נאום זה מתורגם מגיליון ינואר 1964 של הירחון הסוציאליסטי האמריקאי "מאנתלי ריביו". הנואם הוא פועל כושי במפעל "קרייזלר" שבדטרויט. זהו נאום שנשא בוגס בניו יורק, באסיפת קוראי הירחון הנ"ל ב-21 בנובמבר 1963.
אפשר בהחלט לחלוק על אי אלו מהערכותיו של המחבר, אולם אין בכך להפחית מערך הדברים. ערכו של הנאום הוא בתיאורם הבהיר של כמה קווי אופי מיוחדים של החברה האמריקאית, ובהעלאת הרעיון כי מאבק הכושים לשוויון זכויות בארצות הברית מערער למעשה את כל מבנה החברה האמריקאית הנוכחית.
מהפכת האוטומטיזציה בתעשייה ומאבק הכושים לשוויון זכויות מהווים חומר נפץ אדיר, העתיד, ללא כל ספק, לזעזע ולערער את כל מבנה החברה האמריקאית, ולהפתיע בעתיד הקרוב את כל אלה הרואים בקפיטליזם האמריקאי מונוליט נצחי.

 

*     *     *

הנני נמצא כאן כדי לנאום בפניכם על המהפכה האמריקאית, שהיא כעת בעיקרה מהפכה שחורה.

ברצוני לומר כאן כי במהפכה האמריקאית – כבכל מהפכה גדולה – הבעיות, הסבל, ומעשי הריאקציה הם שיקבעו את מהלך המהפכה, לא השקפתי אני או השקפתו של איזשהו פרט, כפי שאמרתי בספרי "המהפכה האמריקאית":

"לעתים מתחילה המהפכה כתוצאה מכך שמתנגדיה עשו מעשה המעורר את ההמונים לזעם ולפעילות, לעיתים יוצר שיפור ניכר מאוד ברמת החיים את האמונה בקרב ההמונים כי אין גבול למה שביכולתם להשיג. לעתים מתפתח הדבר פשוט משום שההמונים רואים כי חלק מהאוכלוסייה חי הרבה יותר טוב מכל השאר".

לא באתי הנה לנחם אתכם. באתי להפריע את מנוחתכם. לא באתי להרגיע אתכם. באתי לעורר התנגדותכם. לא באתי לדבר אליכם על אהבה, באתי לדבר על סכסוך.

הנני אומר כל זאת בפתח דברי, משום שהאמריקאים חיו זמן רב בצל האשליה שעל ארצות הברית לא יעברו המשברים העמוקים המזעזעים מדינות אחרות, עד שהם בלתי מוכנים לחלוטין להתייצב פנים אל פנים מול המציאות האכזרית של המשבר הנוכחי, מול הסכנות שהוא טומן בחובו עבורם.

העם האמריקאי האמין זמן כה רב באגדה, כי ארצות הברית היא מדינה נוצרית, קפיטליסטית ודמוקרטית חופשית, שאינה מסוגלת לגרום רע כלשהו, עד שהשאלה מהו רע ומהו טוב הפכה זרה להם לחלוטין.

בכל ארץ, בתקופות שונות בהיסטוריה שלה, קיימת בעיה שהיא אופיינית ומיוחדת לאותה ארץ בלבד. בהודו זוהי בעיית משטר הכיתות, בארצות הברית זוהי הבעיה הכושית.

ארצות הברית היא המדינה היחידה בעולם שנלחמה מלחמת עצמאות, אך לא שיחררה את העבדים; אחר כך נאלצה להילחם מלחמת אזרחים כדי לשחרר את העבדים הללו; אולם אחר ששיחררה אותם הפרידה אותם מעל שאר האוכלוסייה, ניצלה אותם באופן שיטתי וביזתה אותם על צבע עורם. שום מדינה אחרת בעולם או בהיסטוריה לא ביצעה פשע כה אכזרי. אך אזרחי ארצות הברית יכולים לדבר על פשעי הפאשיזם, הקומוניזם וכו', מבלי להזכיר אפילו פעם אחת את העובדה כי הכושים בארצות הברית חיו תחת פאשיזם כל יום מחייהם במשך למעלה מ-300 שנה. זהו מבחן ששום אמריקאי אינו יכול לעמוד בו.

כאן, בניו יורק, קנו ההולנדים את האי מנהטן מהאינדיאנים תמורת 24 דולר וכמה חביות ויסקי. מאתיים שנה לאחר מכן הכניסו צאצאי אותם הולנדים את צאצאי אותם אינדיאנים לאזורי מגורים מיוחדים – שהיו למעשה מחנות הריכוז הראשונים בהיסטוריה. כיום מתקוממים הכושים, שהובאו הנה בשרשראות במשך למעלה ממאה שנה, ומעוררים מהפכה.

הבעיה הניצבת כיום בפני האמריקאים היא אם לעמוד מהצד ולהרשות שהכושים הללו יוכנסו במספרים גדלים והולכים למחנות ריכוז, מכלאות ובתי כלא שמכינים עבורם בצפון ובדרום.

העובדה שכה רבים כבר הוכנסו למחנות הריכוז הללו ושדבר זה לא הטריד אתכם וקומם אתכם, מהווה עבורי סיבה מספקת להפריע את שלוותכם ולעורר את התנגדותכם.

בעיות המהפכה השחורה טבועות באופן מהותי בשיטה שהאמריקאים תמכו בה בצורה זו או אחרת. זהו למעשה יסוד הסכסוך. אלה שתמכו בשיטה, שנהנו מהשיטה, שלא התקוממו נגד השיטה – ופירוש הדבר הוא: כל אדם לבן בארצות הברית, עשיר, איש שכבות הביניים, או פועל – כולם פרט לסטודנטים שהקריבו עצמם בדרום – מאבק השחורים מופנה נגדכם.

כי אותו חופש שהאמריקאים נהנו ממנו יותר מכל אומה אחרת בעולם, שהם מרגישים כי ביכולתם להמשיך וליהנות ממנו, הינו למעשה החופש להתחמק מאחריות.

זהו אורח החיים האמריקאי. זוהי השחיתות של אמריקה עצמה. אין זו רק השאלה מה עושה מכונת השלטון לאמריקאים, אלא מה מניחים האמריקאים למכונת השלטון הזאת לעשות להם, ולעמים אחרים ברחבי העולם.

מושחתים על ידי השפע החומרי של ארץ עשירה, הנותנת אפשרויות רבות, התחמקו האמריקאים מתחילת ההיסטוריה שלהם מליטול על עצמם אחריות פוליטית, כלכלית וחברתית. הם מכנים כל אחריות כזאת בכינוי "פוליטיקה". עבור רוב האמריקאים "חופש" פירושו – הזכות למכונית, מקלט טלוויזיה, רדיו היי-פיי, חווה כפרית וכו'.

המהפכה השחורה שואפת להרבה יותר. היא מתנגדת ליחסי אנוש מסוימים, היא נגד כל אלה שלא התעניינו ולא היה אכפת להם מה יקרה לבני אדם אחרים, ובלבד שהם ישיגו את שלהם, כך שהיום מאוחר מדי עבור האמריקאים הלבנים לבוא ולומר כי הם אוהבים את אחיהם הכושים. מה שעליהם לעשות היום הוא – להתייצב מול המציאות שהם עצמם יצרו בהתנהגותם האופורטוניסטית ההוללת, בעשותם מה שהם מכנים בשם "התקדמות" על חשבון אלה הנמצאים בתחתית. מה שעליהם לעשות כיום הוא להסביר לעצמם מדוע בכל המון פרוע שביצע לינץ' בדרום נמצאו כל כך הרבה נוצרים ומאמינים בדמוקרטיה, שידיהם מגואלות בדם שחורים.

אמרתי בספרי כי אני מאמין בדמוקרטיה, אך אינני מאמין כי צריך אדם להיות דמוקרט שוטה. הסברתי כיצד יכול אדם לכנות את עצמו בשם "מאמין בדמוקרטיה" ולהיות צבוע ביחס לכל ערך אנושי בעל חשיבות.

עצם העובדה, שהעליתי בכלל את שאלת הדמוקרטיה, עוררה מיד שאלות במה אני רוצה. אם אינני בעד דמוקרטיה – הרי הם חושדים בי שאני בעד דבר גרוע מהדמוקרטיה – פאשיזם, קומוניזם, או איזשהו "איזם" אחר. לעולם לא יוכלו לתפוס כי ייתכן דבר טוב מהדמוקרטיה.

ברצוני לומר כאן, אחת ולתמיד, שבדמוקרטיה הזאת, אשר האמריקאים כה גאים בה, בוצע יותר ניצול שיטתי, של יותר בני אדם מאשר באיזשהו משטר פוליטי אחר. זוהי האמת שהמהפכה השחורה מתחילה לחשוף. כאשר המהפכה השחורה תתקדם, היא תוכיח כי ישנה צורה אחרת של חברה, שהיא נעלה בהרבה מהדמוקרטיה. כי הדמוקרטיה היא שיטה שהינתה את [שגרמה הנאה ל-] המעטים על חשבון הרבים. הדמוקרטיה היא שיטה שנתאפשרה על ידי שיטת המעמדות הגרועה ביותר בעולם, שיטה המבוססת על ניצול שיטתי של גזע.

מאידך, אם תנצח המהפכה השחורה היא תאפשר חברה אל מעמדית. אם היא תיכשל – וגם זה ייתכן – אזי לא רק הכושים, אלא כל האמריקאים יטעמו את טעם החיים במשטר פאשיסטי.

הדמוקרטיה האמריקאית שונה מכל דמוקרטיה אחרת בעולם. בדמוקרטיות המערביות האחרות, השכבה שהיתה מנוצלת ניצול יתר, האנשים שהיו המעמד התחתון, שאיפשרו את התקדמות המדינה, היו עמי הקולוניות. בארצות הברית, המעמד התחתון שנוצל, כדי לאפשר התקדמות הגזע השליט, היו הכושים המקומיים.

במדינות אחרות חיו הפועלים הרגילים הרבה יותר טוב מאשר עמי הקולוניות שנוצלו ניצול יתר; אולם הם נשארו ברובם במעמד העובדים. הם נשארו בתחתית הסולם. אך בארצות הברית, בה נמצא תמיד המעמד התחתון של הכושים בתחתית הסולם, יכלו שאר העובדים לטפס על גבם ולעלות בסולם החברתי למעמד שכבות הביניים.

כך שהדמוקרטיה האמריקאית, להבדיל מדמוקרטיות אחרות, הינה אותו סוג מיוחד של חברה בה טיפוס על גבם של אנשים אחרים זוכה להערכה ולשבחים כ"אורח החיים האמריקאי".

כי זה הדבר שפירושו "אפשרות" בארצות הברית – האפשרות לטפס על גבם של אחרים.

אפשרות זו, שיטה זו של טיפוס על הגב, הינה מה שהאמריקאי הממוצע מכנה בגאווה "חברה אל מעמדית". למעשה זהו הסוג הגרוע ביותר בעולם של חברה מעמדית, באשר הוא מעודד קבוצה אחת של פועלים להתקדמות, תוך טיפוס על גב קבוצה אחרת של פועלים.

אם המהפכה השחורה תנצח, הרי כפי שאמרתי קודם, היא תסלק סוג של "חברה אל מעמדית" ותציב במקומה חברה אל מעמדית אמיתית.

אמרתי קודם, כי לעתים פורצת המהפכה, משום שההמונים מאמינים כי המדינה במצבה הקיים מסוגלת לעשות למענם הרבה יותר מכפי שהיא עושה למעשה, כך שהם יוצאים ותובעים את מה שהם מכנים בשם זכויותיהם במסגרת אותה שיטה. אם הם משיגים את זכויותיהם, ולאחר מכן חדלים מלחצם, הרי שהמדינה ביצעה רפורמה חברתית. אולם אין הם משיגים את מה שהם סבורים שמגיע להם וממשיכים להילחם על זכויותיהם. הם מתחילים לעשות מהפכה.

בארצות הברית, בעקבות החלטת בית המשפט העליון בשנת 1954, הלכו הכושים בדרך זו בדיוק. תחילה תבעו את זכויותיהם, אשר הרגישו כי המדינה הודתה בכך שהן מגיעות להם, ואשר כושים רבים סברו כי ייתכן להשיגן בנקל במסגרת החוקה. אולם בתקופה הקצרה שמאז 1954 נתברר לכושים כי כל מוסד במדינה, החל בחוקה ומטה, אינם מסוגלים לערוב להם או להעניק להם את זכויותיהם. החלטת בית המשפט העליון, במקום להבטיח את זכויותיהם, רק שיחררה אותם למאבק על זכויות אלה; משום שעד היום הזה לא ביצע שום מוסד במדינה – פדרלי, מדינתי או מקומי –  את ההחלטות הללו, אלא במובן סמלי. לכושים נותר רק להיאבק ולהמציא דרכי מאבק הדרושים להם. האגדה אודות הדמוקרטיה האמריקאית, המגינה על זכויות הכושים, נתבדתה.

באותו זמן שהאגדה אודות הדמוקרטיה האמריקאית, המגינה על זכויותיהם החברתיות והפוליטיות של הכושים, התרסקה, נתחוללה מהפכה טכנולוגית של אוטומטיזציה וקיברנטיזציה במדינה. מהפכה טכנולוגית זו החדירה להכרתם של הכושים את האמת בדבר פעולת השיטה הכלכלית בדמוקרטיה. המהפכה הטכנולוגית גרמה לאבטלה המונית בקרב הכושים, יותר מאשר בקרב איזושהי קבוצה אחרת של עובדים. היא הוכיחה כיצד ההתקדמות הכלכלית של המדינה, וההתקדמות החברתית של אמריקאים אחרים, נתאפשרה אך ורק על ידי החזקת הכושים כמעמד תחתון בתחתית הסולם. כרזרבה של כוח עבודה בלתי מקצועי המנוצל ניצול יתר לטובת כל שכבה אחרת בחברה האמריקאית. כך שלא האוטומטיזציה אחראית לאבטלה המונית של הכושים, אלא השיטה המחזיקה את הכושים בתחתית כמעמד תחתון, ללא חינוך ומקצוע.

כעת מתפרצים הכושים, מנפצים את התחתית, מסרבים להישאר במקומם בתחתית. פירוש הדבר הוא כי כל מי שנמצא מעליהם בסולם – עתיד לנפול. פירוש הדבר הוא גם, כי עצם השיטה של טיפוס על גב אלה הנמצאים בתחתית – נמצאת בסכנה. זוהי הסיבה מדוע המהפכה השחורה מייצגת את האפשרות של חברה אל מעמדית אמיתית, בניגוד לחברה האל מעמדית הקיימת – שהינה אל מעמדית או כמעט אל מעמדית עבור הלבנים, משום שהלבנים יכלו לעמוד על גב המעמד התחתון של הכושים.

זוהי הפרספקטיבה הכללית בה עשויה המהפכה השחורה להסתיים – אם היא תנצח. אולם פרספקטיבה זו, שהינה "מעברו השני של ההר", תוכל להתממש עתה רק על ידי המאבק החריף ביותר, הקשה ביותר והאכזרי ביותר בין כושים ופועלים לבנים, בין כושים המייצגים כוח מהפכני לבין פועלים לבנים המייצגים כוח אנטי מהפכני. משום שכיום, וגרוע מכך – בעתיד הקרוב ביותר – ישנה ירידה מוחלטת במספר מקומות העבודה, כתוצאה מהאוטומטיזציה. לפחות 40,000 מקומות עבודה מתחסלים תוך שבוע, כשני מיליון לשנה, בעוד שבאותה תקופה מצטרפים כשני מיליון פועלים נוספים לכוח העבודה.

אך הכושים אינם מתכוננים לחדול מלתבוע עבודה משום שמספר מקומות העבודה פוחת. הם ימשיכו לתבוע עבודה משום שגם זוהי הדרך בה פועלת השיטה. אתה מוכרח למצוא מקום עבודה, אתה מוכרח לעבוד כדי לחיות וכדי להיות בעל כבוד חברתי. כך שהמאבק בין פועלים כושים ללבנים על מקומות העבודה יהפוך אכזרי יותר, חריף יותר.

עד עתה, סברו רוב הכושים, וגם ידידיהם מקרב הלבנים, כי מאבק הכושים מכוון פשוט להשתלבות בחברה, כלומר, הם האמינו כי מאבק הכושים הוא מאבק להתבוללות בחברה האמריקאית. עתה חייבים כולם – כושים ולבנים – לעמוד נוכח עובדות היסוד של השיטה. עליהם להתייצב נוכח העובדה שהשיטה הקפיטליסטית באמריקה ניצלה את פועליה לפי דרך אופיינית ומיוחדת לה, על ידי הפרדת שכבה אחת של העובדים מעל השנייה, אחת אחרי השנייה, גל אחד של מהגרים אחרי השני, כשהכושים נמצאים בקביעות בתחתית.

אחרי שהשיטה פעלה באמצעות הפרדה במשך כל השנים הללו, אחרי שהשיטה התקדמה באמצעות הפרדת עובדים ועידוד פועלים לטיפוס על גבם של פועלים אחרים, פשוט אי אפשר לבולל את אלה שהופרדו על ידי השיטה. צריך לשנות את השיטה, צריך להציב במקומה שיטה אחרת. צריך להציב שיטה של חברה אל מעמדית אחרת במקום השיטה של החברה האל מעמדית הצבועה, שניצלה את הכושים בצורה כה שיטתית ובצורה כה נפרדת, עד שהם מתקוממים נגדה כעת.

בסיכום, המהפכה השחורה מנפצת את אגדת הדמוקרטיה.

היא מתחילה לנפץ את האגדה אודות היות הקפיטליזם השיטה הטובה ביותר מבין כל השיטות האפשריות.

היא מתחילה לנפץ את האגדה כי הנצרות הופכת את האדם למוסרי.

ולבסוף, היא תוכיח ללבנים כי הם נהנו מחופש האפשרויות רק משום שתמיד נמצא מישהו מתחתם שאפשר היה לנצלו – לא רק כאן, אלא בכל העולם.