המכון למחקר כלכלי וסוציאלי בהסתדרות ערך לאחרונה מחקר סטטיסטי של ועדי עובדים.
אברהם פרידמן, עורך המחקר, פירסם את התוצאות בחוברת מיוחדת, שהודפסה על ידי ההסתדרות.
מסקנות המחקר, אשר חלק מהן יצוטט בהמשך הדברים, אינן מחדשות הרבה לאנשים המתמצאים בבעיות ועדי העובדים, אך יש חידוש בכך שבמחקר זה מודה לראשונה מוסד הסתדרותי מוסמך בקיומן של עובדות שאינן נעימות ביותר להסתדרות.
המחקר טיפל ב-40 מפעלי תעשייה, המעסיקים כל אחד למעלה מ-50 פועלים (בארץ יש 400 מפעלים כאלה).
בכל מפעל כזה נתבקשו כל חברי הוועד למלא שאלון שהכיל 140 שאלות. התשובות עובדו עיבוד סטטיסטי ומתוכן הוסקו המסקנות.
נוסח השאלות מלמד, כי לעורכי המחקר לא היו מסקנות מוכנות מראש, אותן שאפו לאשר באמצעות שאלות מכוונות ומדריכות, כפי שעושים לעתים, אלא באמת היתה כאן כוונה לגלות את המצב העובדתי כפי שהוא. ואמנם – מצב זה נתגלה.
השאלון
לשם דוגמה הננו מביאים כאן חלק מהשאלות:
- כיצד נבחר הוועד אצלכם? תאר את הבחירות בפרוטרוט.
- מהן התכונות לפיהן מחליטים הפועלים במי לבחור כחבר בוועד?
- האם ההנהלה מנסה להתערב בבחירות לוועד?
- האם הוועד משתדל להשיג תוספות שכר מעל למוסכם בהסכם הקיבוצי?
- מהי עמדת ההסתדרות לגבי הישגים אלה?
- האם הוועד מתנגד לפיטורי כל פועל – לא חשוב מהי הסיבה?
- האם יש פעולות של הוועד בהן ההכרעה היא מפלגתית? (פרט באיזה מקרים ותאר מקרה אחד בפרוטרוט).
- מי הן הקבוצות העיקריות המנסות להשפיע על החלטות הוועד? (פרט את הקבוצות ואת העניינים עליהם הן מנסות להשפיע).
- כיצד הן עושות זאת?
- האם ההסתדרות מנסה להשפיע על החלטות הוועד?
- כיצד היא עושה זאת?
- מהם מקורות ההכנסה של הוועד?
- האם הוועד מגיש דו"ח כספי לעובדים?
- האם קרו במפעלכם מקרים שחברי ועד לשעבר קיבלו עליהם תפקידים בהנהלה?
- במקרה של ניגוד בין האינטרסים של ההסתדרות ובין האינטרסים של העובדים, המקבל הוועד את דעת ההסתדרות?
- האם הוועד מוסר לעובדים דו"ח על פעולותיו?
- האם הוועד נמנע עד כמה שאפשר מלהשתמש בנשק השביתה?
- האם ההנהלה מנסה להשפיע על החלטות הוועד?
- כיצד היא עושה זאת?
- האם יש לך ביקורת על המגע בין הוועד להנהלה?
- האם יש חילוקי דעות בין הוועד ובין האיגוד המקצועי?
- האם יש חילוקי דעות בין הוועד ובין מועצת הפועלים?
- האם יש לך ביקורת על המגע בין מועצת הפועלים ובין הוועד?
- האם מקיים הוועד מגע עם ועדי מפעלים אחרים?
- על מה דן הוועד עם ועדים אחרים?
- האם ההסתדרות לוחצת על הוועד להקטנת דרישותיו?
הבאנו כאן כ-30 מתוך 140 השאלות שהוגשו לחברי ועדי העובדים על ידי החוקר ההסתדרותי, לא רק כדי להבליט את גישתו האובייקטיבית של החוקר, אלא בעיקר כדי לתת לעובדים עצמם חומר למחשבה, כדי להמריץ אותם לכך שהם עצמם יציגו שאלות אלו לחברי הוועד המייצגים אותם.
חסרונו העיקרי של המחקר הוא בכך, שעל השאלות עונים חברי הוועד עצמם – ולא העובדים אותם חייב הוועד לייצג. מותר בהחלט להניח כי כאשר שואלים את חברי הוועד שאלות על אודות פעולותיהם, תהיינה תשובותיהם שונות מתשובותיהם של פועלי אותו מפעל על אותן השאלות. סוף סוף מוסכם הוא כי אין הנחתום מעיד על עיסתו. אם נפריד את מסקנות המחקר מהערכותיו של החוקר עצמו, הרי שהדברים יתקבלו על דעת רוב השכירים בישראל, ולמעשה רק יאשרו את הרגשתם היומיומית.
הננו מצטטים כאן חלק מהמסקנות.
