ההסתדרות אינה מייצגת את האינטרסים של העובד השכיר.
בזאת משוכנעים כיום רוב העובדים השכירים בישראל.
יתר על כן, ברוב המקרים מתייצבת ההסתדרות ממש נגד העובד השכיר, כשהוא נלחם על האינטרסים שלו.
ברוב המקרים עומדת ההסתדרות יחד עם הממשלה, המשטרה והמעבידים מול השכיר השובת.
בשנת 1963-1962 היו בישראל 138 שביתות, שכללו כרבע מיליון ימי שביתה. רק 7% מהשביתות הללו אושרו על ידי הוועד הפועל.
93% הוכרזו על ידי ההסתדרות "שביתות פראיות".
מה אומרות על כך המפלגות הפועלות בהסתדרות?
- מפא"י – מחפשת וממציאה אמצעים חדשים המיועדים להגברת שליטתה על העובדים. האמצאה האחרונה – בוררות "מוסכמת".
- אחדות העבודה ומפ"ם – ממלאות תפקיד של "אופוזיציה קונסטרוקטיבית". אין להן שום תוכנית ושום כוונה להפוך את ההסתדרות לאירגון גג של איגודים מקצועיים.
- סיעות הליברלים וחרות – מייצגות בתוך ההסתדרות את האינטרסים של מפלגותיהן, של הבורגנות. בין השאר הן תומכות באיסור שביתות ובוררות חובה.
- מק"י – פועלת לשינוי מדיניות ההסתדרות, לא לשינוי מבנה ההסתדרות. היא חוששת שמא גישה מקצועית מדי מצידה עלולה לגרום להוצאתה מההסתדרות.
לשום מפלגה בהסתדרות אין תוכנית להפוך את ההסתדרות לאיגוד מקצועי, לפדרציה של איגודים מקצועיים.
* * *
ועדי הפעולה
מכיוון שההסתדרות אינה דואגת לאינטרסים של השכירים, החלו השכירים לדאוג לעצמם.
הפועלים הקימו "ועדי פעולה".
האקדמאים הקימו "ועדת תיאום".
בבחירות לאיגודים מקצועיים מתחילות להופיע רשימות בלתי מפלגתיות, שעיקר מצען הוא הגנה על אינטרס האיגוד המקצועי. זו מהותן של רשימות "לקידום" אצל המהנדסים, רשימת "למען האחות" אצל האחיות, רשימת "למען העובד הסוציאלי" אצל העובדים הסוציאליים.
רשימות איגוד-מקצועיות אלה, שהן מחוסרות עיתונות, חברי כנסת, כספים, מנגנון וניסיון אירגוני, זכו להצלחות מפתיעות בבחירות.
להצלחות הללו יש סיבה אחת: השכירים השתכנעו כי שום מפלגה אינה מסוגלת להגן כהלכה על האינטרסים שלהם.
ישנה בישראל אכזבה כללית מהמפלגות, מכל המפלגות.
השכירים מתחילים לדאוג לעצמם.
ועדי הפעולה הוכיחו את עצמם כדואגים לאינטרס השכירים, הרבה יותר מאשר ההסתדרות. לכן הם זוכים לאמון המתרחב והולך.
עתה צריך להקים ועדת פעולה ארצית, שתאחד את כל ועדי הפעולה בארץ, שתייצג כל עובד שכיר, פועל חקלאי, פועל בתעשייה, אקדמאים, מורים, מהנדסים, עובדי הממשלה, טייסים, ימאים וכו'.
הוועדה הארצית של ועדי הפעולה חייבת להופיע כרשימה נפרדת בבחירות הקרובות להסתדרות.
מטרתה של רשימה זו: השלטון בהסתדרות. מצע המינימום של רשימה זו יכול להתבסס על ארבע הנקודות הבאות:
- כל איגוד מקצועי יבחר מתוכו את הנציג המועמד לייצגו בהסתדרות.
- מדיניות השכר הארצית של ההסתדרות תיקבע אך ורק על ידי נציגי האיגודים המקצועיים עצמם.
- קופת השביתה של ההסתדרות תוצא מידי הוועד הפועל ותימסר לאיגודים המקצועיים.
- החלטה על שביתה תתקבל על ידי האסיפה הכללית של העובדים עצמם, ולא תהיה זקוקה לשום אישור מגבוה.
אפשר לסכם את הדברים כך:
כיום השכירים בהסתדרות כפופים למרות המוסדות העליונים. יש להפוך את הסדר, המוסדות העליונים חייבים להיות כפופים לשכירים.
