ארץ-ישראל (פלשתינה) היא חלק מאזור אשר היה נתון לשליטה קולוניאלית. כשאר האזורים הקולוניאליים, כן גם המזרח הקרוב הוא אזור מפגר. הוא נוצל במשך מאות שנים על ידי האימפריות השונות. תהליך השחרור פסח עליו.
בתוך תהליך זה תופסת פלשתינה מקום מיוחד. טריטוריה זו נתנסתה בסוג מיוחד של קולוניאליזם, הקולוניאליזם של התנועה הציונית. הקולוניאליזם הרגיל אינו מעוניין לדחוק את רגלי התושבים המקומיים. להיפך, הוא מעוניין בהם כמקור לעבודה זולה, כמקור לניצול. לכן בכל הקולוניות היו המתיישבים מיעוט קטן ששלט על רוב תושבי הארץ. תנועת ההתיישבות הציונית שונה. מטרתה היתה נישול התושבים הקודמים לשם הקמת מדינה יהודית. הקולוניאליזם הרגיל מטרתו היתה ניצול אוצרות הארץ, הקולוניאליזם הציוני מטרתו – הארץ עצמה.
מול התנועה הציונית עמדה חברה ערבית שהיתה נתונה עדיין לשליטה פיאודלית, חברה שעדיין לא הספיקה לעבור אל השלב הקפיטליסטי המודרני. בעזרת הממון שנאסף ברחבי העולם הצליחה התנועה הציונית לקנות מהפיאודלים הערבים חלקות קרקע ולנשל מהן את הפלאחים. מצב החברה הערבית לא איפשר להעמיד מול התנועה הציונית תנועת נגד אשר תילחם בסכנה של נישול כללי מהארץ. כך נסתיים העניין בטרגדיה הערבית של 1948. חלקים גדולים של העם הערבי הפלשתינאי נושלו ונעשו פליטים. החלק הקטן של העם הערבי שנשאר בשטח ישראל הפך למיעוט.
הפלשתינאים איבדו את זכויותיהם האישיות והלאומיות. הבעיה היא כיצד להחזיר זכויות אלה.
מצב התנועה הלאומית הערבית שונה כיום מהמצב לפני חמישים שנה. ההישגים הניכרים של תנועה זו יוצרים בסיס איתן למאבק להחזרת זכויות הפלשתינאים. בפעם הראשונה זוכים הם לגיבוי חזק, ההולך ומשתווה לגיבוי הציוני.
על הפלשתינאים לתמוך בתנועה לאיחוד וסוציאליזם בארצות ערב שבהן הם נמצאים. עליהם להילחם למען משטרים מתקדמים, עליהם להיפטר מחוסיין נכד-עבדאללה.
ומה במדינת ישראל?
דומה כי שום תנועה פוליטית ערבית לא נתנה דעתה על כך. ישנם כוחות פוליטיים נוסח הקיצונים הסורים מ"אל-בעת", השואפים לחיסול פיזי של מדינת ישראל. גישה זאת הולכת ונדחקת מעל הבמה הפוליטית. אותם הכוחות השואפים לאיחוד וסוציאליזם, בראש ובראשונה הנאצריסטים, מבינים שהפתרון אינו יכול להיות בהשמדה של מדינת ישראל. זה זמן רב שהם השלימו עם עצם קיום מדינה יהודית במזרח הקרוב. ואכן, אחרת אי אפשר. הציונות יצרה תנועת הגירה של יהודים אשר התיישבו בפלשתינה והרואים בה את ארצם. אין הם קשורים למטרופולין כשם שהמתיישבים הלבנים בקניה קשורים לאנגליה. מדיניות שתשלול את זכויות היהודים בפלשתינה תביא לשואה ותכשיל את התנועה הלאומית הערבית. מדיניות כזאת תוכל להתבצע רק בדרך של מלחמה טוטאלית נגד מדינת ישראל, מלחמה שתיתן פתח להתערבות אימפריאליסטית באזור כיום. אין צורך להרבות בדוגמאות על מנת להוכיח מה אווילית תהיה מדיניות כזאת.
למעשה קיים רק פתרון אחד רצוי והוא שינוי אופייה הציוני של מדינת ישראל. ברגע שיקום בישראל משטר אשר יכריז שהוא מייצג את תושבי הארץ בלבד, משטר שלא יתיימר לייצג את יהודי העולם, משטר שלא יראה במדינת ישראל בסיס להתפשטות נוספת לשם הבאת כל יהודי העולם, ברגע זה ניתן יהיה לגשת לשולחן ולברר את כל הבעיות השנויות במחלוקת.
משטר כזה, אשר ראש מעייניו הם האינטרסים של תושבי הארץ, ישאף בהכרח להשתלב בתהליך הכללי של איחוד וסוציאליזם.
שינוי כזה במדינת ישראל הוא הדרך המהירה ביותר להבטחת הזכויות הלאומיות והאישיות של הערבים הפלשתינאים. שום מדינאי ערבי אינו יכול להציע דרך טובה יותר.
ברור ששינוי פוליטי כזה, נכון יותר מהפכה כזאת, יכולה להתחולל בראש ובראשונה על ידי כוחות חברתיים פנימיים בתוך מדינת ישראל. מהפכה פוליטית בישראל אינה יכולה להתחולל על ידי מפלגה שמוגבלת למיעוט הערבי בלבד. מהפכה כזאת תיתכן רק על ידי חזית מאוחדת של ערבים ויהודים החיים במדינת ישראל.
תנועת אל-ארד רואה עצמה כחלק מהתנועה הלאומית הערבית. הנתנו הם את דעתם על התפקיד האמיתי של התנועה הלאומית הערבית בקטע החזית הישראלי? האין המאבק למשטר מתקדם יותר, משטר הדוגל באחדות וסוציאליזם, חל גם על מדינת ישראל?
אם תפקידם של תומכי האיחוד והסוציאליזם במדינת ישראל הוא לשנות את המשטר, אזי על האנשים הרואים עצמם כחלק מהתנועה הנ"ל לפעול ביחד עם יהודים בעלי מטרות דומות.
"מצפן" לקח על עצמו להפיץ את התזכיר בציבור היהודי בעברית, אולם יחד עם זאת אין אנו יכולים להימנע מביקורת על משפט המופיע בתזכיר זה, המצביע על המצב המסוכן בקרב אנשי אל-ארד: "כל המאמצים ליצור התקרבות הדדית בין הערבים ומעט האלמנטים הדמוקרטיים היהודיים נכשלו ולא נשאו פרי".
ראשית, שקר הדבר ששיתוף יהודי-ערבי לא נשא פרי. הרי אנשי אל-ארד חברים בוועד היהודי-ערבי המבצע פעולות רבות ושונות.
שנית, וזה העיקר. האם אי-שיתוף יביא פירות? ואיזה פירות, נוסח קפריסין? האם זאת המטרה?
עקב מעשי הדיכוי של הממשלה המכוונים כנגד אנשי אל-ארד יש סיכוי שהם יהפכו לדוברים העיקריים של המיעוט הערבי בארץ. רצוי מאוד שאנשי אל-ארד ישקלו היטב את דרכם הפוליטית.
אנו, אנשי האירגון הסוציאליסטי הישראלי, יהודים וערבים, מושיטים יד אחים לאנשי אל-ארד. הבה נפעל יחד למען המטרות המשותפות. אנו ואתם תומכים בתנועת האיחוד הערבית. אנו ואתם נאבקים למען משטר סוציאליסטי בישראל ובעולם הערבי. הבה נלך יחד, מעל הבדלים של דת, גזע ולאום, אל המטרות המשותפות.
