לכבוד התובע הצבאי בבית המשפט הצבאי לשיפוט מהיר בגליל, נצרת.

אדוני הנכבד! אני החתום מטה, עודד פילבסקי, היה לי הכבוד להישפט, ביוזמת תביעתך, ביום ה-4 לפברואר שנה זו, על כניסה לשטח סגור. הנני חוזר כאן על תמצית עדותי בבית המשפט: לא הודיתי באשמה, אם כי הצהרתי מפורשות שאמנם הייתי אחד מבין 31 אנשים ונשים צעירים, אשר באו באחד מימי שישי של חודש אוקטובר אשתקד לכפרים בענה ודיר אל-אסד, כדי לקחת חלק במסיק זיתים משותף עם תושבי המקום, בשטחים שהופקעו מהם לצורך הקמת העיר כרמיאל. כאשר באנו, התברר לנו כי המסיק לא יוכל להתבצע, הואיל והשלטונות אסרו על קיומו, וכי תושבי הכפרים החליטו שלא להפר את גזירת השלטונות. כוונתנו במסיק היתה למחות נגד הפקעת האדמות השרירותית, נגד דיכוי האוכלוסייה הערבית ונגד קיום הממשל הצבאי המבוסס על חוקי חירום, השוללים את חרויות היסוד של האזרח, אשר נתקנו ב-1945 על ידי השלטון הבריטי נגד המרי נגדו, שגאה והלך אז בארץ.

הואיל ומצאנו את הכניסה לכפרים בענה ודיר אל-אסד חסומה על ידי מחסום משטרתי מתוגבר, לא יכולנו לקיים תוכנית אלטרנטיבית של כניסה לכפרים לשם עריכת מסיבה משותפת עם הנוער המקומי לשם הבעת מחאה יהודית-ערבית נגד הנישול והקיפוח. נשארנו איפוא בצד הכביש. חברים ערבים ירדו מן הכפרים, הביאו לנו שמיכות ומזון וקיימנו את המסיבה עמם ליד הכביש לאור המדורה. המשטרה נטפלה לחברינו הערבים והחלה לעצור, על לא אשמה, אחד אחד מהם לשם "חקירתם" והכאתם במשטרת מג'ד אל-כרום הסמוכה. הצענו לחברינו הערבים שיחזרו הביתה, לבל יסבלו הם בשל הימצאותנו אנו בשטח. הסיפור הסתיים עם מעצרנו בידי המשטרה בשעה 4 לפנות בוקר.

במשפטנו התבררו כמה דברים מעניינים: כביש עכו-צפת כולו כלול בשטח הסגור שהכניסה אליו טעונה רישיון מטעם הרשות המוסמכת, דהיינו: המושל הצבאי. עדי התביעה: פקד – סגן מפקד נפת עכו של משטרת ישראל וכן רב סמל – שרטט של אותה משטרה, לא ידעו היכן מתחיל והיכן נגמר השטח הסגור. הם גם לא ידעו אל נכון אם כביש עכו-צפת הינו שטח סגור או פתוח. הם לא ידעו, אבל אזרח תושב תל אביב שאינו עוסק בשיטור בכבישי הגליל – הוא חייב היה לדעת. וכאשר לא ידע – ייעצר, יישפט, ישלם קנס בריא או ילך למעצר. אבל, רבותי, זה לא בדיוק כך. האמת היא כי חוק השטחים הסגורים נועד בעצם לא ליהודים, אלא לערבים בלבד. לכן יכולים אלפי יהודים לעבור מדי יום בכביש זה ואף לחנות בצידו מבלי שאיש יעלה על דעתו לעצרם. אבל אנחנו מדינה נאורה, לא כמו דרום אפריקה חלילה. שם מדבר החוק בפירוש על הגדרת אזורי מחיה לפי צבע העור. המחוקקים הנאורים של ישראל העדיפו לנסח את החוק בצורה טריטוריאלית, כך שייווצר "שוויון" לכאורה כלפי החוק. אך אל תחשבו כי גבולות השטחים הסגורים מתפרסמים ברבים, רק יודעי ח"ן מצויים אצל פרטי החלוקה לאזורים א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט...

וכדי שלא תחשבו כי החוק לא יופעל לגבי יהודים, באה המשטרה ומלמדתכם לדעת כי העבירה של כניסה לשטח סגור נקבעת לא לפי עובדת הימצאותך בשטח הסגור ללא רישיון, אלא לפי המטרות שלשמן באת לאותו שטח. אם תבוא לקיים אסיפה לתמיכה במועמדי המושל הצבאי בבחירות, חזקה עליך שלא תיאסר ואולי אף תזכה לליווי משטרתי מכובד. אך תעיז לבוא כדי למחות על עוול של דיכוי לאומי ועל חרפה של נישול ערבים מעל אדמתם – ילמדו אותך פרק בעשיית "צדק" לפי עקרונות השטחים הסגורים.

אדוני התובע! את פרשת הקטגוריה במשפט פתחת בהצהרה מפוצצת בדבר הצורך לעשות צדק, ובדבר הצורך כי ייראה כי נעשה צדק.

הרשה נא לי להעיר לך, כי אילו היו העניינים בשטחי הגליל מתנהלים לפי עקרונות של צדק אלמנטרי – היה מתמוטט כליל המוסד בו הנך משרת, לרבות בית המשפט הנכבד ששפט אותנו. בית משפט זה לא צדק הוא עושה, אלא סדר הוא עושה. וכללי הסדר שלפיו הוא נוהג אין להם כל שייכות למונח הקרוי צדק, סדר זה נקבע על ידי הגוף המחוקק במדינה והיא הכנסת. כללים אלה אינם פרי הבאושים היחיד שייצרה אותה חבורה המצליחה לחלוש על הרוב בבית המחוקקים שלנו.

ועוד דבר – אחרי שנפסק לי גזר דין של תשלום קנס בן 60 ל"י, הלכתי לשלמו במזכירות בית המשפט. פרט לחיילת החביבה ולחייל האדיב נתקלו עיני במפות השטחים הסגורים, שהיו תלויות על הקיר. מתוך הסתכלות חטופה בהן הוברר לי כי מרבית שטחי הגליל וכבישיו כלולים באחד מן השטחים הסגורים (לתשומת לבם של כל הנהגים והטיילים בישראל). כמו כן למדתי לדעת, כי בנסיעתי לנצרת, למשפט, הפרתי שוב את חוק השטחים הסגורים – לתשומת לבך אדוני התובע. אתה מוזמן בזה להגיש נגדי תביעה חדשה של הסתננות לשטח סגור...