פועלי מחלקת התברואה של עיריית תל אביב הפסיקו את עבודתם, ובהגנתם על עניינם הצודק התנגשו כמה פעמים עם המשטרה, שבאה להגן על מפירי השביתה. מועצת פועלי תל אביב, האפוטרופוס של פועלי מחלקת התברואה ונציגם כביכול, לא פנתה למשטרת "מדינת הסוציאליזם בימינו" ולא העמידה אותה על כך שאין לה זכות להתערב בסכסוך עבודה ושאין היא "במדינה של שלטון הפועלים" צריכה לעמוד לצידו של המעביד. מועצת פועלי תל אביב-יפו לא קראה גם לציבור פועלי תל אביב לשבות לאות סולידריות עם פועלי מחלקת התברואה, נגד הבאת מפירי שביתה, נגד מעצרם של פועלים שובתים, ונגד התערבותה של משטרה לצידו של המעביד. היא אפילו לא קראה לעובדי יתר המחלקות של עיריית תל אביב להזדהות עם מאבקם של פועלי מחלקת התברואה ולתמוך בו.
במקום כל אלה הוציאה מועצת פועלי תל אביב גילוי דעת בו היא מגנה את שביתתם של פועלי מחלקת התברואה ומגדירה את שביתתם ומלחמתם נגד מפירי שביתה כ"מעשה פזיז חסר אחריות שיש לגנותו". להלן פונה מועצת פועלי תל אביב-יפו להמוני פועלי הניקיון, נאמני העיר, "לשוב לעבודתם התקינה ולא להיגרר אחרי מעשים בלתי אחראיים המכתימים את ציבור הפועלים המאורגן העובד בעיריה וגורמים סבל לאוכלוסיית תל אביב, העיר היקרה לכולנו". בסוף גילוי הדעת שוב פעם קריאה לחזור לעבודה תקינה והבטחה שמועצת פועלי תל אביב תפעל למען מילוי תביעותיהם הצודקות. במילים אחרות: קריאה להפסקת השביתה לפני שהושגו התביעות שלמענן הוכרזה.
מי שמכם?
אתה קורא את גילוי הדעת והנך שואל את עצמך: מי שמכם? מאין המצח הנחושה המתירה להתייצב בגלוי לצידו של המעביד ולהכריז באותו זמן: אני נציגכם! אני הנני הדובר שלכם! אני היחיד שזכותו להחליט מה דרישות מותר לשכירים להציג, ואלו דרישות פסולות; ומתי בכלל מותר להעמיד דרישות ומתי אסור. עליהם, על השכירים, רק לציית להוראות. באם לא תצייתו, תוכרז מלחמתכם כפראית, נסיר את תמיכתנו ממנה, לא תקבלו את דמי השביתה המגיעים לכם ונשלח נגדכם מפירי שביתה שניתן להם הכשר על ידי כך שנכנה אותם: נאמני הציבור.
שתי העמדות המנוגדות שבאו לידי ביטוי בשביתתם של פועלי מחלקת הניקיון: עמדתם התקיפה הלוחמת של הפועלים השובתים מצד אחד והתנכרות לאינטרסים של הפועלים והעמדת הנהגת ההסתדרות לשירות המעביד על ידי מועצת הפועלים מצד שני, הן רק סימפטומים של תהליך שנמשך כבר שנים ובא לידי ביטוי בעשרות שביתות ומאבקים קודמים.
מה הוא הרקע של מצב עגום זה? מה סיבותיו ומה המוצא? אלו הן הבעיות שעלינו להבהיר לעצמנו למען יוכלו השכירים לנהל את מלחמתם באופן יעיל, להבטיח עלייה ברמת החיים בהתאם להתפתחות המשק, להשיג חלק יותר גדול מן ההכנסה הלאומית.
השכירים ללא ייצוג
ההסתדרות כפי שהיא היום אינה יכולה לנהוג אחרת: מפני שבניגוד לאגודות מקצועיות של ארצות אחרות, אין ההסתדרות איגוד מקצועי. היא ערב-רב של סקטורים: סקטור התיישבותי, קואופרציה, משק הסתדרותי וגם איגוד מקצועי. בניינה הצנטרליסטי (בניגוד לבניין פדרלי) נוטל מכל הסקטורים את עצמאותם ומעביר את זכות ההחלטה וההכרעה מכל הסקטורים לוועד-הפועל, ואילו זה האחרון, במקום שיהיה נציג הסקטורים ותהיה לו דעה מייעצת, נבחר בבחירות כלליות להסתדרות, ויש לו דעה מכרעת.
צורת הבחירות להסתדרות היא שמבטאה באופן הכי ברור את הרקע האנטי-פועלי של הנהלת ההסתדרות כיום, ואת המבנה האנטי פועלי של ההסתדרות בכלל.
