בחודש האחרון נפתחה על "מצפן" התקפה מרוכזת מעל דפי דו-השבועון "אתגר". במאמר תחת הכותרת "מאובנים" התקיף מר ב. עמרי את השקפתנו הסוציאליסטית, וניסה להוכיח כי על רעיון הסוציאליזם אבד הכלח, והוא הפך ל"מאובן". בגיליון הבא של "אתגר" שוב תוקף אותנו מר עמרי – הפעם מכוונים חיציו נגד השקפתנו בשאלת הסכסוך הערבי-ישראלי. את זעמו עוררה במיוחד דעתנו בעניין "המוביל הארצי", שהובעה במאמר המערכת בגיליון מס' 15 של "מצפן".
בגיליון הנוכחי תמצא, ידידי הקורא, מאמר אחד ("היושבים על המבוכה") העונה על ההתקפה הראשונה (בעניין הסוציאליזם).
במאמר שני ("הלאומנות והסכסוך הישראלי-ערבי") מבסס א. ישראלי כמה מעיקרי דעותינו בעניין השני – הסכסוך הישראלי-ערבי. תשובה מפורטת יותר להתקפת "אתגר" בעניין זה תבוא באחד מגיליונותינו הקרובים.
אולי תתמה, ידידי הקורא, על כך שאנו מקדישים מקום כה רב בעיתוננו לפולמוס – ובמיוחד לפולמוס עם קבוצה שאיננה בעלת משקל מספרי ואירגוני כה רב בציבור הישראלי.
אולם עליך לזכור, כי איננו מנהלים פולמוס כנגד אנשים אלא נגד השקפות. וכאשר מדובר בהשקפות, אין אנו מייחסים חשיבות רבה למספר האנשים הדוגל בהן.
זאת ועוד: כשם שמשחיזים פלדה בפלדה, כן משחיזים רעיונות ברעיונות. אין דרך טובה יותר להבליט את השקפתנו, להציג אותה במהירות ולציירה בקווים חדים – מאשר להציב אותה מול השקפה אחרת, תוך ויכוח.
בעניין הסכסוך הישראלי-ערבי יש לוויכוח נרחב חשיבות נוספת, מיוחדת במינה. הציבור שלנו אפוף, ברובו המכריע, במים העכורים של התעמולה הרשמית, של האידיאולוגיה השלטת. לכן, עצם העלאת הבעיה לדיון ציבורי, בו מתנגשות דעות החורגות מאוד מן השגרה השלטת, מהווה התקדמות עצומה.
כפי שמספר א. ישראלי במאמרו, מתנהל ויכוח זה לאחרונה לא רק מעל דפי העיתונות, אלא גם בעל פה, בהשתתפות אנשים בעלי דעות מדעות שונות, יהודים וערבים כאחד. את כולם מאחד הרצון לפרוץ את מחסום האידיאולוגיה הציונית, להציע פתרון אמיתי, צודק ובר-ביצוע.
על כך אנו מברכים.
