הסכסוכים החמורים בהנהגת מק"י הגיעו לאחרונה לדרגה שהמפלגה טרם ידעה כמותה מאז ראשית שנות הארבעים. העובדה שפרטי הסכסוך מגיעים לציבור הרחב, ובתוכם גם לחברי המפלגה, דרך הצינורות של עיתוני הערב – מלמדת רק כי הליכי הדמוקרטיה הפנימית במפלגה לא השתנו ולא כלום מאלה שהיו נהוגים במשך עשרות שנים. אנו לא נעסוק כאן בניתוח הדמוקרטיה הפנים מפלגתית במק"י, אלא ננסה לתור אחר שורשי המחלוקת.
גישה מעמדית וגישות לאומיות
האמת ניתנה להיאמר כי אחר כל שברירי הניסוחים ותהפוכות המינוח, שבהם נוקטים הצדדים היריבים, עומדת מחלוקת בין שתי קבוצות לאומיות במק"י, המושכות כל אחת לכיוונה הלאומי שלה. במפלגה המתיימרת להיות סוציאליסטית מהפכנית דבר זה הוא אולי החולי הגרוע ביותר מכל מה שניתן לצפות.
מה קורה כאן בעצם?
לשם כך נצטרך להרחבת היריעה. הדוקטרינה השלטת היום בקבוצת המפלגות הקומוניסטיות בעולם, הנוהה אחר הנהגתה של מקב"מ (המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות), קובעת כי המאבק המכריע בימינו הוא המאבק הכלכלי-פוליטי-דיפלומטי שבין ארצות הברית וברית המועצות. מדיניות הדו-קיום בשלום מקבלת יותר ויותר אינטרפרטציה של שמירה, בכל מחיר, על הסטטוס קוו העולמי בין שתי השיטות (הסוציאליסטית והקפיטליסטית). דוקטרינה זו שוללת למעשה כל מלחמה חמושה, או מאבק מזוין, לשם תפיסת השלטון הפוליטי על ידי מפלגות מהפכניות השואפות לכינון משטרים סוציאליסטיים. גישה זו טוענת כי הדרך לסוציאליזם בתקופתנו, תקופת האטום, היא דרך המאבק השליו (פרלמנטרי או משהו כגון זה). תפיסה זו סבורה כי מניע עיקרי במעבר שליו לסוציאליזם תהווה הדוגמה המושכת של הישגי ברית המועצות בכל התחומים.
מק"י היא אחת מאותן מפלגות אשר קיבלה, ללא ערעור והרהור, דרך זו. מגישה זו נובעות מסקנות רעיוניות ופוליטיות מרחיקות לכת. כאשר מפלגה סוציאליסטית מהפכנית נוטשת את הסיסמה של כיבוש השלטון הפוליטי לשם כינון משטר סוציאליסטי, היא צריכה למצוא תחליף. התחליף נמצא אמנם, והוא מוצא את ביטויו באופני ניסוח שונים. במקום הסיסמה של מהפכה סוציאליסטית באו התחליפים הבאים: חתירה לדמוקרטיה, לקידמה סוציאלית. סיסמאות אלה אינן גרועות כשלעצמן, אלא שאינן חורגות ממסגרת של מאבק רפורמיסטי על תמורות (חיוביות כשלעצמן) במסגרת המשטר הקפיטליסטי – אין הן מדברות על מיגורו של המשטר הקיים והמרתו באחר.
מסקנה נוספת היא להפוך את התעמולה להישגי ברית המועצות לאבן פינה עיקרית במערכת ההסברה של המפלגה.
