לאחר חודשים ארוכים של גישושים נעלמים והצהרות פומביות של כל אלה הקשורים במערכים החדשים לבקרים – הנוגעים לדמותה של מפא"י כמפלגה, של ההסתדרות ושל הממשלה – מתחיל עתה להסתמן קו אופק ברור.
[ראש הממשלה, לוי] אשכול זקוק ל"אחדות-העבודה" בשל כמה סיבות: ראשית, זקוק הוא לה כמשקל נגד לצעירי מפלגתו המתמרדים. שנית, זקוק הוא לחיפוי "שמאלי" לקראת לכתו לבחירות להסתדרות בקרוב.
ואילו את מפ"ם אין אשכול מוכן להמיר בדתיים, משום שאז יאבד את יציבותו הקואליציונית.
באשר למפ"ם, יש לקבוע שהיא מעוניינת באמת ובתמים להצטרף, אולי ל"מערך החדש" ובוודאי לקואליציה, מאמר שבבעיות יסוד אין שוני גדול בין שתי המפלגות. ובעוד אחדות-העבודה בתווך, הרי אליבא דמפ"ם סלולה הדרך לממשלה לשם עריכת מסע צלב חדש "לתיקונים מבפנים".
כוונת מפלגה זו לערוך כפי הנראה "תיקונים" כשם שעשתה בזמנו, כאשר ישבה בממשלה בראשותו של בן גוריון, ממשלה שהצטיינה בפתיחת מלחמת סיני ובהרעת תנאי הפועלים, עד שזכתה לתואר הממשלה הגרועה ביותר.
בשלושה מישורים אומרת מפ"ם לכרות ברית עם מפא"י: האחד במישור המפלגתי, השני בממשלה ואילו השלישי בהסתדרות. ובכדי להיכנס לברית זו, שומה על מפ"ם לבוא עם רכוש כלשהו, בכדי להוות צד כבד-משקל במיקוח.
רכוש זה צוברת עתה מפ"ם בהיותה מחוץ לקואליציה, בהיותה מפלגה "אופוזיציונית".
למפ"ם השפעת מה בוועדי הפעולה של הפועלים – השפעה זו היא מנצלת בעיקר כאמצעי לחץ ומיקוח נגד מפא"י. ידוע הוא, שעד גבול מסוים עשויה מפ"ם לתמוך במאבק של פועלים; אולם ברגע המכריע היא נסוגה (זכורה עדיין דוגמת התנהגותה בשביתת עובדי הניקיון של עיריית רמת גן).
בשיטה זו היא נוהגת גם בבעיות אחרות, הקשורות בפעילותה בכנסת ובהסתדרות. כל מעשיה ומחדליה מכוונים עתה להכשרת הדרך לצירוף ויחד עם זאת ליצור לחץ ברגע הנכון ובנקודה הנכונה.
יצירת חזית משותפת תלת-מפלגתית בין "מפלגות הפועלים" הללו, במפלגה, בכנסת ובהסתדרות, עשויה אולי להציל את מפא"י הנתונה עתה במשבר רעיוני, ואכולה ריקבון פנימי – אך לא לטווח ארוך.
ומבחינתם של הפועלים בישראל טוב יהיה אם מפ"ם לא תהיה נציגתם באופוזיציה!
טוב יהיה אם מפלגה זו תשב בקואליציה, או תשתלב "במערך החדש" של המפלגות הפועליות, מפא"י – אחדות-העבודה – מפ"ם. טוב יהיה אז לפועלים הנתונים כיום תחת השפעתה.
עד כה שיחקה מפ"ם, והיא עדיין ממשיכה לשחק, את תפקיד מגן הפועלים, ויחד עם זאת היא התיימרה להיות אלטרנטיבה רצינית למפא"י.
אולם מעולם לא ברור היה כיצד היא יכולה להוות אלטרנטיבה למפא"י – יחד עם רצונה להשתלב בממשלה "ולתקנה מבפנים".
מפלגה זו לא הצהירה מעולם שרצונה הוא להוריד את מפא"י, לתפוס את השלטון במקומה ולהעלות את ישראל על הדרך אותה היא מרבה לצייר בסיסמאותיה ה"מהפכניות".
ובכן, אם רצונה להשתלב בקואליציה או "במערך החדש", אזי אין צורך בה כמפלגה עצמאית – ופחות בלבולי מוחין ייגרמו אז לפועלים בישראל.
תלך היא ותהווה אגף שמאלי של הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית, ולא תתפוס מקום לא-לה במערך הכוחות הפוליטיים בישראל; באגף השמאלי של מפא"י – שם מקומה הטבעי.
ואמנם, מפ"ם ממלאת בארץ תפקיד של סכר בפני אותם פועלים המסתייגים מהמדיניות של מפא"י ובהכרתם הם מתפתחים שמאלה ולבסוף נופלים כפרי בשל אל תוך חיקה.
* * *
הארץ הזו זקוקה לשמאל; שמאל חזק ולוחם בעקביות, שמאל שייתן ביטוי לתהליכים הקיימים בקרב מעמד הפועלים בישראל.
שמאל שיהיה מול הנהגת ההסתדרות ונגדה, ולא לצידה!
יש מקום לאירגון שמאלי חזק אשר ידריך את ועדי הפעולה של הפועלים, שהם עתה בשלבי התפתחות לקראת אופוזיציה רצינית להסתדרות ואשר הם עשויים בעתיד, במידה שיתפתחו, לגרום לשינויים מעמיקים.
הסתלקותה של מפ"ם ממקומה "הלא טבעי" באופוזיציה, עשויה לתרום לגיבוש שמאל כזה, שלא יעשה את מעשיו רמייה ולחצאין.
כוח זה יחתור בעקביות לשינוי דמותה הפוליטית והחברתית של ישראל, לא בדרך של "תיקונים", כי אם בדרך לוחמת אשר תביא לשינויים יסודיים ועמוקים, בדרך של מהפכה חברתית!
