לאחר סבל רב, הרס ושפיכות דמים, הופסקה המלחמה נגד הכורדים בעיראק, והובטחו לעם הכורדי "זכויות לאומיות במסגרת האחדות הלאומית של עיראק".
זהו ניצחון, לא רק של העם הכורדי, כי אם בראש ובראשונה ניצחון לתנועה האנטי-אימפריאליסטית במזרח הערבי בכללו.
מלחמה טמאה זו, שניהלו שליטי עיראק נגד העם הכורדי הלוחם על זכויותיו הלאומיות, לא רק שפילגה ופיצלה את כוחות התנועה האנטי אימפריאליסטית באזור, ואיימה בהעמדת תנועת השחרור הלאומית הכורדית מול ונגד תנועת השחרור הערבית, כי אם גם גררה את שליטי עיראק אל שיתוף פעולה עם "ברית המרכז" האימפריאליסטית (תורכיה, פרס, אנגליה). גם שליטי ישראל ראו במלחמה זו גורם רצוי, המחליש את העם הערבי כולו במלחמתו למען שחרורו והתפתחותו.
נאצר ובן בלה, אשר הבינו היטב את הבעיה, יעצו בזמנו לממשלת עיראק הבעתיסטית דאז, שתכיר בזכויות הכורדים ותספק את דרישותיהם, אך הבעתיסטים, שהסתמכו בעיקר על הכוחות השוביניסטיים ביותר בעיראק, סירבו להיענות לעצה זו והמשיכו את מלחמתם המזוהמת נגד העם הכורדי.
נפילת שלטון הבעתיסטים בעיראק, ועליית כוחות פרו-נאצריסטים לשלטון, העלו מחדש [את] עניין הסדר בעיית הכורדים על סדר יומה של הממשלה העיראקית.
אולם יחד עם הפרו-נאצריסטים בראשותו של עבד אל-סאלם עארף, השתתפו בהפיכת 18 בנובמבר נגד הבעתיסטים ובשלטון החדש גם גורמים חזקים אחרים. אנשי השלטון הישן של נורי אל-סעיד, אנשי צבא מבית מדרשם של הבריטים ופקידים בכירים ממנגנון הממשלה הישן, שלא טוהר עד היום: ידידיהם ובני בריתם של בעלי האחוזות והקומפרדורים.
לכן התנהל, ועודנו מתנהל, מאבק פנימי חזק וקשה חוגי השלטון העיראקי, בין המגמה הפרו-נאצריסטית בהנהגת עארף, והמגמה הניאו-קולוניאליסטית, המיוצגת על ידי אנשי הצבא והמנגנון הפרו-אימפריאליסטי, והסדר הבעיה הכורדית היה תלוי בתוצאות מאבק זה.
דעת הקהל בעיראק מעולם לא אהדה את המלחמה נגד הכורדים; כמו שלא אהדה את השליטים המדכאים את העם הערבי ואת העם הכורדי גם יחד. פשיטת הרגל המהירה של שלטון הבעתיסטים עודדה ונתנה תנופה לתנועה ההמונית, וגרמה להגברת פעילותם ולחצם של הנאצריסטים והקומוניסטים.
ועידת הפיסגה הערבית, אשר היתה בעיקר התמודדות בין השפעת נאצר והשפעת הבעת בעולם הערבי, ואשר הסתיימה בתבוסת הבעת ובניצחון מכריע לקו הנאצריסטי, הכריעה גם בעיראק. אין כל ספק שהצעד שנקט עארף כלפי הבעיה הכורדית הוא תוצאה ישירה של ועידה זו וחלק בלתי נפרד מהקו האסטרטגי הכללי בתנועה הערבית, שהותווה בה; מבחינה זו הוא ניצחון לנאצר ולקו המדיני אותו הוא מייצג. לכן נתקבל צעד זה של עארף בברכה ובהתלהבות במצרים ועבד אל-נאצר מיהר לברך את עארף. בו בזמן, שלטון הבעת בסוריה פתח במסע תעמולה נגד עיראק, ובדברי פרשנות ובמאמרים ראשיים בעיתוני דמשק האשים את עיראק שהיא העניקה לכורדים "תנאים חשאיים".
אך צעד זה של עארף לקראת פתרון בעיית הכורדים הוא רק צעד ראשון במדיניות חדשה בעיראק; ויש לחכות לצעדים אחרים בעתיד הקרוב לקראת תיאום המדיניות העיראקית לקו הנאצריסטי הכללי.
