בגיליון הקודם של "מצפן" הוקדשה רשימה לזכרו של מנהיג המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, פלמירו טוליאטי.
טרם נודע אז על התזיסים שנשא טוליאטי באמתחתו בבואו לברית המועצות למטרת פגישה עם חרושצ'וב. התזיסים שפורסמו לאחר מות המנהיג על ידי הקומוניסטים האיטלקים מכונים כיום ברחבי העולם כצוואתו של טוליאטי. צוואתו של טוליאטי היכתה גלים ברחבי העולם ובפרט באירופה.
מה החדש והמפתיע בצוואתו של טוליאטי שגרם לפרסומה רב ההיקף?
למעשה, בצד כמה הערכות פוליטיות חדשות הנובעות משינויים שהתחוללו בעת האחרונה – ושהיו צפויים – במדיניות הבינלאומית, אין טוליאטי אומר דברים חדשים השונים מהדברים שהביע בעבר.
המייחד את התזיסים של טוליאטי הוא שהערכותיו והערכותיה של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית בשאלות התנועה הקומוניסטית והמדיניות הבינלאומית ערוכות במסמך אחד ונאמרות בתקיפות רבה.
שוב מודגשת עמדתה העצמאית המפורשת של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, אשר אינה רוצה להיגרר אחרי מרכזים הגמוניים בתנועה הקומוניסטית.
ידועה ההתנגדות החריפה של טוליאטי והנהגת הקומוניסטים באיטליה לתיזות של הקומוניסטים הסינים על בעיות החברה בתקופתנו. אולם, בד בבד עם התנגדותם החריפה לעמדות הקומוניסטים הסינים, אין טוליאטי מצדיק את ההתקפות ההדדיות הגסות בין ברית המועצות וסין, התקפות שאינן תורמות להרפיית המתיחות ולשכנוע בעמדות היריבים בוויכוח.
כפי שטוליאטי מבטא זאת, הריהו מציע לסובייטים שלא להיגרר לצורות וסגנון הוויכוח של הסינים והאלבנים. שאיפתו היא שוויכוח בין הכוחות הסוציאליסטיים ייערך בנימה של כבוד לבר הפלוגתא.
טוליאטי מתנגד במסמך בחריפות לכינוס בינלאומי של המפלגות הקומוניסטיות אשר נועד לדון בפולמוס עם סין. טוליאטי אף מגלה שבגישה זו יש לקומוניסטים האיטלקים תומכים מעברים שונים.
הקומוניסטים האיטלקים רק שוכחים שעצם יכולתן של מפלגות קומוניסטיות, ובעיקר בתחומי הגישה הסוציאליסטית, להציג את עמדותיהן העצמאיות נובעת מעצם הפולמוס בין הקומוניסטים הסינים והסובייטים.
בצדק חושש טוליאטי שבמאבק להגמוניה בעולם הקומוניסטי בין מוסקבה לפקין כל כינוס בהשראת אחד הצדדים תפקידו לחזק את הצנטרליזם בתנועה הקומוניסטית הבינלאומית, תוך חיסול עצמאותן הרעיונית והפוליטית של כלל המפלגות הקומוניסטיות. טוליאטי רומז בפירוש שכינוס בינלאומי בהשראתה של ברית המועצות יביא מחד לפילוג בתנועה ומאידך יחזק את השליטה הסובייטית בתנועה הקומוניסטית.
אין ספק, כי זיכרונות העבר הלא רחוק מתקופת הקומינפורם שיכנעו את טוליאטי לדחות כל אפשרות של הקמת תנועה בינלאומית צנטרליסטית נוסח העבר.
המצב בתנועה הקומוניסטית כיום הוא, שלתנועה זו אין אסטרטגיה בינלאומית המכילה בתוכה את כל הגוונים החברתיים הקיימים כיום, והכוללת את כל אפשרויות המאבק לסוציאליזם והמעבר לסוציאליזם. הפולמוס בין הסינים לסובייטים הוא תוצאת עובדה זו.