* * *
הרכב הרשימה
בבחירות הארציות להסתדרות מופיעות רשימות מפלגתיות אשר מורכבות בחדרי חדרים על ידי עסקני מפלגות מקצועיים לפי כל מיני שיקולים מפלגתיים.
לשכירים עצמם אין שום אפשרות להחליט מי ייצג אותם, אין להם אפשרות לערער ולהציע שינויים ברשימה.
הפועלים מיוצגים כמעט תמיד על ידי עסקנים מקצועיים, ששכחו את היום בו הם עצמם היו פועלים.
נוצרים אבסורדים מדהימים: טייסי "אל על" מיוצגים על ידי עסקני הפקידים, פועלי מתכת מיוצגים על ידי אנשים שמעולם לא היו פועלי מתכת, וכך הפועלים החקלאיים וכו' וכו'.
לכן אנו מציעים שהעובדים עצמם יבחרו מתוכם, באסיפות כלליות שתיערכנה במקומות העבודה, מועמדים לרשימה ארצית.
המועמדים הללו יקיימו, אחרי בחירתם במקומות העבודה, אסיפה כללית בה יוחלט על סדר העדיפויות.
הרשימה הארצית תורכב בצורה שהמקצועות השונים יהיו מיוצגים בהתאם למספר העובדים בהם, וכן בהתחשב בייחוד המקצועי, בצורך ששום מקצוע בו עובדים שכירים לא ייעדר מן הרשימה.
כך למשל ברור כי לנציגי עובדי המתכת יהיו יותר נציגים מאשר לטייסים, כי מספרם גדול יותר, אך הכרחי הוא כי גם לטייסים יהיה נציג, כיוון שמקצוע זה שונה מכל מקצוע אחר, ויש לו תביעות מיוחדות.
* * *
מדיניות השכר
כיום נקבעת מדיניות השכר על ידי [שר האוצר] ספיר ו[מזכ"ל ההסתדרות]בקר.
אנשי מפא"י בממשלה ואנשי מפא"י בהסתדרות מגיעים לאיזשהו הסכם, אשר מחייב אחר כך את כל השכירים. את זה יש לשנות!
לא די בהעברת הסמכות לקביעת מדיניות השכר לידי המוסדות הרשמיים של ההסתדרות, כמו מועצת ההסתדרות, הוועד הפועל וכו'. כי במוסדות הללו מיוצגים אנשים ומוסדות שאינם שכירים, שאינם חיים ממשכורת חודשית או יומית.
בהסתדרות מאורגנת ההתיישבות העובדת, הקיבוצים, המושבים. כמו כן מאורגנים בהסתדרות בעלי חנויות, קבלנים וכו'.
הייתכן למשל שנציגי "סולל בונה" ישתתפו בקביעת מדיניות השכר?
לכל מי שאינו שכיר אין זכות לקבוע את מדיניות השכר! זהו העיקרון אשר ינחה את ועדת הפעולה הארצית לשינוי ההסתדרות.
ובינתיים? עד שנצליח להכניס שינוי כזה בהסתדרות?
עד אז תיקח ועדת הפעולה הארצית את הסמכויות לידיה, ותוך תיאום והתייעצות עם ועדי הפעולה השונים תקבע לעצמה מדיניות שכר, מבלי לחכות עד שהבוסים יאשרו זאת.
סוף סוף זהו הדבר המתרחש למעשה ברוב מקומות העבודה בארץ. רוב המעבידים הפרטיים מגיעים להסכם עם עובדיהם, בצורה גלויה או מוסווית, וההסכם הזה עולה בדרך כלל על ההסכם ההסתדרותי.
אם ועדת הפעולה הארצית תכריז על מדיניות שכר משלה, היא רק תיתן תוקף ופרסום לדברים שממילא מתרחשים בצנעה כל הזמן.
* * *
זכות השביתה
לפי חוקת ההסתדרות, אין לאסיפה כללית של העובדים במקום העבודה שום סמכות להכריז על שביתה.
כל שביתה קטנה זקוקה לאישור מועצת הפועלים המקומית. כל שביתה באיגוד הארצי זקוקה לאישור מן הוועד הפועל.
אמנם רוב השביתות בארצנו מוכרזות במקום העבודה, כתוצאה מהחלטה שנתקבלה ברוב קולות על ידי העובדים באסיפה כללית, אך במקרה שהשביתה אינה זוכה לאישור מגבוה – אין השובתים מקבלים דמי שביתה.
