נלסון מאנדלה עומד עתה למשפט, יחד עם שמונה נאשמים אחרים, בפרטוריה שבדרום אפריקה. הם הואשמו בניסיון לשנות את השלטון בדרום אפריקה באמצעות מהפכה אלימה. הם צפויים לעונש מוות. בנאום בן 4 וחצי שעות הסביר מאנדלה לבית המשפט מדוע נאלץ לבחור בדרך המהפכה האלימה, מה הם עקרונות השקפתו הפוליטית ומה צופן בחובו העתיד בדרום אפריקה. מאנדלה וחבריו נאסרו בביתו של ארתור גולדרייך, אשר נאסר אף הוא, אך הצליח להימלט, הגיע לישראל ומארגן כאן פעולה ציבורית למען נקיטת אמצעי חרם כלכלי על ממשלת פרוורד הנאצית והפעלת לחץ לשחרור העצורים. קיצור הנאום פורסם בעיתון הבריטי "אובזרבר" ב-24.4.64. בגיליונו מיום 8.5.64 הדפיס "קול העם" תרגום של תקציר זה – אך השמיט ממנו קטעים אחדים. להלן איפוא תרגומו המלא של התקציר, הקטעים החשובים שהושמטו על ידי "קול העם" מודגשים באותיות עבות.
אני הנאשם הראשון, הנני בעל השכלה גבוהה במדעי הרוח ועבדתי כעורך דין ביוהנסבורג משך שנים מספר, בשותפות עם אוליבר טמבו. פסקו לי בשעתו מאסר חמש שנים על שעזבתי את הארץ ללא היתר יציאה, ועל שקראתי לשביתה בסוף מאי 1961.
תחילה ברצוני לומר כי הרמזים שרמז פרקליט המדינה בנאום הפתיחה שלו, כאילו המאבק בדרום אפריקה נמצא תחת השפעה זרה או קומוניסטית הם חסרי בסיס.
עשיתי מה שעשיתי – כאדם פרטי וכמנהיג – כתוצאה מניסיוני בדרום אפריקה ועל סמך הרקע הדרום אפריקאי שלי, שאני גאה עליו.
* * *
בצעירותי בטרנסקיי שמעתי מזקני השבט סיפורים על העבר. שמעתי על המלחמות שאבותינו ניהלו בהגנה על המולדת, שמותיהם של דינגה ובאמבאטה, הינטסה ומאקנה, סקוננתי ודלסילה, מושוישו וסחוחוני, הועלו על נס כפאר האומה האפריקאית. קיוויתי שהחיים יעניקו לי את ההזדמנות לשרת את עמי ולתרום את חלקי הצנוע למאבק למען החופש. אלה הם המניעים לכל מעשי.
הדברים שנמסרו עד כה בבית המשפט חלק מהם אמת וחלק – אינו אמת. מכל מקום, אינני מכחיש כי תיכננתי מעשי חבלה. לא עשיתי זאת מתוך חוסר אחריות, או מתוך חיבה לאלימות. תיכננתי זאת כתוצאה מניתוח שקול ומפוכח של המצב הפוליטי אשר נוצר אחרי שנים רבות של עריצות, ניצול ודיכוי בני עמי על ידי הלבנים.
מודה אני כי הייתי אחד מאלה שעזרו להקים את האירגון "אומקונטו וה סיזווה" ["חזית האומה" – תנועת החבלה בדרום אפריקה] ומילאתי תפקיד מרכזי בפעולותיו עד למעצרי באוגוסט 1962.
שתי סיבות הניעו אותי ואת האנשים האחרים שהקימו אירגון זה:
ראשית, האמנו כי כתוצאה ממדיניות הממשלה אין מנוס מתגובה אלימה מצד האפריקאים, ואם לא תקום הנהגה אחראית שתכוון ותשלוט על רגשות בני עמנו תחולנה התפרצויות של טרור שתגרומנה לאיבה ומרירות כה עזה בין הגזעים השונים בארצנו, שאינה נוצרת אפילו במלחמה.
שנית, הרגשנו כי ללא אלימות אין שום אפשרות לאפריקאים לנצח במאבקם נגד עקרון עליונות הגזע הלבן.
