"בנצרת עילית התרחשו לאחרונה דברים אשר ייתכנו רק בשתי ארצות בעולם: בישראל ובדרום אפריקה. אשה הלשינה על שכנתה, הגב' איתני, בפני הרשויות. הגב' איתני לא הואשמה בעבירה פלילית או במעשה אחר הפוגע במדינה. הדופי שהוטל בה היה כי היא ממוצא נחות, דהיינו: שאמה אינה יהודייה. השתייכותה האתנית של הגב' איתני היא בלבד גררה אחריה את תגובתו הנמרצת של משרד הפנים, שהחל בחקירות לגילוי הפגם שהוטל בגב' איתני. בעזרת מסמכים מגרמניה [מזמן שלטון הנאצים, תקופה בה ציינו את המוצא "הגזעי" של התושב] קבעו הפקידים כי אמנם אינה יהודייה על פי ההלכה. עקב כך אמר לה פקיד הרישום כי איבדה את אזרחותה הישראלית (אם כי היא "נסבלת" פה) ואף נדרשה להחזיר את דרכונה".
כך פותח אמנון רובינשטיין את מאמרו "אפרטהייד נוסח ישראל" – בגיליון "הארץ" מיום 25.12.64.
אין ספק שהמאמר הזה הוא כתב הוקעה קיצוני למשטר הקיים בישראל. כיצד זה קרה שבעיתון המכובד ביותר בישראל מופיע מאמר המתאר את ישראל כמדינה שבה שורר משטר הפרדה גזעני נוסח דרום אפריקה?
רוב המאמרים שנכתבו על מעשה נצרת עילית הוקיעו את העניין כמעשה כפייה דתית, או כמעשה נקמנות פוליטית. האם באמת אלה הם הגורמים למעשה המביש?
החוגים השולטים בישראל, ואתם יחד כל המערך הפוליטי המקובל (יש הקוראים לכך אסטבלישמנט, ויש הקוראים לכך קונצנזוס), מאמינים שישראל אינה מדינה של תושבי הטריטוריה שלה: מדינת ישראל לפי גירסתם היא רק מכשיר אשר תפקידו ההיסטורי הוא לקבץ את העם היהודי בארץ ישראל – השלמה והבלתי מחולקת.
לפי השקפתם, כל מה שקיים כיום הוא רק זמני וחולף, אין הם מוכנים לקבל את הגבולות הללו כסופיים. אין הם מוכנים להשתית את המדינה על בסיס תחוקתי (קונסטיטוציוני). על כן חוקי מדינת ישראל הם אוסף של קרעים וטלאים אשר עברו בירושה מימי האימפריה העותמנית ועד לימי המנדט הבריטי.
אולם, בין כל ה"ארעי" וה"זמני" מתבלט חוק אחד קבוע, העומד מעל לכל חוקי המדינה, הלא הוא חוק השבות. זהו החוק היחיד הנושא אופי קונסטיטוציוני. ואכן, מבטא חוק זה את יחסם של החוגים השליטים כלפי המדינה. אלה רואים בה מכשיר להבאת היהודים מכל קצווי תבל לארץ ישראל.
חוק השבות הוא חוק יחיד במינו. הוא הופך קבוצה בלתי מוגדרת של אנשים לתושבי המדינה בכוח – מבלי שאיש מתושבי מדינת ישראל יוכל להתנגד לכך, לרבות השלטונות.
הקבוצה הבלתי מוגדרת כוללת את כל היהודים בעולם, אשר זכאים לבוא לטריטוריה של מדינת ישראל ולקבל – אוטומטית – אזרחות ישראלית.
מדוע קבוצה זו היא בלתי מוגדרת? כי ידוע שאין שום הסכמה בשאלה מי הוא יהודי.
בעיה זו של "מי הוא יהודי" כבר הגיעה לבית הדין העליון אשר קבע שהמונח "יהודי" בחוק השבות אינו זהה עם המונח ההלכתי. לפי עקרונות הרבנים היהודים יש לבדוק את "יהדותה" של האם על מנת לקבוע אם פלוני הוא יהודי. ואילו בית הדין העליון גורס, שאדם נחשב ליהודי אם הוא מרגיש עצמו יהודי, ואם הסביבה רואה בו יהודי – גם אם אמו אינה יהודייה.
כמובן, אפשר להביא את העיקרון הזה לידי אבסורד. למשל: נתאר לעצמנו גרמני "אמיתי" שהיה נאצי וברח לדרום אמריקה ושם העמיד פנים של יהודי, התיישב בין יהודים, החליף שמו לשם בעל צליל יהודי ובמשך עשרים השנים האחרונות חשבוהו תושבי הסביבה ליהודי. אותו נאצי יכול להגר לישראל ולקבל אזרחות ישראלית לפי חוק השבות (ואם איני טועה, היה במציאות מקרה דומה).
למעשה, היה אפשר להביא לידי אבסורד כל הגדרה אחרת של המונח "יהודי" לצורכי חוק השבות.
החוק עצמו הוא אבסורדי!
השליטים עצמם רמסו את החוק כאשר התגלה בו צד שאינו נוח להם. זכורה לכולנו פרשת גירושו של [רוברט] סובלן מהארץ, למרות שהלה חש עצמו יהודי ולמרות שכך גם חשבו עליו בכל מקום.
