מאז עליית דה-גול לשלטון בצרפת, לא הצליחה האופוזיציה אף פעם לקחת את היוזמה לידיה והסתפקה בתגובות לצעדים השונים של הממשלה.

מול השלטון היציב (לפחות למראית עין) של דה-גול, עמד אותו ערב-רב של מפלגות אשר ניהלו את המשטר הקודם של הרפובליקה הרביעית – על ממשלותיה הבלתי יציבות, קנוניותיה הפרלמנטריות – משטר השנוא היום על כל הצרפתים.

אנשי המשטר הישן לא ידעו להציב שום אלטרנטיבה; הם התייצבו מול דה-גול מפורדים, כמו בזמן הרפובליקה הרביעית, או לכל היותר מאוחדים במה שנקרא "הקארטל של לא" – איחוד על מנת לשלול את מדיניות דה-גול, מעין "קואליציית ניר" נוסח צרפת.

כידוע, נוהג דה-גול לשנות ו"לשפר" את החוק באמצעות משאלי עם, והנה במשאל העם האחרון התייצב "קרטל הלא" מול דה-גול, ביסס את תעמולתו על נימוקים משפטיים שהיו מעבר לתפיסתו של האדם הפשוט – ונחל כישלון נחרץ.

טראסט המוחות

אך עתה השתנה המצב לחלוטין. עם הצגת מועמדותו של "מסייה איקס" לבחירות הבאות לנשיאות צרפת, לקחה האופוזיציה של המרכז-שמאל את היוזמה לידיה. הקערה נהפכה על פיה.

מיהו אותו "מסייה איקס"?

חוגים שונים מבין הסוציאליסטים, אנשי האיגודים המקצועיים הנוצריים ואינטלקטואלים שונים הגיעו למסקנה, שאין אפשרות לחזור להתפלסף על חוקה חדשה במטרה להמציא "רפובליקה שישית". לדעתם צריך לקבל את הדברים החיוביים שבמשטרו של דה-גול (הגדלת יציבותה וסמכותה של הרשות המבצעת מול הפרלמנט) ורק להפיח רוח חדשה באותו גוף.

אומרים אותם חוגים: "למשטר נשיאותי, בו הנשיא (הנבחר באופן ישיר ובלתי תלוי בפרלמנט) מנהל את הזרוע המבצעת של השלטון, יש יתרונות לעומת המשטר הפרלמנטרי". ביקורתם מכוונת איפוא לא נגד המשטר הנשיאותי עצמו, אלא נגד השימוש שדה-גול עושה במשטר זה, כשכל החלטה חשובה תלויה בקפריזות אישיות של השליט, בעוד השרים הם בובות – הם האחראים לכישלונותיו בלבד מבלי שיהיה להם מה לקבוע או לייעץ לשליט, שכוונותיו עמוקות וסתומות גם עבורם.

המבקרים הללו קבעו, כי הנשיא החדש חייב להיות מוקף – כמו הנשיא קנדי המנוח – בקבוצת יועצים, אשר יהוו "טראסט של מוחות". הוא לא צריך לפעול לפי מצע מדוקדק הבנוי על פשרה בין מפלגותיה של קואליציה ממשלתית, אלא לפי קו כללי רחב וגמיש.

בעלי דעה זו מצאו את שופרם בשבועון "ל'אקספרס" רב ההשפעה. השבועון החל לדון בהרחבה על "מסייה איקס" – מועמד אפשרי לנשיאות נגד דה-גול. העיתון לא ציין במפורש אם "מסייה איקס" הוא דמות אמיתית או היפותטית, אך בהרחבה רבה תוארו קו פעולתו, התייעצויותיו עם "טראסט המוחות" שלו, תכונותיו האישיות: צעיר, נמרץ, מנוסה, בלתי קשור בביזיונות של המשטר הקודם. וגם... בעל הופעה נאה בטלוויזיה.

