שביתת פועלי בית החרושת "עלית" הסתיימה בפרשה שעדיין מוקדם להגדירה במדויק. במאבק מסוים זה באה לכלל ביטוי תופעה מיוחדת במינה, המלמדת לא מעט על המערך הפוליטי בישראל.

השביתה פרצה בעקבות ניסיון השבתה מצד הנהלת המפעל, אחרי שוועד הפועלים התערב בתקיפות למניעת פיטורים שרירותיים של שתי פועלות על ידי ההנהלה. מעניינת היתה העובדה כי מועצת פועלי רמת גן התייצבה בקיצוניות נגד הוועד והודיעה על אי הכרתה בו ועל "פראיותו" של המאבק.

מרוב כתבות בעיתונים אי אפשר היה לעמוד על האמת הפשוטה, אך המעניינת: בבחירות האחרונות לוועד נבחר שוב, כמו בבחירות הקודמות, הח' הר-זהב. אדם זה הינו אישיות מוכרת בקרב חוגי ועדת הפעולה של ועדי הפועלים. הוא לקח חלק פעיל בכל המערכות שנוהלו בשנתיים האחרונות על ידי אותו גוף. אותו איש הוא גם חבר "חרות". עם גבור גל השביתות ובייחוד עם גילויי הסולידריות "הפראיים" עם פועלי "אמקור", החליטו חוגי הצמרת בהסתדרות לפעול בתקיפות נגד המתמרדים. אי ההכרה בוועד החוקי המייצג את פועלי "עלית" היא אחת הדרכים לסילוקו של הר-זהב מן הוועד ולמען מניעת השתתפותו של ועד זה בפעילות, המכונה על ידי הצמרת המושחתת בהסתדרות פעילות אנטי הסתדרותית.

אנו יכולים רק לציין כי כשרותו של הוועד לייצג את פועלי "עלית" היא גבוהה אלף מונים מכשרותם של בקר, משל ויודין לייצג את ציבור הפועלים הישראלי, לאחר הדחייה הממושכת של הבחירות להסתדרות.

חזית "אנטי-פשיסטית" חשודה

שלומיאל מסוים במערכת "קול העם" לא שם לב כיצד השתרבב לעיתון, במדור מכתבים למערכת, לפני שבועות מספר, מכתב אנונימי המדבר סרה במזכיר ועד פועלי "עלית", מתוך עמדה הסתדרותית "שמאלית" כנגד מזימות לכאורה מצד נציג "חרות" בוועד. המכתב נשא ריח פרובוקטיבי למדי ולא היה קשה לקבוע כי מישהו מחוגי צמרת ההסתדרות כתבו ביחסו אותו לפועלי "עלית".

כאשר פרץ הסכסוך במפעל נוצרה לפתע חזית מעניינת בין מזכיר מועצת פועלי רמת גן, אלקיס, לבין האדון פרומצ'נקו, בעל "עלית". אותו "אנטי פשיסט" – אלקיס, דאג לפרסומים בעיתונות בנוסח מאוד אנטי-פשיסטי תוך אזהרה כי ההסתדרות לא תיתן לעניינים להתגלגל כמו בגרמניה הנאצית בשעתה ועוד פטפוטי הבל כנ"ל. הוא רק שכח כי הפרטנר שלו לקואליציה, האדון פרומצ'נקו, הוא אחד התורמים השמנים לקרנותיה של "חרות".

מפלגת הלאומנות האנטי-סוציאליסטית בישראל, "חרות",
שהר-זהב נמנה עם אנשיה, לא עשתה מאומה לא לטובתו ולא לטובת ציבור הפועלים במפעל. כאשר עו"ד [שמואל] תמיר, שהינו עתה שוב איש "חרות", נתבקש להעניק לוועד סיוע משפטי, פלט ללא היסוס כי הצדק אינו עם הוועד. אותנו אין דבר זה מפתיע, אך בשביל הר-זהב ודומיו, אותם פועלים עם נשמה פועלית ויכולת לפעול למען עניין הפועלים, התקועים משום מה בתחומי אותה מפלגה לאומנית ואנטי-פועלית – בשבילם יכול הדבר לשמש שיעור רב משמעות. הגיע הזמן שיבינו כי מפלגה מסוגה של "חרות" מעדיפה ותעדיף תמיד את בעלי הרי-הזהב על פני הפועלים, אפילו שמם הוא "הר-זהב" ואפילו הם חברים בשורותיה.

כי האמת מוסיפה להיות האמת. מפלגה פוליטית אף פעם איננה חוג לדברנות לאומית; היא הינה אירגון בעל אופי חברתי-מעמדי. בימים כתיקונם יכולה מפלגה כזו, כדי לצוד קולות של פועלים תמימים, לפטפט כל מיני פטפוטים העושים רושם טוב. ברם, כאשר המציאות תובעת הכרעה חד משמעית, נגלים פניה המעמדיים בכל הדרם או כיעורם. זה תלוי מאיזו נקודת מבט מתבוננים בה.

לכן אין לתלות תקוות כלשהן בהקמתה של סיעת "תכלת לבן" בהסתדרות. סיעה זו מעצם מהותה היא חלק של השיטה ה"ציונית" הקיימת. ובתוך אותה שיטה, אם תצליח, תקבל דריסת רגל וטובות הנאה מסל הבאושים של רודני ההסתדרות; אם לא תצליח – לא תקבל. את הפועלים אין זה מעניין כלל.

לציבור העובדים חברי ההסתדרות יש רק דרך אחת לסילוק הקבוצה השלטת כיום בהסתדרות – להתארגן באירגון עצמאי, על בסיס תוכנית לשינוי יסודי של פני ההסתדרות. התארגנות זו צריכה לעמוד מחוץ למפלגות המסורתיות ומעליהן.