אולם, האלימות שהחלטנו לפתח אינה טרוריזם. אנו, שהקמנו את אומקונטו, היינו כולנו חברי הקונגרס הלאומי האפריקאי, שהיה בעל מסורת של פעולה בלתי אלימה ושימוש במשא ומתן כאמצעי לפתרון סכסוכים פוליטיים.
* * *
השאלה שעמדה לפנינו לא היתה שאלת המאבק עצמו, אלא שאלת צורת המאבק. הקונגרס הלאומי האפריקאי דגל תמיד בדמוקרטיה אל-גזעית, כולנו סלדנו מכל פעולה העלולה להרחיק עוד יותר את הגזעים זה מזה.
אולם העובדות החמורות הוכיחו כי 50 שנות מאבק בלתי אלים לא הביאו לאפריקאים מאומה, פרט לתחיקה מדכאת יותר ושלילת זכויות נוספות.
ייתכן כי אין זה קל לבית המשפט להבין זאת, אך עובדה היא כי במשך זמן רב דיברו בני עמי על אלימות – על היום בו יוכלו להילחם באדם הלבן ולכבוש מחדש את ארצם. אך אנו, מנהיגי הקונגרס הלאומי האפריקאי, קראנו להם למרות זאת להימנע מאלימות ולפעול אך ורק בדרכי שלום.
כאשר אחדים מאתנו התווכחו על עניין זה בחודשים מאי-יוני 1961, שוב אי אפשר היה להכחיש כי מדיניותנו להשגת מדינה בלתי גזענית ללא שימוש באלימות – נכשלה. הציבור שלנו איבד את אמונו במדיניות זו והחל מפתח רעיונות מטרידים אודות טרור.
אין לשכוח כי בתקופה זו כבר הפכה האלימות לחלק מהנוף הפוליטי האפריקאי. כמה שארפווילים עוד יתחוללו בארצנו? בכמה שארפווילים יכולה הארץ לעמוד בטרם יעלו הטרור והאלימות על סדר היום? [ב-1961 ירתה המשטרה הדרום אפריקאית לתוך הפגנה שלווה של אפריקאים בשארפוויל, הרגה כ-60 ופצעה כ-100].
בתחילת יוני 1961, אחרי הערכה זהירה וממושכת של המצב בדרום אפריקה, הגענו – ידידי ואני – למסקנה: כיוון שהאלימות בדרום אפריקה היא בלתי נמנעת, יהיה זה בלתי מציאותי ומוטעה אם מנהיגים אפריקאים ימשיכו להטיף לשלום ואי אלימות בעת שהממשלה עונה בדרך אלימה על תביעות שאנו מעלים בדרכים שלוות.
אומקונטו נוסד בנובמבר 1961. אומקונטו נוצר לשם ביצוע מעשי חבלה, והוראות חמורות ניתנו לחברי מיד בהתחלה, להימנע בכל מחיר מהריגת או פציעת אנשים בעת תכנון וביצוע הפעולות.
המאבק בו היה לנו הסיכוי הטוב ביותר להצליח, תוך אבידות מינימליות לשני הצדדים הוא מלחמת הגרילה.
התחלתי ללמוד את אמנות הלחימה והמהפכה, כשהייתי בחו"ל עברתי קורסים באימונים צבאיים. כיוון שעמדה להתפתח מלחמת גרילה, רציתי להיות מסוגל להילחם יחד עם בני עמי ולהתחלק עמם בסכנות המלחמה.
ניגשתי לבעיה כפי שכל אפריקאי לאומי היה עושה זאת. הייתי אובייקטיבי לחלוטין. בית המשפט ייווכח כי ניסיתי לבדוק את כל בני הסמכא בנושא זה – החל מהמזרח וגמור במערב. התחלתי במחקרו הקלאסי של קלאוזביץ, עברתי על כתבים שונים ככתבי מאו צה טונג וצ'ה גווארה וגמור בכתבי מלחמת הבורים בדרום אפריקה.
* * *
אחת הטענות של פרקליט המדינה היא שקיימת זהות בין מטרות ויעדי הקונגרס הלאומי האפריקאי והמפלגה הקומוניסטית. אשר לקונגרס, הרי שטענה זו היא בלתי נכונה.
