חלקו העליון של הכרוז

[זהו תרגום לעברית של כרוז שהתפרסם בערבית בלבד]

מאז שלחה תנועת "אל-ארד" את התזכיר שלה אל עצרת האו"ם פתחו החוגים השליטים בישראל, ובהשראתם העיתונות הציונית כולה, במערכת הסתה הרסנית נגד הקבוצה הזאת בפרט, ונגד ערביי ישראל בכלל.

השלטונות לא הסתפקו בהסתה המורעלת הזאת אלא החליטה לשלול מקבוצה זאת את זכותה להוציא לאור עיתון שתבטא בו את דעותיה ודרישותיה, ותפריך בו את דברי ההסתה המטופשים נגדה. אחר כך סירבו השלטונות לרשום את הקבוצה כאגודה חוקית על פי החוק העותומאני בטענה שמטרותיה "בלתי חוקיות". וכאשר נאלצה קבוצת אל-ארד לעתור לבית הדין הגבוה לצדק נגד הסירוב הזה, קיבל בג"ץ את עמדת השלטונות שמטרות הקבוצה "בלתי חוקיות", ופרסם פסק דין שהוא למעשה החלטה פוליטית התומכת בנקודת המבט של הממשלה הנובעת משיקולים פוליטיים.

מדוע רואים השלטונות במטרותיה של קבוצת אל-ארד מטרות "בלתי חוקיות"? משום שלדעת השלטונות, קבוצת אל-ארד אינה מכירה במדינת ישראל... זוהי טענה חלשה וחסרת בסיס, שהרי קבוצת אל-ארד מקבלת את החלטת האומות המאוחדות [תוכנית החלוקה] שהיתה הבסיס להקמתה של מדינת ישראל, וקבלת ההחלטה הזאת משמעותה הכרה גלויה במדינת ישראל. ואולם, יחד עם קבלת ההחלטה הזאת תובעת קבוצת אל-ארד לממש את ההחלטה במלואה, כלומר אין היא מכירה בגבולות שביתת הנשק ["הקו הירוק"] כגבולות של קבע.

לנו יש מחלוקת אידיאולוגית עם קבוצת אל-ארד, שחבריה יוצאים מנקודת מוצא לאומית ואילו אנחנו יוצאים מנקודת מוצא סוציאליסטית אינטרנציונליסטית. לדעתנו, התארגנות פוליטית על בסיס לאומי לא תביא לפתרון הבעיות הלאומיות והחברתיות, אבל אנו סבורים גם שלכל לאום, ולכל מיעוט לאומי, יש הזכות המלאה להקים לעצמו את ארגוניו הפוליטיים אפילו על בסיס לאומי טהור.

חברי קבוצת אל-ארד רואים בעצמם חלק מן האומה הערבית, ואל לאיש לבקש מהם להכיר בגבולות ובתנאים שנוצרו בהסכמי שביתת הנשק על חשבון ערביי פלסטין, ועל חשבון "המדינה הערבית" אשר היתה צריכה לקום על יסוד החלטות האו"ם, אותן החלטות שבמסגרתן קמה מדינת ישראל. ישנן מפלגות ציוניות שאינן מכירות בתנאים הללו ובגבולות הללו, אלא דורשות להרחיבם עד לנהר הירדן או עד לנהר פרת. האם הדרישה להרחיב את הגבולות הללו על חשבון הערבים היא "מטרה חוקית", אבל הדרישה לתקנם לטובת הערבים לפי ההחלטה שבהתאם לה קמה מדינת ישראל היא "מטרה בלתי חוקית"?

למען המאבק נגד אנשי "אל-ארד", ההסתה נגדם והשמצתם, לא הסתפקו השלטונות בהטלת הגבלות מינהליות, אלא נגררו להמצאת האשמות נגדם, וטענו כי מרגלים שהסתננו ממדינות ערב באו לפגוש אותם וברשותם זהב למימון פעילותם. את ההאשמות הללו מסרו השלטונות לשופריהן בעיתונות הכתובה והמשודרת, שקידמה בתופים ובמצילות את "הידיעות" המסוכנות הללו... וכאשר התברר כי אין להאשמה זו כל בסיס, והמשטרה נאלצה להכיר בכך שאין בידיה הוכחות להרשעת אנשי "אל-ארד" ושיחררה אותם מן המעצר, לא נראה הדבר לשופרות השלטון הללו ולמכווניהם כסיבה למבוכה, ורובם אף לא הצביעו על ההתפתחות האחרונה הזאת ולו באות אחת.

מערכת ההגבלות וההסתה הזאת מצד השלטונות ושופריהן נגד קבוצת "אל-ארד" אינה מצטמצמת לקבוצת "אל-ארד" ומטרתה אינה קבוצת "אל-ארד"  לבדה, אלא זו מערכה נגד הציבור הערבי בישראל במטרה להפחידו ולהגבילו ולמנוע ממנו את הקמת ארגוניו הפוליטיים להגנה על זכויותיו. ואם מערכה זו הוכיחה משהו, הריהי הוכיחה את תחושתם של שליטי ישראל שנכשלה מדיניותם הכפופה לאימפריאליזם, ואת חששם מפני התעצמותה של תנועת השחרור באסיה ובאפריקה, ובכלל זה בארצות הערביות, ומפני ההשפעה שהיתה ותהיה להתעצמות הזאת בעידוד הציבור הערבי בישראל, אשר רואה בכל ניצחון על האימפריאליזם בפינה זו של העולם צעד המקרב אותו אל פתרון בעייתו ומימוש זכויותיו.

אין ביכולתן של ההגבלות וההפחדה, וגם לא יהיה ביכולתן בעתיד לשנות דבר מן המציאות הזאת. לערביי פלסטין בתוך ישראל ומחוץ לה יש בעיה שזקוקה לפתרון, וזכויות שיש לממשן, ואל לאיש למנוע מערביי ישראל לתבוע את זכויותיהם ואת הקמת ארגוניהם הפוליטיים למאבק למענן.

אנו נאבקים למען זכותו של הציבור הערבי להקים את ארגוניו הפוליטיים, וקוראים לכל המפלגות והארגונים בישראל להכיר כמונו בזכות הזאת ולהיאבק יחד למענה.

הארגון הסוציאליסטי הישראלי

סניף חיפה

דאוד תורכי

המזכיר

דצמבר 1964