תרגום לעברית של כרוז שחיבר והפיץ סניף חיפה של "מצפן" בדצמבר 1964.
כרוז זה התפרסם והופץ בערבית בלבד, בדצמבר 1964. להלן תרגומו לעברית:
לציבור הערבי בישראל
הזכות המלאה להקמת אירגוניו הפוליטיים
מאז שלחה קבוצת "אל-ארד" את גילוי הדעת שלה אל עצרת האומות המאוחדות פתחו החוגים השליטים בישראל, וכל העיתונים הציוניים – בהשראת החוגים הללו, במערכת הסתה כוללת נגד הקבוצה הזאת בפרט, ונגד ערביי ישראל בכלל.
השלטונות לא הסתפקו בהסתה הזאת אלא אף התעקשו לשלול מן הקבוצה את זכותה להוציא עיתון שבו תבטא את דיעותיה ותביעותיה, ותפריך בו את טיעוני ההסתה הטיפשית הזאת. אחר כך סירבו השלטונות לרשום את הקבוצה כאגודה חוקית על פי החוק העותמאני, בתירוץ שמטרותיה "בלתי חוקיות". וכשנאלצה קבוצת אל-ארד לעתור נגד הסירוב הזה לבית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ), קיבל בג"ץ את עמדת השלטונות שמטרות הקבוצה הזאת "בלתי חוקיות" ופירסם החלטה שהיא למעשה החלטה פוליטית התומכת בטיעונים פוליטיים בנקודת המבט של הממשלה.
מדוע רואים השלטונות במטרות קבוצת אל-ארד מטרות "בלתי חוקיות"? משום שהם רואים שקבוצת אל-ארד אינה מכירה במדינת ישראל. זהו טיעון מופרך וחסר יסוד, שהרי קבוצה זו מקבלת את החלטת האומות המאוחדות שהיוותה בסיס להקמת מדינת ישראל, וקבלת ההחלטה הזאת היא בבחינת הכרה מוצהרת במדינת ישראל – אבל אם היא מקבלת את ההחלטה ותתבע לממש אותה במלואה, משמעות הדבר שאינה מכירה בגבולות הפסקת האש כגבולות של קבע.
מבחינה אידיאולוגית יש לנו חילוקי דיעות עם קבוצת אל-ארד. חבריה יוצאים מנקודת מוצא לאומית, בעוד אנחנו יוצאים מנקודת מוצא סוציאליסטית אינטרנציונליסטית. לדעתנו, התארגנות פוליטית על בסיס לאומי לא תביא לפתרון הבעיות הלאומיות והחברתיות. ועם זאת, אנו מכירים בכך שלכל לאום, ולכל מיעוט לאומי, הזכות המלאה להקים לעצמו את אירגוניו הפוליטיים, אפילו על בסיס לאומי טהור.
חברי קבוצת אל-ארד רואים בעצמם חלק מן האומה הערבית, ואין לאף אחד זכות לתבוע מהם להכיר בגבולות ובתנאים שנולדו מהפסקת האש על חשבון ערביי פלסטין, ועל חשבון "המדינה הערבית" שהיתה צריכה לקום על יסוד החלטות האו"ם שבמסגרתן קמה מדינת ישראל. אף כמה מן המפלגות הציוניות אינן מכירות לא בתנאים הללו ולא בגבולות הללו, אלא תובעות להרחיבם עד הירדן או אף עד הפרת. האם התביעה להרחבת הגבולות הללו על חשבון הערבים היא "מטרה חוקית", ואילו התביעה לתקנם לטובת הערבים בהתאם להחלטה שבמסגרתה קמה מדינת ישראל היא "מטרה בלתי חוקית"?
למען המאבק נגד אנשי "אל-ארד" וההסתה נגדם והפגיעה במוניטין שלהם, לא הסתפקו השלטונות בדיכוי המינהלי, אלא השתמשו גם בהמצאת האשמות וייחוסן להם. השלטונות טענו כאילו מרגלים הסתננו מהמדינות הערביות כדי להתקשר איתם, כשהם מביאים להם זהב במטרה לממן את פעולותיהם. השלטונות רמזו על כך לשופרותיהם – העיתונות והרדיו – ואלו פירסמו את "הידיעות" המסוכנות. וכאשר הופרכו ההאשמות הללו, והמשטרה נאלצה להכיר בכך שאין לה ראיות להפלילם, והעצורים שוחררו – לא הראו השופרות הללו ומכווניהם ולו סימן של בושה. יותר מזה, רוב השופרות הללו אפילו לא פירסמו את ההתפתחות האחרונה ולו במלה.
מסע הדיכוי וההסתה הזה שניהלו השלטונות ושופרותיהם נגד קבוצת "אל-ארד" אינו מצטמצם לקבוצת "אל-ארד", ומטרתו אינה נגד קבוצת "אל-ארד" לכשעצמה, אלא הוא מתקפה נגד הציבור הערבי בישראל במטרה להטיל עליו אימה, לדכאו ולמנוע ממנו את הקמת אירגוניו הפוליטיים להגנה על זכויותיו. ואם המערכה הזאת מוכיחה משהו, היא מוכיחה את תחושתם של שליטי ישראל לנוכח כשלון מדיניותם הכפופה לאימפריאליזם, ואת חרדתם מהתעצמות תנועת השחרור באסיה ובאפריקה, ועל אחת כמה וכמה בארצות הערביות, ומן העידוד ששאב וישאב מכך הציבור הערבי בישראל – הרואה בכל ניצחון על האימפריאליזם באזור זה של העולם צעד המקרב אותו אל פתרון בעייתו ומימוש זכויותיו.
אין בכוחם של הדיכוי והטרור השלטוני לשנות דבר מכל אלה. לערביי פלסטין בישראל ומחוץ לה יש בעיה שזקוקה לפתרון, וזכויות שיש לממשן. ואין לאיש הזכות למנוע מערביי ישראל לתבוע את זכויותיהם ולהקים את אירגוניהם הפוליטיים למאבק למענן.
אנו נאבקים למען זכותו של הציבור הערבי להקים את אירגוניו הפוליטיים, וקוראים למפלגות ולאירגונים בישראל להכיר כמונו בזכות הזאת, ולהיאבק יחד למענה.
האירגון הסוציאליסטי הישראלי
סניף חיפה
דאוד תורכי – המזכיר
דצמבר 1964