קיום דרכים שונות לחברה הסוציאליסטית נובע בראש וראשונה מכך, שכל תנועה סוציאליסטית מהפכנית חייבת לפעול לפי הייחודים בשטח פעולתה הגיאוגרפית; רק כך יכולה היא להגיע לשלטון. ואחרי השגת השלטון היא מוכרחה לפעול על הבסיס של הייחוד הסוציאלי, הכלכלי, הפוליטי והתרבותי בשטח שלטונה, למען הגשמת הסוציאליזם.

אולם, ההנחה שאפשר לשנות את פני החברה בלי להפיל את המעמד השולט, או על ידי מעבר בשלום, לא תוביל אף פעם לסוציאליזם. בניית האיסטרטגיה של התנועה הסוציאליסטית על הקונצפציה הזו פירושה – כניעה לפני הבורגנות השולטת. כאן אין ייחוד, זהו חוק בל יעבור בכל ארצות התבל.

הקפיטליזם הובס בכל מקום [שהובס] או על ידי פעולה עצמית של ההמונים (ברית המועצות, יוגוסלביה, סין, קובה) או על ידי גירושו בעזרת כוח הנשק של מדינות פועלים קיימות ("הדמוקרטיות העממיות" במזרח אירופה וקוריאה הצפונית). כל שיתוף פעולה עם האויב המעמדי הוביל לתבוסת תנועת הפועלים.

הדעה, שהשינוי ביחסי הכוחות בין הקפיטליזם והסוציאליזם אחרי מלחמת העולם השנייה מאפשר מעבר בשלום לסוציאליזם – הוכיחה את עצמה כאבסורדית. מתי בהיסטוריה של התנועה הסוציאליסטית העולמית היה הקפיטליזם מאורגן כמו היום נגד כל תנועה מהפכנית? הוא פורשׂ עתה את רשתותיו הנגד-מהפכניות עד הפינות הנידחות ביותר.

יעקב חזן, המנהיג המפ"מי, לא מכיר בעובדה האלמנטרית הזאת. במאמרו הפרוגרמטי "ייחוד דרכנו אל הסוציאליזם והקיבוץ" ("על המשמר, 10.1.64) הוא קובע: "המשטר החלוצי הוא שלב מעבר מוכרח המוביל מן המשטר הרכושני אל המשטר הסוציאליסטי". הפלתו של השלטון הבורגני לא נזכרת כלל. מדובר כאן במאמר יסודי, שצריך לשמש "בסיס לדיונים ברחבי התנועה לקראת המועצה" (של הקיבוץ הארצי).

התוכן של "המשטר החלוצי" הוא "משק פועלי עצמי". חזן טוען: "אכן, מפעלה הקונסטרוקטיבי של תנועת הפועלים העברית, שבמרכזו התנועה הקיבוצית, עשוי לשמש בית-אולפנה ושדה-מחקר רב ערך לרבות מארצות הסוציאליזם".

נכון. מחקר כזה מעניין מאוד וסוציאליסטים ילמדו ממנו, אבל לא זה העיקר. חזן (וכל תנועתו) מביט על "הקונסטרוקטיביזם" במשטר הבורגני הישראלי כמעבר למשטר הסוציאליסטי. זאת היא תמצית תורתו. במציאות אין לה כלום עם מאבק ההמונים.

*     *     *

אחד ההבדלים החשובים בין המעבר מהחברה הפיאודלית לבורגנות והמעבר מהחברה הבורגנית לסוציאליסטית הוא בזה: יחסי הייצור הקפיטליסטיים מתפתחים כבר בתוך המשטר החברתי הפיאודלי, אבל תהליכה מופרע על ידי האחרון. ובכן, הבורגנות מוכרחה להפיל את הפיאודליזם ולתפוס בדרך מהפכנית את השלטון בידיה, כדי להרחיק את העיכובים להתפתחותה. אולם בחברה הקפיטליסטית לא יכולים להתפתח יחסי ייצור סוציאליסטיים. חוקי ההתחרות הקפיטליסטיים ותנאי ההון הפיננסי קובעים את קיומם של כל ענפי הכלכלה.

לפי חזן זה לא כך. הוא כותב: "עובדה היא, שהננו ארץ יחידה בעולם, בה התפתחו ומוסיפים להתפתח יסודות ראשוניים של חברה סוציאליסטית כבר בתוך המשטר הרכושני". והלאה: "בניגוד לכל תנועת פועלים אחרת בתוך המשטר הרכושני, חרגה תנועת הפועלים בישראל מראשיתה מתחומי המאבק המקצועי. היא לא הצטמצמה במלחמה הפוליטית על השלטון במשק הלאומי הקיים... בתוך המשטר הרכושני היא למדה את סוד בניינו והנהלתו של המשק הפועלי העצמי".

הסתכלות שטחית כבר מספיקה ללמד אותנו ש"משק פועלי עצמי" זה הוא חלק בלתי נפרד של אופן הייצור הקפיטליסטי הישראלי הכללי. הוא תלוי במצבי השוק; הוא מוכרח, בדיוק כמו המשק הפרטי, לעשות את חשבונותיו עבור השקעה כדאית וכדאיות המפעל; הוא נתון במניפולציות ההון הפיננסי. מאות חוטים קושרים אותו בעשרות דרכים לבסיס של הבורגנות השלטת.

נכון, קיימים ניגודים חריפים בין "המשק הפועלי העצמי" וההון הפרטי, אבל הוא לא מהווה איום ליסודות הסוציאליים של האחרון. שני הסקטורים נמצאים במאבק התחרות ביניהם. ההון הפרטי רוצה לאכול את "כור" ו"סולל בונה" ואת הקיבוצים. מאבק התחרות כזה טבעי במסגרת הכלכלה הקפיטליסטית, אולם הוא רחוק ממלחמה מעמדית בין סוציאליזם וקפיטליזם.

איננו אדישים כלפי המאבק הזה. ביחס לסקטור הפרטי של הכלכלה הישראלית מהווה הסקטור הקואופרטיבי עובדה פרוגרסיבית (אם גם הוא מתייצב – בניגוד להשגותיו של חזן – מול המלחמה המקצועית של פועלי ישראל). אחרי ניצחון של הכוחות הסוציאליסטיים בישראל, יכול הסקטור הקואופרטיבי עם מוסדותיו וניסיונו להיות בעל ערך עצום. אבל בשום תנאים אינו יכול להיות הגורם ש"מוביל מן המשטר הרכושני אל המשטר הסוציאליסטי" כטענתו של חזן.

את המעבר לשלטון סוציאליסטי יכול לבצע אך ורק מעמד הפועלים האוטונומי, מפני שאין לו עניין ברווחים קפיטליסטיים כמו ל"משק פועלי עצמי".

*     *     *

חזן מסביר בקיצור את ביסוסה של הנחתו בנוגע לייחוד הדרך לסוציאליזם בישראל: "התקדמות של מעמד הפועלים לקראת בנייה של חברת עובדים סוציאליסטית בישראל קשורה בתהליך קיבוץ גלויות, והוא עשוי להתקדם רק יחד אתו וכחלק בלתי נפרד ממנו".

כאן קבור הכלב. האידיאולוגיה הציונית וביטויה הריאלי במדינת ישראל מטשטשים את היחסים המעמדיים האמיתיים. בלי התקשרות להון הבין-לאומי לא מסוגלת המדינה הציונית, כולל "המשק הפועלי העצמי" להתקיים. אחד הייחודים בדרך הסוציאליסטית בישראל קיים במלחמה הבלתי מתפייסת נגד האוטופיה הריאקציונית של הגשמה סוציאליסטית על ידי בניית "משק פועלי עצמי" בתוך המסגרת של המדינה הבורגנית. הבעיה קשורה עם הפסקת תלות המשק בגורמים אימפריאליסטיים והתקשרות עם הגורמים באזורנו.

אי אפשר לחבר מדיניות ציונית עם פעילות למען קידום לסוציאליזם.