העיקרון המנחה של הקונגרס היה ונשאר עקרון הלאומיות האפריקאית. אין זה העיקרון הבא לביטוי בסיסה "זרוק את האדם הלבן לים". הלאומיות האפריקאית אותה גורס הקונגרס פירושה חופש ועצמאות לאפריקאים בארצם.
נכון כי היה שיתוף פעולה הדוק בין הקונגרס והמפלגה הקומוניסטית. זה מלמד רק על קיום מטרה משותפת, במקרה הנוכחי – ביטול עליונות האדם הלבן. אין בזה משום הוכחה לזהות מוחלטת של אינטרסים.
ייתכן שקשה ללבנים בדרום אפריקה, הספוגים דעות קדומות נגד הקומוניזם, להבין מדוע פוליטיקאים אפריקאים מנוסים נוטים לקבל את הקומוניסטים כידידים. אך לנו הסיבה מובנת ופשוטה. קיום חילוקי דעות עיוניים בקרב הלוחמים נגד הדיכוי הם מותרות שאיננו יכולים להרשות לעצמנו ברגע זה. יתר על כן, הקומוניסטים מהווים את הקבוצה הפוליטית היחידה בדרום אפריקה, אשר משך עשרות רבות של שנים גילתה נכונות לנהוג באפריקאים כבני אדם, לראות אותם כשווי זכויות, לאכול איתנו, לדבר איתנו, לחיות איתנו, לעבוד איתנו. הם היו האירגון הפוליטי היחיד שהיה מוכן לפעול יחד עם האפריקאים למען השגת זכויותיהם הפוליטיות ולמען מעמד הראוי להם בחברה. על כן נוטים כיום אפריקאים רבים לזהות את החופש עם הקומוניזם.
לא רק בזירה המדינית הפנימית מונים אנו את הקומוניסטים בין תומכינו. אם כי גינוי האפרטהייד הוא כל עולמי, הרי הבלוק הקומוניסטי מוקיעו ביתר תוקף מאשר שאר החלקים בעולם הלבן.
באשר להשקפותי אני, הכחשתי כי אני קומוניסט ודומני שבמסיבות הקיימות חובה עלי להגדיר במדויק את עקרונות השקפתי הפוליטית.
ראיתי עצמי תמיד קודם כל כפטריוט אפריקאי. אחרי הכל נולדתי באומטטה לפני 46 שנים והאפוטרופוס שלי היה בן דודי שהיה ראש השבט בפועל של טמבולנד, ואני קרוב משפחה לסבטה דלינייבו, הנשיא בפועל של טמבולנד ולקזייר מנטזימה, ראש ממשלת טרנסקיי.
אמת, כפי שאמרתי, כי הושפעתי מרעיונות מרכסיסטיים, אך זה גם נכון לגבי מנהיגים רבים של מדינות עצמאיות חדשות. אישים כה שונים כגנדי, נהרו, נקרומה ונאצר, כולם מציינים עובדה זו. כולנו מכירים בנחיצות צורה כלשהי של הסוציאליזם, כדי לאפשר לעמינו להדביק את הארצות המפותחות ולחסל את הירושה של מצוקה קיצונית. אך אין זאת אומרת שאנו מרכסיסטים.
אני, אישית, מסופק אם למפלגה הקומוניסטית נועד תפקיד מיוחד בשלב הנוכחי של מאבקנו הפוליטי. המטרה העיקרית כרגע היא ביטול האפליה הגזעית והשגת זכויות דמוקרטיות על בסיס "הצהרת החירות" [הכוונה למסמך העיקרי של הקונגרס האפריקאי]. במידה והמפלגה הקומוניסטית מקדמת עניין זה, הנני מברך את עזרתה. לפי דעתי, זוהי הדרך בה אפשר למשוך למאבקנו אנשים מכל הגזעים.
מקריאתי בספרות המרכסיסטית ומשיחותי עם מרכסיסטים קיבלתי את הרושם שהקומוניסטים רואים בדמוקרטיה המערבית שיטה בלתי דמוקרטית וריאקציונית. אני, לעומת זאת, הנני מעריץ של שיטה כזאת.
