הכלכלה הישראלית משגשגת. בכל מקום מורגשת תנועת בנייה, ספסרות הקרקע מגיעה לממדים חסרי תקדים, בהרצאות שנושא שר האוצר, המסחר והתעשייה, ניכרת אופטימיות רבה: "השנה יש עודף הכנסות במטבע זר ובשנה הבאה יש לצפות למאזן לא פחות טוב".
אמנם לפני שנה-שנתיים שמענו דיבורים אחרים מפי ספיר ואשכול. אז קראו הם לעם "לעשות מאמץ עליון למען ההשתלבות בשוק האירופי המשותף". חלקי הציבור השונים נקראו להקריב קורבנות למען המטרה הנכספת של ההצטרפות, הוכרז על הקפאת שכר ומחירים. כך דיברו לפני שנה-שנתיים.
עתה נשכח הכל. במקום המטרה הקדושה של "השתלבות" החלו לדבר על "הסכם" עם השוק. גם זה הוחלף והפך ל"הסדר". כל מה שנותר מדהירה אחרי השוק הוא ניסיון להגיע להסדר מכס, אשר יאפשר למדינת ישראל לשמור על שווקיה באירופה המערבית ביחס לסחורות היצוא החיוניות ביותר. כידוע, עוד לפני שהוקם השוק המשותף היה המאזן המסחרי של ישראל עם אירופה המערבית שלילי. כיום, עם הגבהת חומות המכס של השוק, הולך ורע מצב היצוא הישראלי לשם.
יצוא הביצים הגיע לשפל חסר תקדים. ביצים ישראליות נמכרו בשוקי אירופה המערבית (שווייץ, איטליה) במחירים של 300-250 דולר לטון. מחירים אלה מכסים רק את הוצאות ההחסנה וההובלה וחלק קטן מהוצאות הייצור. אפילו לאחר הענקת סובסידיה לא נותר כל רווח. יש לצפות לחיסול יצוא הביצים בשנים הבאות. במשק הפנימי יתבטא הדבר בעליית מחירי הביצים ובמשברים במשקים המבוססים על ייצור ביצים (התיישבות ההר).
בכלל, מראים המדדים האחרונים על נטייה לירידה בהיקף היצוא או לפחות על קיפאון. הסיכויים לשנה הבאה אף הם אינם ורודים, אולם הדבר אינו מדאיג את האדונים אשכול וספיר. בחוגים הרשמיים חדלו לדבר על עצמאות כלכלית כעל מטרה שיש להגשימה. את עתידה הכלכלי של המדינה תולים הם בזרם נצחי של דולרים, שיבוא בעזרת מנגנון ה"שנור" והמענקים למיניהם. דעה זו קיבלה ביטוי פומבי בוויכוח שנערך מעל דפי ה"ג'רוזלם פוסט".
הריצה אחרי השוק נבעה מהצורך לשלב את ישראל ביחידה כלכלית גדולה יותר. ברור לכל שמדינת ישראל בלי מסגרת מקיפה יותר, בלי שוק רחב יותר, היא חסרת קיום משקי. אולם הריצה אחרי ההשתלבות בשוק היתה אווילית כשם שהיתה חסרת תקווה.
השוק האמיתי של ישראל נמצא במזרח התיכון. שוק זה הולך ומתהווה בתקופתנו אנו. קוראים לו האיחוד הערבי. זהו השוק שעל ישראל לשאוף להשתלב בו.
ממשלתה הנוכחית של ישראל אינה מסוגלת לבצע את ההשתלבות הנ"ל מסיבות מדיניות. זוהי ממשלה ציונית הקשורה במערב.
עתה, כאשר הכל עבר, כל המהומה סביב השוק, כאשר ברור לכל שאין אף שמץ של תקווה שישראל תשתלב בשוק האירופי המשותף, ניצבת ממשלת ישראל עירומה וחסרת תוכנית כלכלית. "אכול ושתֹה, כי מחר נמות", זוהי הסיסמה והאידיאולוגיה הרשמית של המשטר הנוכחי. רק כך אפשר להבין את הנימוקים המועלים על ידי דוברי המשטר בדבר אי הצורך בעצמאות כלכלית. המשטר הנוכחי קשר את גורלו בשנור ובמענקים. כאשר ייפסקו מקורות אלו, מסיבה זו או אחרת, יתמוטט המשטר הנוכחי כבניין קלפים.
