בעקב האסון שפקד את הכפר הדרוזי כיסרא (מותם של הילדים שחלו בחצבת) חלה התעוררות בדעת הקהל והתעניינות הציבור הופנתה לכפר הנשכח, הנמצא אמנם בשטח המדינה, אך מנותק ממנה כמעט לחלוטין. כך נודע לראשונה לרבים מתושבי המדינה לא רק עצם קיומו של הכפר, אלא גם האפשרות של קיום בתנאים כה פרימיטיביים, במאה העשרים, במדינה המשקיעה סכומים עצומים לפיתוח, להפרחת השממה ולבניית יישובים חדשים, מדינה השואפת להיות מדינת סעד מודרנית. כי זאת לדעת, לכיסרא אין כביש, אין דרך, אין מים ואין חשמל. ברור לי שאין להסתפק בציון עובדות אלו בלבד, אלא יש לעורר לפעולה את הגופים אשר מתפקידם וביכולתם לעזור לכפר הנדון.
לפני שנים אחדות, בהיותי בהודו, ראיתי כיצד נוער לומד מתנדב בימי החופש לעזרת כפרים נידחים מוזנחים, וכיצד פעולתם זו ממריצה את השלטונות לעשות לפיתוח הכפרים. על אף ההבדלים החברתיים-כלכליים הגדולים שבין מדינת ישראל לבין הודו, הרי לדעתי גם אצלנו ניתן להפעיל את הנוער המשכיל לשם הבאת הקידמה לכפרים נשכחים. לכן אציע לארגן מחנה עבודה של נוער מתנדב לשם עזרה בפריצת הדרך לכפר ועבודות חיוניות אחרות בתוך הכפר עצמו, בימי חופש הפסח הקרוב.
ביודעי את הקשיים הגדולים של אירגון והפעלת מחנה כזה בגובה של 720 מטרים מעל פני הים, שמונה קילומטרים מהכביש, ולפחות אלף שנים אחורה מן המאה העשרים, הריני פונה לתנועות הנוער, הנהלות בתי הספר ומוסדות הממשלה לעזור באירגון ובהפעלת המחנה. במיוחד פונה אני אליך, אדם צעיר, לתת יד להתגשמות המחנה.
ועתה, אם באמת ובתמים תרצה לעשות מעשה שהוא, מלבד היותו אנושי גם יתרום להבנה טובה יותר ולאחוות עמים, הרי זו ההזדמנות!
בדבר פרטים ובהצעות שירות – לפנות אל: יעקב אלדר, רחוב ישראל בק 27, תל אביב.
יעקב אלדר תל אביב