האסטרטגיה הנקוטה בידי הקומוניסטים הסובייטיים, ולמעשה ברית המועצות, בקנה מידה בינלאומי, מתבטאת במדיניות הדו-קיום בשלום בין שני הגושים העולמיים, שמשמעותה לפי הקו של ברית המועצות, קיומו של הסטטוס קוו המדיני בין האימפריאליזם לסוציאליזם. ומאחר שמחסלים כל אפשרות של ניהול טקטיקה מהפכנית בכיוון לסוציאליזם, עברו הסובייטים לתיזה של מעבר בדרכים שלוות לסוציאליזם ברחבי העולם. הגורם הדוחף לסוציאליזם לפי אסטרטגיה זו צריכה להיות הדוגמה הסובייטית.
במסמכו של טוליאטי, על אף שהדברים אינם נאמרים בבירור, מורגשת השאיפה לחקור ולהגיע לאסטרטגיה בינלאומית מהפכנית שתוכל להכיל בתוכה את כל גווני המאבק בין הקפיטליזם לסוציאליזם בימינו. טוליאטי קורא לכנסים אזוריים ובין-אזוריים של מפלגות מהפכניות (לא רק קומוניסטיות), לבירור הבעיות ההדדיות ולניסוח קווי פעולה ומאבק של התנועה המהפכנית. במילים אחרות, טוליאטי חוזר כאן להצעתו משנת 1956 ואשר כינה אותה בשם פוליצנטריזם.
כידוע, הסתייגו רוב המנהיגים הקומוניסטיים מהצעתו של טוליאטי דאז, אולם הקומוניסטים האיטלקיים לא חזרו בהם אי פעם ממדיניותם זו ומעלים אותה ביתר תוקף מחדש.
טוליאטי קורא מפורשות למצוא דרך למודוס ויוונדי עם המפלגה הקומוניסטית הסינית, וזאת נוכח השינויים שחלו במצב הבינלאומי בעת האחרונה, ושנראה כי איש לא שם לב אליו במחנה הקומוניסטי הסובייטי.
מי אינו זוכר את קבלת הפנים החגיגית והמפוארת שערכו הקומוניסטים האיטלקים לגנרל אייזנהאואר שהגיע לאיטליה כנשיא ארצות הברית. היה זה לאחר פגישת חרושצ'וב ואייזנהאואר בקמפ דייוויד, כאשר נשתררה בעולם הרגשת רווחה מסוימת לאחר שנות המלחמה הקרה בחומרתן הרבה. הקומוניסטים האיטלקים עוררו אז מורת רוח בהתנהגותם האפיפיורית. והנה דווקא כיום, כאשר בכל המפלגות הקומוניסטיות ממשיכים לשבח את רוח הדו קיום בין ארצות הברית לברית המועצות, תוך דרישתה של ברית המועצות לחתוך את הוויכוח עם הסינים, משיג טוליאטי על מדיניות זו.
מים רבים זרמו בנהרות העולם מאז הפגישה בקמפ דייוויד ומאז עלייתו ומותו של קנדי. האימפריאליזם האמריקאי פתח בהתקפת נגד חמורה ומנסה למנוע התפתחויות מהפכניות ברחבי העולם. חיילי ארצות הברית כבר שורצים בעשרות ארצות.
בעת האחרונה, ועל רקע סכנת העמקת המשבר הכלכלי בארצות הברית, מאבק הכושים לשוויון זכויות וכד', חל מפנה ימינה במערך הפוליטי האמריקאי. מפנה זה משנה למעשה את כל התמונה הבינלאומית שעמדה לפני אדריכלי המדיניות הסובייטית.
