שביתה עקרונית באשדוד – פילב (עודד פילבסקי)

10 בספטמבר 1964

in גיליון-21: אוגוסט-ספטמבר 1964, מאמרים

שביתת הרעב של מפוטרי חברת החשמל באשדוד הסתיימה. השובתים לא השיגו אמנם את מילוי מלוא תביעותיהם, ברם, תביעתם העקרונית לזכות לעבודה קבועה בחברה – הושגה. מילויה נדחה למשך שנה.

השביתה נראתה מוזרה במקצת להרבה אנשים, אשר הורגלו להעריך תופעות באמות מידה של עולם ההשקפות הקפיטליסטי. וכי מי זה בעצם חייב להמשיך ולהעסיק עובדים, אחרי שהושלמה המלאכה אשר לשמה נלקחו לעבודה? מדוע זה חייבת חברת החשמל לדאוג להעסקת פועלים אשר במשך שנתיים וחצי בנו את תחנת הכוח החדשה באשדוד? הן מלאכת בניית התחנה באה לקיצה, לא כן?

לכאורה, נשארת שאלה נוקבת זו ללא מענה. כי, בלי שים לב, רבים מאוד בציבור הישראלי הורגלו לראות בפועל מכשיר לביצוע עבודה ותו לא. אמת נושנה היא כי כוח העבודה האנושי מהווה במשק הקפיטליסטי סחורה ובתור שכזאת חלים עליה חוקי הכלכלה הקפיטליסטית.

בעיה חברתית

שובתי אשדוד, אולי אפילו מבלי שידעו על כך בעצמם, יצאו להילחם באחת המוסכמות הטבועות עמוק בחברה הרכושנית. הם יצאו להילחם על הזכות להתפרנס, על הזכות להתקיים ולקיים את משפחותיהם, לפחות באותה רמה שקיימוה בעת עבודתם בבניית התחנה.

אין זה מחובתם של פועלי חברת החשמל באשדוד לעשות את שיקוליה הכלכליים של החברה. די להם בדאגה לקיומן של משפחותיהם.

בעצם, אין השאלה נוגעת דווקא, או בעיקר, לחברת החשמל. עניין זה נוגע למדינה כולה ולשיטת הייצור השלטת בה. המדינה המודרנית אשר מטילה על אזרחיה אין סוף חובות בגוף ובכסף, נתבעת לדאוג, בכורח של חוק, למקור פרנסה לכל אחד ואחד מאזרחיה. כל עוד חוק זה אינו קיים ומוגשם, תעשינה זאת השביתות. זה לא יהיה המקרה הראשון שחוק ייצא לאוויר העולם מתוקף אימהותן של שביתות ושביתות רעב, ומתוך אבהותם של מאבקים מרים וקשים. אם היתה שביתת אשדוד ראשית הריון לחוק ממין זה, אם לא – דבר זה תלוי לא במעט בהמשך המאבק למען הגשמת אותה מטרה.

טובי ההומניסטים והמחנכים בדורות האחרונים מרבים להדגיש את העיקרון לפיו האדם, תמיד, הנו מטרה בפני עצמה, מלבד היותו מכשיר לביצוע פעולות אלו או אחרות. האם עיקרון זה כוחו יפה רק ביחס להטפות בבתי ספר, להרצאות מחנכים באוניברסיטאות ולדחיסת מוסר בתוכניות של "קול ישראל"?

הגיעה השעה להציג בריש גלי את הדרישה לחקיקת חוק ביטוח לאומי מפני אבטלה, אם כי ספק רב הוא אם ההסתדרות כפי שהיא כיום מסוגלת להתפנות למעשה שמנהיגי מפא"י רואים בו "פגיעה במשק".

בחינת היעילות של הצביעות

לא אחת שומעים אנו את קברניטי המדיניות הרשמית מזדנבים אחר המעבידים ומצהירים שעקרון הקביעות בעבודה ו"עודף" הביטחון המוקנה לאדם בעבודתו, פוגעים ביעילות המשק וגורמים למעמסת עובדים מיותרת במקומות העבודה.

אין אנו שייכים למורדים בעובדות. יש בארץ תופעה של התעסקויות פרזיטיות ושל עומס עובדים מיותרים במקומות עבודה לא מעטים. אם מישהו רוצה ברצינות להכריז על מבצע לביעור הפרזיטיזם בישראל, בבקשה! מערכת "מצפן" מתחייבת לספק צוות מעולה לעריכת סקר בנדון. אנו מודיעים מראש כי יעדי הצוות יהיו: משרדי הפקידות הבכירה בממשלה, בסוכנות היהודית, בקק"ל, במקורות, בחברת החשמל, בוועד הפועל של ההסתדרות ועוד ועוד מכת דילי. יש להניח כי במבצע הביעור הזה יפלו מאות מבין אותם הארכי-פטפטנים המשמיצים בסיטונות כל ציבור פועלים היוצא להגן על האינטרסים שלו ונוקט צעדי מאבק בלתי מאושרים על ידי האדונים ה"יעילים" מהוועד הפועל.

אולי אף ינקטו אותם טיפוסים מכובדים בצעדי מאבק ויכריזו על שביתת רעב כנגד ביעורם מפוזיציות של עשיית-האין שלהם. זה עלול להיראות מוזר, אבל אנו נתמוך במאבקם אם המדינה לא תאפשר להם להתפרנס בעבודה יצרנית או חיונית אחרת.

אלא שבעצם, האפשרות שהם ישבתו שביתת רעב איננה מציאותית. כיצד יחזיקו מעמד בשעות של הגשת התה והעוגה, להם הורגלו כל כך הרבה שנים...

 

 

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: