אזרח יקר! משרדי ראש הממשלה והאוצר מתכבדים בזה לפרסם תדריך של קבע לתכנונם של מדדי יוקר מכל סוג ומין לצורך מניעת תשלום תוספת יוקר לפועלים.
סעיף א: קבע מרחק גדול ככל האפשר בין מועדי חישוב תנודות המדד לצורך בדיקת מצב תוספת היוקר.
סעיף ב: קבע מינימום גבוה ככל האפשר של נקודות עלייה, אשר רק מעליהן צריכה להשתלם תוספת היוקר.
סעיף ג: עליך ליצור מערכת יחסים נאותים עם הלשכה לסטטיסטיקה. העניינים צריכים לפעול כך, שתספיק הרמת שפופרת למען שינוי משקלו של פריט זה או אחר בסל המצרכים הקובעים את תנודות המדד.
סעיף ד: אם תחול התייקרות "מסוכנת" מדי לקראת מועד חישוב תנודות המדד לצורך קביעת תוספת היוקר, אל תהא חסכן! זרוק לשוק סובסידיות ביד רחבה להוזלת כמה מצרכים המהווים משקל ניכר בסל המצרכים. את מה שתפסיד בסובסידיות תוכל לשאוב אחר כך על ידי הטלת מסי עקיפין על מצרכים שמשקלם במדד קטן ביחס.
סעיף ה: במקרים מסוימים אפשר, במקום סובסידיות, או בנוסף להן, להוזיל רשמית מחירי סחורות שאינן בנמצא אותו חודש בשוק, כגון בשר קפוא; ארטיק (בחודשים נובמבר-פברואר) וכו'. יש לדאוג לפרסום נאות של צווים ממשלתיים ממין זה בעיתונות. יש לכך השפעה פסיכולוגית חיובית על התושבים והשפעה חיובית, לאו דווקא פסיכולוגית, על מערכות העיתונים שמינהלותיהן נוהגות לקבל בעין יפה צ'קים על חשבון אותן מודעות.
סעיף ו: סעיף זה מוגש במיוחד על ידי משרד החקלאות, הואיל והוא עוסק בענייני שתילה, נטיעה, עקירה ועיקור. יש לפתח טכניקה מתאימה לעקירת פריטים מסוימים במדד, אם הם עושים צרות גדולות מדי. הכוונה היא לירקות ופירות בסיום העונה ולהוצאות דיור וכד'. אין בכך שום פסול מוסרי, הואיל וממילא מחזירים למדד את הפירות והירקות בעיצומה של העונה של השנה הבאה.
סעיף ז: דאג לפרסום קבוע של מאמרים בעיתונות, לפחות מאמר אחד לשבוע, אשר יסבירו לאוכלוסייה באופן מדעי-פופולרי שכל תוספת שכר, אפילו באה לצורך הדבקת ייקור של מצרכים חיוניים, גורמת לאינפלציה וחותרת תחת איתנותה המשקית של המדינה הענייה שלנו. הניסיון מוכיח כי ציבור העובדים שלנו אינטליגנטי במידה מספקת כדי להתייחס ברצינות למאמרים מסוג זה, אם הם נכתבים בסגנון אוטוריטטיבי ומשכנע.
אם כל הסעיפים הללו לא מועילים, אל נא תתייאש. אפשר לסדר לראש הממשלה ולשר הביטחון סיור נוסף לאיזו שהיא מדינה בחו"ל, על מנת שעם המריאו, שעה שיטוס מעל קפריסין, ישלח מברק דחוף למזכיר הכללי של ההסתדרות, בו יביע חרדה לגורל "המשק", אם תשולם חלילה תוספת היוקר הטיפשית רק משום שעלה איזה שהוא סעיף מחורבן של הוצאות דיור.
אם גם טיסה זו לא תושיע, לא תהא עצה אלא להזדקק שוב לתרופה הישראלית הבדוקה והמוזרה – לפנות ישר למחלקה לאיגוד מקצועי בהסתדרות. מחלקה זו, יש לה רגישות מרובה לכל מה שקשור למשק המעבידים בישראל, אף על פי שאת מחייתה היא עושה ברוחב לב דווקא, על חשבון ציבור הפועלים השכירים. זה מפליא, אך זו עובדה שצרותיהם של הפועלים מעניינות מחלקה זו כשלג דאשתקד. האדונים בקר ומשל [ראשי ההסתדרות] ודאי יעזרו לך, במקרה הגרוע הם יובילו לפשרה של תשלום רבע התוספת המגיעה, תוך התחייבות להקפיא את שכר היסוד לחמש שנים נוספות (זה עסק רע זה?).
* * *
התיאוריה, כפי שבוססה בסעיפים הנ"ל, הוכיחה עצמה כיעילה למדי. הצרה היא שלאחרונה מתגלים סימנים המעידים על הפקרות ופריקת עול מצד קבוצות פועלים מסוימות, המתארגנות בוועדות פעולה ומתיימרות (שומו שמים!) לייצג בעצמן את האינטרסים שלהן, תוך עקיפת הבוסים הממונים עליהן בהסתדרות מטעם מזכירות מפא"י.
אחרי דיכוי הפגנת כיכר עלית על ידי משטרתנו העברית, ואחרי השקטת הרוחות ב"אמקור" ובעיריית רמת גן, היו שסברו כי תהליך ההתמרדות מלמטה פסק. אבל – ראה זה פלא: לוועד העובדים החדש בעיריית רמת גן נבחרו כולם, פרט לאחד, מתוך רשימת הנאמנים – אותם חבר'ה שעמדו בראש השביתה "הפראית" לפני כשנה. צאו משם ובואו לנמלי תל אביב ויפו וחזיתם באסיפות סוערות, בדחייה של עסקנים מטעם מועצת פועלי תל אביב ובבחירות ועדי פעולה לשם הגנה על ענייני העובדים בתוך תהליך חיסול הנמלים והמעבר לנמל אשדוד החדש.
ועדי פעולה כאלה קמים ועתידים לקום במקומות הרבה. הופעתם היא תוצאה בלתי נמנעת מן ההתפתחות הכלכלית הסוערת בארץ, שעה שהאיגוד המקצועי, ההסתדרות, נמצאים אולי בשיא התנוונותם. ייתכן והמונח "שיא" איננו במקומו, משום שעסקנים אלה מסוגלים להפתיענו תמיד בשיאים חדשים אשר יעשו את זה הקיים למיושן וחסר ערך.
ועדים אלה הם עתידו של האיגוד המקצועי במדינה. התארגנותם למסגרת ארצית, לשם מאבק יסודי על תמורות במבנה ההסתדרות ובחוקתה, היא צו השעה. ככל שיקדים כוח זה להתגבש, כן ייטב למעמד העובדים. רק כך תובטח לו הנהגה איגוד מקצועית, שתהא מסוגלת להתמודד עם הצרות השטות אלינו מבעד לפרגוד של הבחירות של 1965. השטות באיטיות, אבל בביטחון.
