חידוש חוזי העבודה והסכמי השכר אשר נועד לראשית ינואר ש.ז., עורר גל ענק של פעילות אנטי פועלית מצד חוגי הממשלה והמעבידים, ואילו הנהגת מפא"י בהסתדרות מתלבטת עדיין אם לוותר לגמרי על הדרישה לתוספת שכר או להסתפק בוויתור חלקי עליה.
מן הראוי להדגיש כי אפילו המדדים הרשמיים, המכוונים על ידי הממשלה, מלמדים כי היוקר עלה בשנת 1963 ב-7.5 אחוזים ואילו מדד התפוקה הנקייה עלה ב-4.5 אחוזים. גם מדדים אלו, המבקשים להוכיח כי יש להמעיט בתוספות שכר, ככל האפשר, מורים כי יש לשלם תוספת שכר של 12 אחוזים.
אלא מאי? מסדרים את מדד היוקר כך שלצורך תשלום התוספת יורה על 4.7, על ידי אי הכללת תנודות העלייה של ירקות ופירות במשך שנת 1963. ואילו את עניין מדד התפוקה רוצים לפתור בטענה כי ממילא קיימות בשוק העבודה "זחילות שכר". מונח זה הוא פרי החיפושים המודרניים – הטריים ביותר – אחר הנמקות "מדעיות" למניעת השגת תוספות שכר.
העובדה כי קיים מחסור בהרבה סוגי עובדים מקצועיים כיום, מפעילה את חוקיה הטבעיים בשוק. כלומר – נוצר באופן טבעי מצב בו מעבידים שונים נוטים לשלם – ומשלמים – שכר גבוה מזה הנקוב בתעריף ההסתדרות.
בכל מדינה רכושנית מתארגן האיגוד המקצועי בעת כזאת למלחמת תנופה על תוספת שכר, קיצור שבוע העבודה ושיפור ההישגים הסוציאליים. בישראל קיים מין איגוד מקצועי משונה מאוד, העושה את ההיפך. מאנשי צמרת במפא"י, המפלגה המכריעה את מדיניות ההסתדרות, אנו שומעים – יום יום – כי התעשרות קלה של ספסרי קרקע וחרשתנים מסוימים, הינה תופעה "טבעית" בארץ מתפתחת (שר האוצר פ. ספיר). אותה שעה מופיע עמיתו (א. ארד מן המחלקה לאיגוד מקצועי), בפני מועצת פועלי לוד, וטוען כי יש גם מנוולים (שימו לב!!!) בין הפועלים המנצלים את הפרוספריטי להתעשרות קלה. לשון אחר: אליבא דצמרת מפא"י פרוספריטי הוא דבר סביר לגבי המעבידים; ואילו כל ניסיון של העובדים להיתלות בו לשם תיקון הכנסתם, הוא מעשה פראי ומושחת. לפעמים נדמה לך כי מפא"י זו היא אחת המפלגות שבתוך "האינטרנציונל הסוציאליסטי" אשר השיגה שיאים חדשים של התנכרות למעמד הפועלים, שאפילו עמיתיה ה"סוציאל דמוקרטים" ברחבי תבל היו ודאי מסתייגים ממנה.
במקומות העבודה
בעוד משל וספיר מתכנסים במרכז מפא"י ומתווכחים אם לתבוע תוספת שכר של אחוז אחד או שלושה, הציגו ועדי עובדים בכמה מקומות עבודה מכובדים למדי תביעות להעלאת שכר היסוד ב-15 אחוזים. כן הוגשה תביעה לשורה של הטבות בתנאים הסוציאליים: מעבר לחודשיוּת אחר עשר שנות עבודה; תוספות ביגוד והנעלה; הגדלת מענקי חג; תשלום עבור 3 ימי שירות במילואים ועוד.
התביעות עבור הפועלים מנוסחות כבר פחות או יותר. השאלה היא האם נקטו אותם ועדים את האמצעים האירגוניים להצלחת המאבק על התביעות, גם אם הנהגת ההסתדרות לא תתמוך בהן. כבר עתה ברור שהסיכומים המקסימליים העשויים להתקבל בצמרת מפא"י יהיו תוספת שכר יסוד של 3 אחוזים + 4.7 אחוזים תוספת יוקר – בלבד.
מפ"ם ואחדות העבודה, אשר תומכות מילולית בתביעות המנוסחות על ידי הפועלים, עסוקות מאוד במשא ומתן הקואליציוני. אל ישלה איש את עצמו כי מפלגות אלו יפצו פה, אחר שתיפול ההכרעה הרשמית במליאת הוועד הפועל – לפי תכתיבו של הרוב המפא"יי בו. ועדי העובדים והפעילים במקומות העבודה צריכים להבין אחת ולתמיד כי אל להם לסמוך על הישענות על מפלגה מסוימת, זו או אחרת, הנוקטת עמדות אופוזיציוניות מילוליות בתוך כותלי ההסתדרות.
הוועדים צריכים להתארגן מתוך יוזמתם שלהם לוועד פעולה ארצי קבוע, אשר צריך לחלוש, בין השאר, גם על קופה למימון המאבק. את הנהגת ההסתדרות צריך להעמיד בפני עובדת קיומו של המאבק ועל הנכונות לנקוט באמצעים ולהכריז שביתות אם לא יבואו התביעות על סיפוקן.
אנו כותבים זאת מתוך ידיעה, כי קיימים הכוחות בתוך ציבור הפועלים המסוגלים לשאת מאבק כזה ולסיימו בהצלחה. אותם כוחות צריכים רק להתלכד ולעשות את הטעון עשייה.
אל לנו לשכוח אף לרגע כי כוחם האמיתי של בעלי השררה ומטילי המרות מן הקומות השישית והשביעית של הוועד הפועל נובע בראש ובראשונה מאי-ההעזה להתארגן ולפעול למען מעמד הפועלים בלעדיהם, ואם נחוץ – גם נגדם.
להלן רשימת ועדי הפועלים אשר קיבלו במשותף החלטה על הגשת תביעות ישירות למעבידים להעלאת שכר היסוד ב-15 אחוזים:
עלית, אדרת, צמרון, צור, פרי-סוכר, אביר, קו, אמגד, אמיקו, מאזני הארץ, הבונה, השריון, ירדני, סדן, חרסינה, שניצקי, עמליה, מגרסה אפלוב, לפסיל, אורלי, זקסנברג, אוטו-טכניקה, נגריית קריניצי, כוכב, יהלומי נתניה, מיכון ובניין, אחים גולדשטיין, יצהר, בניין קריית צאנז, אקסטרא פלאסטית, נור פלאסט, דפוס עמל, נירוסטה ופרחי השרון.
