חברים יקרים,

קראתי במורת רוח את מאמרו של פ. עודד "סוציאליזם בישראל" ("מצפן" מס' 13).

חושבני כי אמנע מלהשתתף במהפכתו הוא ובמקום זאת אתן יד לאלה המתכננים את המהפכה שאחריה.

מהפכתי תשאיר מידה מסוימת של חופש בידי הפרולטריון המהפכני ביחס לשאלה אם להלאים מפעלים המעסיקים עשרה עובדים ויותר או לא, ואיזה סוגי מסים להטיל – אם בכלל.

כמו כן לא תקבע מהפכתי מראש אם ילמדו עברית וערבית בכל בתי הספר (אם כי השתעשעתי ברעיון להמציא שפה חדשה – שמית).

רבות שקלתי אם לא כדאי לי בכל זאת להצטרף לממשלתו של פ. עודד, אולם נרתעתי מאיומו כי אצטרך אז לתת "דוגמה אישית של הסתפקות ונכונות להצטמצם למען פיתוח הארץ". החלטתי להכשיר עצמי לתפקיד מורה, מאחר ולציבור המורים הבטיח פ. עודד "העלאה ניכרת בשכר למען מימוש ערכה החברתי הגבוה של עבודתם".

אנא עשו עמי חסד, אל תפרידו בין מדינה ודת, מהפכתי שואפת רק לאחדן מחדש, כי נחושה החלטתה של המהפכה הפרולטרית שלי להביא את המדינה לידי גוויעה (מאוד הייתי רוצה שהדת תלווה אותה בדרכה האחרונה).

איזה משחק נשחק בחודש הבא?

א. זלוצובר

תשובה לא. זלוצובר

נתחיל מן הסוף. בחודש הבא נשחק את משחק המהפכה בה"א הידיעה. זו תהא מהפכה ממש, אשר לא תשפיל עצמה לכדי ניסיון ליצור מודל של פרטים. וכי למי חשובים הפרטים?

דרך אגב, זה עשוי להיות באמת משעשע. למהפכה ממין כזה יתנגדו ודאי האנטי מהפכנים. אבל לא רק הם, גם הטיפוסים המהפכניים ואלה העשויים להיות מהפכניים יתנגדו לה.

הטעם פשוט: חלק אחד יהיה משוכנע כי אנו מתכוונים למשהו זהה בדיוק עם כל מה שהלך בברית המועצות; ואילו האחרים יניחו כי אנו מתכוונים למהפכה נוסח בווין ואטלי, כך ייצא שאנו בעצם "נסדר" את כולם.

באשר לעניין הגוויעה. בעצם יש משהו ברעיון הזה. אולי כדאי עוד להרחיק לכת ולקפוץ אל הגוויעה תוך דילוג על המהפכה.

איך שלא יהיה, גוויעה זה פתרון טוב כבר מייד. לאחריה לא נהיה נדרשים לתכנן את המשחק לחודש הבא.

פ. עודד