ושוב, טוליאטי הוא זה המזכיר בחרדה את השתנות הנוף הפוליטי בארצות הקפיטליזם בשנים האחרונות. הצגת מועמדותו של גולדווטר מטעם הרפובליקאים לנשיאות ארצות הברית היא אך סימפטום למצב החדש שנתהווה. ובאירופה, מונופוליזציה מוגברת במסגרת השוק האירופי המשותף ובהשראת הממשלות הבורגניות של אירופה, כשלמעמד הפועלים אין יכולת השפעה והכרעה על הנעשה בתחום זה. נוכח חזות שחורה זו רואה טוליאטי, בצדק, סכנה עצומה בפילוג המדיני של הגוש הסוציאליסטי ונאמר בו: הקומוניסטים הסובייטיים עדיין לא השתחררו מהעבר הסטאליניסטי ולא למדו לנתק את המאבק האידיאולוגי-פוליטי בין מפלגותיהם, לבין קרע מדיני המלווה בסנקציות כלכליות כלפי המדינות הסוציאליסטיות.
ואמנם, בשאלה זו תוהה טוליאטי ומקשה, מדוע הוצאו הטכנאים הסובייטים מסין? נוכח הסכנות שנתהוו מציע טוליאטי לאחד את השורות לקראת המאבקים הצפויים בעתיד הלא רחוק ולא לגרום לקרע מדיני בין הארצות הסוציאליסטיות.
נקודה נוספת המותקפת על ידי טוליאטי בעקיפין היא בעיית הדוגמה הסובייטית.
הזכרנו את התיזה הסובייטית, כי במציאות החדשה שנתהוותה בעולם, הנובע ממאזן האימה של הנשק הגרעיני הנמצא בידי שני הגושים הצבאיים הבינלאומיים, ימשיך הסוציאליזם את מצעדו בעולם בהשפעת הדוגמה הסובייטית. לפי תחזית זו, הרי בעוד כמה עשרות שנים, כאשר תצליח ברית המועצות להדביק ולעבור את ארצות הקפיטליזם (ובעיקר ארצות הברית) בייצור הכלכלי, ישתכנעו הפועלים ברחבי העולם בעדיפותו של הסוציאליזם ולא יישאר להם אלא להטיל פתקי "ק" לקלפי בבחירות המתקיימות בארצותיהם.
אמנם טוליאטי אינו יוצא נגד כלל התיזה של הדוגמה הסובייטית (אפשר להבין שהוא מקבלה), אולם הוא שולל את הדוגמה עצמה. טוליאטי קורא לצעדים תכופים לביעור נגעי הסטאליניזם שעדיין ממשיכים לפשות בתוככי החברה הסובייטית. טוליאטי מזכיר לסובייטים, כי עדיין אין ניתוח מעמיק ומדעי על בעיית פולחן האישיות והסיבות שגרמו להיווצרותו.
טוליאטי תוקף את יחסה של ברית המועצות לדת, לאמנות ולסובלנות. הגישה הפרימיטיבית של הביורוקרטיה הסובייטית לשאלות אלה מפריעה לדעת טוליאטי לרכישת המוני בני אדם לרעיונות הסוצילאיזם בארצות המערב.
טוליאטי חוזר ומדגיש, כי הביורוקרטיזם עדיין ממשיך לשלוט בחיי התנועה הקומוניסטית.
הוויכוח בתנועה ממשיך להיות ויכוח בין קבוצות מנהיגים בצמרת, כאשר להמוני החברים אין כלל ידיעה, ועל כן השפעה, על הוויכוח הזה.
טוליאטי קורא לחידוש הוויכוח הפומבי בתנועה הקומוניסטית ולהשתתפותם של המנהיגים בוויכוחים אלה, למען בירור דעותיהם. גישה זו תגביר לדעתו, ובצדק, את האוטוריטה של המשטר הסוציאליסטי.
ולסיום: על אף שלא בכל אנו מסכימים לדעותיו של טוליאטי, הרי אין ספק שפרסום דעותיו הוא כמשב רוח רענן על התנועה הקומוניסטית. אין ספק, כי אילו היו דעותיו של טוליאטי מנחות את הפולמוס בעולם הסוציאליסטי, והופכות לנחלת המפלגות הקומוניסטיות, היה הדבר משרת את ביסוסו של הסוציאליזם.
טוליאטי שאף למוטט את המבנה הביורוקרטי של התנועה הקומוניסטית והמפלגות הקומוניסטיות. האם תתמלא משאלתו ותוחלתו?