המטרות הללו אינן, כאמור, מטרות מהפכניות. לשם השגתן נחוצים כלים, שיטות וטקטיקה שונים מאלו הדרושים להשגת מטרות מהפכניות. ושינויים שכאלה אמנם נעשו במק"י, הן בתחום האירגוני הפנימי – הרפיית מתח החובות המוטלים על החברים ועשיית החברות במפלגה לדבר מחייב פחות מאשר קודם לכן. לגבי הטקטיקה ביחס למערך הפוליטי שמחוצה לה, שומה עליה להסתגל להלכי הרוח של העם (המודרך, בדרך כלל, על ידי הכוחות הפוליטיים השליטים במדינה), למען תוכל להשפיע עליו ביתר יעילות בכיוון שצוין לעיל.
בדרך זו הולכות כיום אותן המפלגות הקומוניסטיות המקבלות את הדוקטרינה הסובייטית. בלשון מקובלת נוהגים פרשנים להגדיר זאת כתהליך של נציונליזציה שעוברות אותן מפלגות, כלומר, הן מנסות להיכנס לתמונה של הכוחות הפוליטיים האחרים הפועלים בתוך אותו עם או באותה מדינה. במינוח סוציאליסטי, צריך לכנות זאת –הסתגלות למדיניות של הבורגנות הלאומית השלטת.
במדינות קפיטליסטיות אחרות אפשר להבחין בתהליך זה, אך לא בכל מקום מלווה הוא בהתנגשויות פנימיות בתוך המפלגות. מק"י נסחבת בכוח להתכתשות זו מכוח היותה מפלגה דו לאומית. תהליך של הסתגלות למדיניות השלטת בישראל יכול לעבור חלק יחסית, בקרב היהודים. אין הוא יכול לא לעורר התנגדות נמרצת מצד הערבים. בפרט שגם המפלגות הקומוניסטיות בארצות ערב מקבלות, בדרך כלל, את אותה דוקטרינה עצמה, ומשתדלות להסתגל למדיניות הלאומית שלהן.
הואיל והתנועה הלאומית הערבית, עם כל ספיחיה הלאומניים, זורמת בכיוון כללי אנטי אימפריאליסטי; והואיל והתנועה הציונית זורמת בכיוון כללי הפוך – מתקבל הרושם, שהאנשים וילנר-חביבי-טובי הם יותר מהפכניים, אבל זה לא נכון. עקרונית, מתייצבים הם על אותה דוקטרינה, אלא שהם עושים כן מן הצד הערבי; בעוד שמיקוניס-סנה עושים אותו דבר עצמו מן הצד היהודי-ישראלי.
מעבר ללאומיות
מק"י מתדרדרת אל תוך תהום מסוכנת למדי. לא ברור אם יטויח הקרע אם לאו. ייתכן כי ייגרם פילוג, אך לא בכך הטרגדיה. האסון הוא בכך שאף אחד משני הצדדים הנחלקים אינו מעז להתייצב בשתי רגליים על הבסיס המעמדי. איש מבין הניצים אינו מתייחס לבעיות המזרח התיכון בתור אזור העומד בעיצומה של תמורה חברתית מעמיקה, אשר מעמידה את כיבוש השלטון הפוליטי על ידי הפועלים והאיכרים על סדר היום של ההווה, לא של חזון אחרית הימים.
אנו קוראים לחברי מק"י – יהודים וערבים – לפנות עורף ללאומנות ולסלק מן הדרך את ההנהגה הבלתי דמוקרטית והבלתי עקבית בדרכה הסוציאליסטית.
אנו מציעים לכם להקים כוח סוציאליסטי חדש, רענן, תוסס, מהפכני ודמוקרטי, אשר ישיב לעצמו את המטרה – לחולל מהפכה בישראל. מהפכה, אשר תאפשר את גיוסו של הפוטנציאל הגדול החבוי בישראל, למען סיוע פעיל לתהליך האחדות והסוציאליזם שהחל לפכות במזרח התיכון שלנו.
מהפכה זו הינה חיונית, לא רק למען קידום עניין הסוציאליזם במזרח התיכון, אלא גם להשרשת ישראל בסביבתה הטבעית ולהבטחת עתידה הטוב בקידמת אסיה.
