למחרת תום שביתת סבלי הדואר מצא לנכון מזכיר ההסתדרות אהרן בקר להצהיר כי אינו סבור שהממשלה תחוקק חוק לאיסור שביתות, אלא שההסתדרות תצטרך להבא לדאוג לבלימתן של השביתות ה"פרטיות" ביתר יעילות.
למען האמת, מהנהגה כזו של ההסתדרות אנו מצפים שתהא מוכנה אף לאיסור שביתות מטעם החוק. התנגדותה לניסיון כזה עלולה להתעורר רק מחשש שמא לא יהיה בה צורך יותר לאחר חקיקת החוק.
מה שציבור הפועלים בארץ צריך לשאול את עצמו הוא עד מתי ישלימו הפועלים עם הצחנה העולה מצמרת הוועד הפועל ברחוב ארלוזורוב? עד מתי ישלימו עם כך ש"מנהיגי פועלים" נצחיים אלה, הגורפים משכורות שמנות מכספי המסים של הפועלים, יתכחשו בצורה כה מעוררת פלצות לאינטרסים הראשוניים ביותר של הפועלים.
בשביתת סבלי הדואר צריך היה לתמוך בשתי ידיים. עובדים אלו מועסקים בעבודה קשה ובלתי נוחה מבחינת המשמרות ומשתכרים שכר היכול במקרה האופטימי ביותר למנוע רעב ממשפחותיהם (285–350 ל"י ברוטו לחודש) – וזאת שעה שבמשק הישראלי משתולל פרוספריטי ומתבצעות התעשרויות על ימין ועל שמאל, ללא כל ניסיון רציני מצד השלטונות להפנות חלק מן המשאבים והרווחים לשיפור שכר השכבות המקופחות ביותר בקרב הפועלים.
איגוד מקצועי המכבד את עצמו צריך היה להתרות בממשלה, כי כל ניסיון מצידה לגייס מפירי שביתה, או להפעיל את הצבא לשבירת השביתה, יגרור אחריו תוצאות חמורות, לרבות הכרזת שביתה כללית במדינה ואירגון התנגדות פיסית להפרת השביתה.
תחת זאת העדיפה הנהגת ההסתדרות לאיים על השובתים כי יינקטו נגדם אמצעים אם יוסיפו לשבות.
זו תמונתה המציאותית של הנהגת ההסתדרות.
האם לא הגיעה השעה להשליכה לכל הרוחות?
בשנה הבאה ייערכו הבחירות לוועידת ההסתדרות. האם לא הגיעה השעה לארגון רשימת פועלים על-מפלגתית, אשר תנסה לשים קץ להפקרות ותשתדל להשליט הנהגה פועלית לוחמת על ההסתדרות?
