבר", 14 בספטמבר 1965, כתב יואל דר על ההתמודדות של השלטונות עם "הרשימה הסוציאליסטית המסונפת לתנועת אל-ארד", שביקשה להתמודד בבחירות לכנסת והחלה בתעמולת הבחירות שלה:
לסופרנו נודע, כי אחת הסיבות שהביאה את המושלים הצבאיים להוציא צווי הגליה וריתוק נגד פעילי קבוצה זו היא סגנון התעמולה החריף שבו נקטו בעת פעולותיהם. בחלק מפעולותיהם טענו כי השלטון היהודי מתפורר והגיעה העת להפוך את "אל-ארד" לכוח בעל השפעה. פעילים אחרים נקטו בסגנון חריף יותר.
בינתיים נאסר אחד מארבעת המוגלים, עורך-דין צברי ג'רייס, ל-20 יום, לאחר שנמצא אשם על ידי בית דין צבאי בנצרת בעזיבת מקום הגלייתו – צפת – ובשיבה לחיפה.