לדתיים יש פתרון לבעיה. הבה נקבל את ההגדרה הדתית (ושוב אפשר לשאול אותם, איזו הגדרה? אורתודוקסית, קונסרבטיבית או רפורמית?), אולם ברגע שמקבלים את העיקרון הדתי, קמים הליברלים נוסח א. רובינשטיין ואומרים:
"המציאות מוכיחה כי בדיקת הרבנות הנהוגה כיום אינה מספקת". והוא ממשיך ולועג: "ואולי כדאי ללמוד מניסיונה העשיר של דרום אפריקה, שם הוקם מכון מיוחד לקביעת מוצאם של בני אדם. אני משוכנע שממשלת דרום אפריקה תהיה מוכנה להעניק בעניין זה סיוע טכני לישראל!"
עם כל הכבוד לאנשים המוכנים להוקיע את הגזענות, אשר השתוללה בנצרת עילית, ברצוני לשאול אותם ליברלים: האם לא חושבים הם שחוק השבות עצמו הוא חוק גזעני? כי אם אין קמים ומעמידים "מוסדות מחקר" למוצא האנשים, כיצד קובעים מיהו יהודי? ונניח אפילו שנותנים את הפירוש ה"ליברלי" ביותר למונח "יהודי" המופיע בחוק השבות, האם אין כאן אפליה כלפי הלא יהודים? אילו, למשל, היה לגב' איתני הכבוד הדרוש כדי לקום ולהכריז "נכון, איני יהודייה, אז מה??" כלום גם אז היה מצדיק רובינשטיין את צעדיו של משרד הפנים? ואם לא היה מצדיק, כיצד היה זה מתיישב עם חוק השבות?
הצד השלילי ביותר בחוק השבות הוא האפליה המהותית הקיימת בו בין יהודים (ותהי הגדרתם כפי שתהיה) לבין אלה שאינם יהודים, ואין זה משנה אם חוק השבות מפלה יהודים לטובה ותו לא. כי הפירוש היחיד של אפליה לטובה של קבוצת תושבים אחת, הוא אפליה לרעה של קבוצת תושבים אחרת, שאותה אין מפלים לטובה. וזהו בדיוק התוכן העיקרי של קונפליקט נצרת.
הפעם יצא המרצע מן השק. בכל הפעמים האחרות היו המופלים לרעה באמת לא יהודים (למשל, ערבים שהם תושבי הארץ מדורי דורות והנחשבים ל"נפקדים" ולא לאזרחים שווי זכויות, בעוד שיהודי מרומניה שהגיע אתמול ארצה, נחשב לאזרח). הפעם, הרי זו "ממש" יהודייה, ואם לא יהודייה "בדיוק במאה אחוז", בכל זאת "משלנו", אשר היתה מוכנה לסבול ולעמול למען המטרות "שלנו". ועל כן, ורק על כך, מזדעזעים האנשים הליברלים מבין חסידי חוק השבות.
חוק השבות הוא גזעני ופוגע – גם אם אין הוא מזעזע את המצפון הליברלי. הוא מונע את ביסוסה של מדינת ישראל במזרח התיכון הערבי, מאחר שהוא מפלה את היהודים לטובה – לעומת הערבים תושבי הארץ.
חוקי ההגירה של הארץ הזאת צריכים להיות דמוקרטיים ובלתי גזעניים. יש לבטל את חוק השבות ולבסס במקומו את הפרוצדורה של קבלת אזרחות ישראלית, כפי שהדבר מקובל בעולם כולו, יש לבדוק כל בקשת אזרחות לגופה.
נכון הוא שבמדינה שבה רוב התושבים, או חלק מהתושבים, הם יהודים, מהווים הקשרים האתניים והמשפחתיים של היהודים ברחבי העולם גורם משפיע למען סידור תנאי הגירה וקליטה נוחים יותר. אך בדיוק באותה מידה נכון הדבר לגבי החלק הערבי של תושבי המדינה. גם להם ישנם קשרים אתניים ומשפחתיים עם הפליטים ממלחמת 1948.
אדרבא, יוחלף חוק השבות בחוק המקנה לפליטים ולקרובי משפחה בני שני העמים זכות קדימה בקבלת אזרחות ישראלית.
כל עוד קיים החוק הגזעני בשאלת ההגירה לישראל, לא ישרור שלום בינינו לבין הערבים. לעולם לא יקבל העולם הערבי את ישראל כחברה שוות זכויות במשפחת עמי המזרח התיכון כשהיא מפלה את החלק הלא יהודי שבה לרעה.
ולסיום נצטט שוב את אמנון רובינשטיין:
"יש כמובן גם פתרון אחר. אפשר לשנות את החוק, כך שלא יופלה אדם לרעה בשל דתו או דת אביו או דת סבתו. אפשר להתאים את החוק הישראלי לעקרונות השוויון המצויים בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם (עליה חתמה ממשלת ישראל) ובהכרזת העצמאות. ישראל יכולה להשתייך למשפחת העמים הנאורים ואינה חייבת להיות במחנה אחד עם משטר הגזענות הדרום אפריקאי".
אם רוצים הליברלים למיניהם להיות עקביים בדרישה זו, עליהם לדרוש את ביטול חוק השבות!