המגנה כרטה, הצהרת הזכויות, ומגילת זכויות האדם מהוות היום מסמכים נערצים על ידי הדמוקרטים ברחבי העולם. אני רוחש כבוד רב למוסדות הפוליטיים והמשפטיים של בריטניה. אני רואה בפרלמנט הבריטי את המוסד הדמוקרטי ביותר בעולם, תמיד הערצתי את העצמאות וחוסר הפנייה של המשפט הבריטי.
הושפעתי במחשבתי מהמזרח וגם מהמערב. הגעתי למסקנה שאל לי לקשור עצמי לשיטה חברתית שאיננה סוציאליזם. עלי להיות חופשי לבחור את המעולה שבמזרח ובמערב.
* * *
ביסודו של דבר אנו נאבקים נגד שני עיקרים בדרום אפריקה, שקיבלו תוקף חוקי ושברצוננו לבטלם: העוני והשפלת כבוד האדם.
דרום אפריקה היא הארץ העשירה ביותר באפריקה, ויכולה להיות העשירה בעולם כולו. אך זוהי ארץ של ניגודים וסתירות בולטות. הלבנים נהנים מרמת חיים שהיא אולי הגבוהה ביותר בעולם, ואילו האפריקאים חיים בעוני ומצוקה.
השפלת כבוד האפריקאים היא תוצאה ישירה ממדיניות "העליונות הלבנה". "עליונות לבנה" משמעותה היא נחיתות שחורה. עיקרון זה מבוצר על ידי תחיקה מתאימה.
האפריקאים רוצים שיניחו להם לגור במקום בו הם עובדים, ולא יגרשו אותם מאזור כלשהו רק משום שלא נולדו שם. האפריקאים רוצים שיותן להם לרכוש קרקע במקומות עבודתם, ושלא יאלצו אותם לגור בבתים שכורים שלעולם לא יוכלו לראות בהם את ביתם הם. האפריקאים רוצים להיות חלק מהאוכלוסייה הכללית ולא להיות מוגבלים בגטאות.
מעל לכל אנו רוצים זכויות פוליטיות שוות, משום שבלעדיהן יונצח קיפוחנו. יודע אני כי זה מצלצל כמהפכני ללבנים בארץ זו, משום שפירוש הדבר כי רוב הבוחרים יהיו אפריקאים. משום כך פוחד האדם הלבן מפני הדמוקרטיה. אך אסור שפחד זה יעמוד כמכשול בדרך אל הפתרון היחיד המסוגל להבטיח הרמוניה גזעית וחופש לכל. אין זה נכון כי הענקת זכות בחירה לכל תביא לידי השתלטותה של קבוצה גזעית אחת. חלוקה פוליטית מבוססת על צבע העור היא מלאכותית, ובהיעלמה תיעלם גם שליטתה של קבוצה גזעית אחת על רעותה.
אלה הן מטרות מאבקו של הקונגרס. זהו מאבק לאומי אמיתי. זהו מאבק עמי אפריקה המודרכים על ידי סבלם וניסיונם. זהו מאבק על הזכות לחיות.
בימי חיי הקדשתי עצמי למאבק זה של עמי אפריקה. נאבקתי נגד השתלטות לבנה ואיאבק נגד השתלטות שחורה. הוקרתי את האידיאל של חברה חופשית ודמוקרטית בה חיים בני אדם בהרמוניה, כשלכולם אפשרויות שוות. זהו אידיאל למענו אני מקווה לחיות, ואותו ברצוני לראות מתגשם, אולם אם יש צורך, אלוהים עדי כי מוכן אני למות למענו.
* * *
נגד האפרטהייד!
למען שחרור העצורים!
בישראל, כמו בארצות רבות אחרות, מתנהלת פעולה ציבורית לשם הפעלת לחץ על ממשלת דרום אפריקה, שתשחרר את העצורים המדיניים בארצה, וכן נגד מדיניות ההפרדה הגזעית בכללה.
קוראים המעוניינים להשתתף בהחתמת העצומה בעניין זה, יוכלו לקבל (בדואר) מאת מערכת "מצפן" טפסים של העצומה. כמו כן תשמח המערכת להעביר לתעודתן תרומות כספיות לקרן המאבק נגד האפרטהייד.