התכסיס הצליח. כל העיתונות הצרפתית (וגם חלק מן העיתונות העולמית) התחילה לדון בבעיית "מסייה איקס". האם הוא קיים, או שמא לא היה ולא נברא אלא משל היה? ואם הוא קיים – מי הוא? לבסוף – כשפירוט תכונותיו של "מסייה איקס" מעל דפי "ל'אקספרס" צימצם את מעגל הניחושים, ורבים כבר קלעו נכון למטרה – הופיע האיש עצמו, גאסטון דפר, ראש העיר מארסיי, והכריז: "אני הוא מסייה איקס; אני אציג את מועמדותי לנשיאות צרפת".

מעמדו הציבורי של מר גאסטון דפר בצרפת דומה במידת מה לזה של אבא חושי בישראל (אין הכוונה להשוואת דעותיהם הפוליטיות והאופן שבו הם מנהלים את עירם). ראש העיר השנייה בגודלה בארץ, בעל ניסיון בניהול מדינה בזעיר אנפין, מדינאי ידוע – ועם זאת בלתי קשור בכישלונות ובשחיתות של השלטון המרכזי (ובניגוד לעמיתו הישראלי, מנהל מר דפר את עירו לא רק בצורה מסודרת, אלא גם ללא שחיתות ציבורית).

סיכויי גאסטון דפר

מדינאי האופוזיציה ומפלגותיהם הועמדו בפני עובדה: עליהם להחליט – בעד או נגד מר דפר. מפלגתו שלו, המפלגה הסוציאליסטית, אישרה (לאחר מעשה) את מועמדותו כנציג ה"שמאל" כולו ולא כנציג של המפלגה בלבד, אך למעשה הוא מופיע כנציג של עצמו.

הקומוניסטים רמזו: "נתמוך – אבל רק על בסיס של מצע מינימלי מוסכם". תשובה: "אין לי מצע, יש רק קו כללי". יתר המפלגות עדיין נמלכות בדעתן. על כל פנים, להציג עוד מועמד נוסף לא יהיה מעשה פופולארי; הדבר ייראה כשבירת החזית האנטי-גוליסטית.

ומה בדבר דה-גול עצמו, האם יציג את מועמדותו מחדש, בתום תקופת כהונתו הנוכחית, בעוד כשנה? במסיבת העיתונאים האחרונה שלו הכריז דה-גול שעדיין אינו רוצה לגלות את החלטתו. "לכן", אמר, "אהיה אני מעתה מר איקס".

דה-גול איבד בזמן האחרון חלק גדול מן הפופולאריות שלו. בין הסיבות החשובות: האינפלציה הגוברת והכישלונות בשטח החינוך. כל זה נובע מההוצאות הגדולות מדי לפיתוח נשק גרעיני, הוצאות המדלדלות את כלכלת צרפת ואת תקציב ממשלתה. עם זאת, מודים אפילו חסידי מר דפר, שאם יציג דה-גול את מועמדותו הוא ינצח, אם כי ברוב קטן. תקוותם: דה-גול לא ירצה להיבחר ברוב קטן בלבד ולכן לא יעמיד כלל את מועמדותו. אם אמנם יקרה דבר זה – והסיכויים לכך טובים – יהיה על הגוליסטים להציב מועמד אחר מול דפר. ואז ניצחונו של זה האחרון הוא כמעט מובטח. זו איפוא הצלחתו העיקרית של התכסיס של מר גאסטון דפר.

עם כל ההערכה לתכסיס המקורי הזה, יש לציין כי כל הפרשה היא סימפטום למצב הפוליטי הכללי בצרפת. השיטה הפרלמנטארית הישנה שבקה חיים לכל חי. האמריקניזציה של החיים המדיניים מתפשטת; אפילו הסוציאל-דמוקרטיה כבר נאלצת לנקוט בשיטות אמריקאיות. נוטשים את המאבק על אידיאלים ומדברים רק על יעילות, מעשיות ועל טראסט המוחות המנהלים את המדינה.