נזכיר בהזדמנות זו לכל עסקני מפא"י, אשר קופצים ממקומם כשהם שומעים את התוכנית שהבאנו, כי עוד בוועידה השישית של ההסתדרות (29.1.45) אמר בן גוריון בכבודו ובעצמו:
"השכירים בעצמם יקבעו בעתיד את דרכי הפעולה המקצועית ואת חוזי העבודה, יכריזו שביתה וינהלו משא ומתן, בלי התערבות מתמדת של הכלל כולו.
"מוטב שישגו הפועלים ויעשו שביתה שלא לצורך, מאשר לא יוכלו לעשות את הדברים לעולם על דעתם ועל אחריותם.
"אני מחייב הגדרה עצמית של פועלים בהכרזת שביתה.
"מחלקות בוועד הפועל ובמועצות הפועלים אינן הכלי ההולם את הצרכים של הפעולה המקצועית של הפועלים השכירים. הכלי המתאים לזה הוא אירגון הפועלים עצמם. לא האירגון המעורבב של כל מיני אגודות מקצועיות, אלא הסתדרויות ארציות שבהן הפועל מאורגן לפי התעשייה בשטח הארצי".
* * *
קופת השביתה
אפשר בהחלט להכריז שביתה גם בלי אישור מגבוה, וכך עשו ועושים אצלנו כל הזמן. אך גם בזמן שביתה צריך קופת שביתה. אצלנו מחזיק הוועד הפועל בקופה זו וזהו המכשיר העיקרי לשבירת שביתות הנמצא בידי ההסתדרות.
יש להוציא את קופת השביתה מידי הוועד הפועל ולהעבירה לידי האיגודים המקצועיים. זה מחייב שינוי בחוק, שינוי בכל מבנה ההסתדרות.
היחס לקופת השביתה ההסתדרותית הוא אבן בוחן לרצינות מאבקה של כל מפלגה בהסתדרות.
מפלגת אופוזיציה בהסתדרות שאינה מעלה במצעה את הדרישה להעביר את קופת השביתה לאיגודים המקצועיים ולמקומות העבודה, עושה את מלאכתה רמייה וגונבת את דעת הפועלים במליצות.
ומה בינתיים? עד אשר נצליח לבצע דבר זה?
עד אז יש להכריז בכל מקום עבודה על "חיסכון שביתה צמוד", דהיינו כל עובד יפריש סכום מסוים ממשכורתו, שייקבע באסיפה הכללית, לצורכי קרן שביתה. בעזוב העובד את מקום עבודתו יקבל את מלוא חסכונו בחזרה. סכום זה צמוד לעובד והוא קודש אך ורק לקרן שביתה.
ועדת הפעולה הארצית תתאם בין ועדי הפעולה השונים ותמליץ על מתן הלוואות הדדיות מקופת שביתה של מקום עבודה אחד לקופת שביתה של מקום עבודה אחר, על מנת לאפשר לפועלים שובתים להחזיק מעמד גם בשביתה ממושכת.
צריך להילחם על קופת השביתה ההסתדרותית המכילה מיליוני לירות השייכות לנו, ולא לשום עסקן מקצועי בהסתדרות, ובינתיים יש להקים תחליף בצורת "חיסכון שביתה צמוד".
* * *
מלחמה אכזרית
ברור שהגשמת התוכנית הנ"ל – הקמת ועדת פעולה ארצית, הקמת רשימה ארצית לבחירות בהסתדרות, בעלת המצע: "לשינוי מבנה ההסתדרות" – תיתקל בהתנגדות אכזרית מצד כל עסקני ההסתדרות המקצועיים, מצד כל המפלגות.
מנגנונים מנוסים, עשירים וחזקים יגויסו למלחמת חורמה ברשימה איגוד-מקצועית. אלף ואחד תכסיסים ולחצים יופעלו. לא יהיה נשק שאויבינו יבחלו בו. הכל יהיה כשר בעיניהם למלחמה נגד הקמת איגוד מקצועי אמיתי בישראל. מבחינה מסוימת – הם צודקים; כי זה מהווה עבורם סכנה נוראה.
אויבינו יעלו עלינו באמצעים, בניסיון, בידע, בכוח. אף על פי כן סופם להיכשל.
האינטרסים של השכירים סופם לבוא לידי ביטוי ולקבל ייצוג הולם למרות כל המכשולים שיעמדו בפניהם, לא משום שאינטרסים אלה צודקים, או מוסריים, או יפים, אלא משום שהם קיימים ואין שום אפשרות להחניקם.