זכות הבחירה להסתדרות ניתנת לכל מחזיק פנקס הסתדרות. פירושו של דבר, שכל מי שבחר את קופת החולים הכללית כקופת החולים שלו ומשלם את מיסיו בסדר, יש לו זכות הבחירה להסתדרות. והתוצאה היא שמצד אחד רבבות שכירים שאינם יכולים לעמוד בעול המיסים הגבוהים של קופת חולים מפסיקים באופן אוטומטי להיות חברי הסתדרות ואין להם זכות בחירה למוסדותיה; ומצד שני רבבות, ואולי למעלה ממאה אלף עצמאים, וזה נוסף על חברי הקואופרטיבים וחברי ההתיישבות העובדת שגם הם אינם שכירים, להם זכות בחירה. זכות הבחירה ניתנת גם לכל עקרות הבית אף שאין הן עובדות שכירות.
הבחירות מתנהלות על בסיס מפלגתי, סביב מצעים שאין בינם לבין המאבק המקצועי ולא כלום. כך שבמקום שיינתן לשכירים להעלות לעמדות ההנהגה את חבריהם הכי עקביים, הכי אמיצים והכי מנוסים במאבק, קובעות את המועמדים המפלגות לפי צרכיהן ובניגוד לאינטרסים של השכירים.
זכות הבחירה ניתנת לא בהתאם למקום העבודה, כי אם בהתאם למקום המגורים. כך שאפילו באופן פורמלי אין החבר קובע את הרכב מועצת הפועלים של מקום עבודתו, אם הוא גר במקום אחר.
התוצאה: אין לשכירים, כגורם, שום השפעה על הרכב מוסדות ההסתדרות. הרכבם נקבע מלמעלה, על ידי הנהגה שעל בחירתה לא היתה להם השפעה ישירה, וההנהגה, במקום לפעול תוך כדי התייעצות ושיתוף פעולה עם ציבור השכירים, מעמידה את עצמה מעליהם, רודה בהם, פועלת יד ביד עם המעבידים, עושה הכל בכדי למנוע הטבת תנאי עבודה החומריים של השכירים. לעומת זאת, היא פועלת להגברת אינטנסיביות העבודה. ההנהגה הזאת, במקום לדרבן את המאבק להטבת התנאים, עושה הכל בכדי להקים ועדות ייצור, כדי להעביר, אם ניתן, את העבודה לפסים של קבלנות. לכן, אם אנו השכירים הננו מעוניינים להיות הקובעים את עניינינו, עלינו להחזיר את השליטה באיגוד המקצועי ובהסתדרות לידינו. עלינו להילחם על שינוי פני ההסתדרות, על שינוי מבנה ההסתדרות, על שינוי בבחירה והרכב מוסדותיה.
הפרדת קופת חולים מן ההסתדרות
יש להפריד את קופת החולים מההסתדרות על ידי העברת עניין ביטוח הבריאות לידי המדינה. מס החבר לא יכלול את דמי הביטוח על קופת חולים, וכתוצאה מכך יהיה הרבה יותר נמוך, מה שיאפשר להרבה שכירים, שהם כיום מחוץ למסגרת ההסתדרות, להצטרף אליה. התוצאה המיידית של צעד כזה תהא: שינוי מיידי ודרסטי של ההרכב הסוציאלי של ההסתדרות. החברות באיגוד מקצועי תיעשה ממשית ומעשית.
יש לתת לשלושת הסקטורים העיקריים המהווים את ההסתדרות, ושהם אינטרסנטים בה, זאת אומרת: להתיישבות העובדת, לקואופרציה ולשכירים, עצמאות מלאה לכל סקטור על ידי כך שכל סקטור יבחר בהתאם לתקנון הפנימי שלו את מועמדיו, ינהל באופן עצמאי את ענייניו. נציגי שלושת הסקטורים ינהלו את העניינים המשותפים לכולם מבלי שתהיה להם זכות הכרעה בעניין של אחד מן השלושה.
בתוך האיגוד המקצועי צריך להבטיח לשכירים זכות ביקורת והכרעה בכל העניינים, כשהצבעתם של השכירים בענף או במקום העבודה היא הקובעת אם לצאת למאבק וכיצד לנהלו. להנהגה צריך להשאיר בנדון רק את זכות הייעוץ וההדרכה.
הקמת ליכוד שכירים
המפלגות המהוות את ההסתדרות לא תוכלנה להוציא את המשימה הזאת לפועל. מפא"י, שהיא ערב-רב של גורמים, היא המעוניינת הראשית בהמשך המצב הנוכחי.
גם מפ"ם ואחדות העבודה, שהבסיס העיקרי האידיאולוגי שלהן הוא בהתיישבות העובדת, אינן יכולות ליטול את משימת שינוי פני ההסתדרות בידיהן.
לכן, על השכירים, אם ברצונם לראות את שינוי פני הדברים בהסתדרות, שינוי שיעביר לידיהם את ההכרעה בגורלם ובמאבקם, להקים את אירגונם, את ליכוד השכירים.
ליכוד השכירים צריך להקיף שכירים מכל הגוונים ללא הבדל השקפה פוליטית, כשהמאחד אותם הוא מאבק על שינוי פני ההסתדרות, ביסוס מעמדי של השכיר, הטבת מצבו והגברת השפעתו על כל מהלך העניינים.