"לעתים קרובות אין מועצת הפועלים או האגודה המקצועית שומרת על שיתוף הוועד במשא ומתן עם המעביד. ברוב המפעלים התאוננו הוועדים שההסתדרות חותמת על ההסכמים הקיבוציים, הכלליים והמיוחדים, ללא התייעצות עם הוועד. חברי הוועדים טוענים כי נציגי ההסתדרות מודיעים לוועד על התנאים הכלולים בהסכם החדש מבלי לשמוע את השגותיו על ההסכם הישן ואת הצעותיו להסכם החדש – דבר זה מביא חלק מהוועדים למחשבה שאין בהסתדרות אוזן קשבת לבעיותיהם ולכן אין ההסתדרות מייצגת אותם כפי שהיתה צריכה לייצגם. עדות לכך היא העובדה שלמרות ש-90% מהוועדים רואים עצמם כנציגי ההסתדרות במפעל, רק 45% מהם מוכנים לקבל את החלטות ההסתדרות (מרותה, במקרה של חילוקי דעות יסודיים בין ההסתדרות ובין העובדים; למשל, במקרה של השביתה במרץ 1963 בעניין תוספת היוקר).
30% מהוועדים חושבים שלולא התערבות מועצת הפועלים לא היה הוועד משיג פחות ואולי אף היו הישגיו רבים יותר. ועדים אלה טוענים שלו היה המאבק על ההסכם נתון כולו בידיהם, היו הם יודעים ללחוץ על ההנהלה בזמן הנכון.
ההסתדרות, לדעתם, מתחשבת בגורמים נוספים, כגון מצב המשק, עידוד היצוא והתחשבות זו בדברים שאינם נוגעים לדעתם למאבקם של פועלי המפעל להטבת תנאיהם מפריעה להם במאבק זה.
לפי 'חוק ההסכמים הקיבוציים', התנאים המופיעים בהסכם הקיבוצי הם תנאי מינימום. יחסה של ההסתדרות לתנאים שבהסכם אינו ברור. היא מתייחסת אליהם כאל תנאי מקסימום ולפעמים כאל תנאי מינימום. הדבר בולט כאשר מנסים העובדים להשיג תנאים טובים יותר מאלה שבהסכם. בדרך כלל משאירה ההסתדרות ניהול מאבק זה לוועד. כלומר נוצר מצב שלגבי התנאים בהסכם אין ההסתדרות מתייעצת בוועד, אך לגבי התנאים הנוספים היא נותנת לו יד חופשית. במקרים שונים מתייחסים המזכירים של האגודות השונות בצורה שונה להסכם. ברוב המקרים אין המזכירים עוזרים ואינם מפריעים לוועד במאבקו להישגים נוספים, אך יש מקרים שבהם המזכירים עוזרים לוועד ויש מקרים שבהם מתנגדים המזכירים לכל תוספת מעל הכתוב בהסכם, למרות שלדברי הוועדים אפשר היה לעתים להשיג את הסכמת המעביד לתוספת זו ללא כל לחץ.
חוסר בהירות זה מביא לכך שלמעלה ממחצית הוועדים ציינו שיש להם חילוקי דעות עם מועצת הפועלים".
מסקנה נוספת מצביעה על היחס בין המעביד ומועצת הפועלים (קרי: נציגי המוסדות המרכזיים בהסתדרות).
"רוב ההנהלות (97%) פונות למועצת הפועלים לצורכי בירור שונים. צורת הפנייה הנפוצה ביותר (84% מהמקרים) היא הפנייה הישירה ללא כל הודעה לוועד. לוועדים אין כל אינפורמציה על פגישות אלה, ההנהלה אינה מדווחת להם על כך, ואף מועצת הפועלים בדרך כלל אינה עושה זאת. תופעה זו מעוררת אצל הוועד רושם שההנהלה ומועצת הפועלים 'גומרות' את העניינים מאחורי גבו. יש להוסיף כאן שלעתים קיימים בין אנשי ההנהלה ומזכיר האיגוד המקצועי יחסים ראשוניים, בייחוד נכון הדבר לגבי חברי ההנהלה במפעלי ההסתדרות. לכן לעתים קרובות אין אנשי ההנהלה נתקלים באותם הקשיים בהם נתקלים חברי הוועד בפנותם למועצת הפועלים".
מול הסולידריות של אנשי ההנהלה עם מועצת הפועלים המקומית ומזכירי האיגוד המקצועי, מתגלה סולידריות ממין אחר:
"ב-48% מהמפעלים מתנגד הוועד לפיטורי כל פועל, תהיה סיבת הפיטורים אשר תהיה, אפילו גניבה. בכל המקרים האלה רואה הוועד את עצמו כעומד מצד אחד של המתרס, שמצדו השני עומדת ההנהלה, ולכן הוא סבור שעליו להתנגד לכל צעד של ההנהלה ואפילו יהיה חוקי וצודק".
לדעתנו, השקפותיהם של חברי ועדים אלה על יחסיהם עם המעביד הן נכונות.
זהירות
המחקר מגלה שורה של תופעות שכדאי לפועלים להיזהר מפניהן.
- הנקודה הראשונה היא התערבות הוועד בניהול הייצור.
"רוב הוועדים נוטים להתערב בתחומי הפעולה הקשורים בניהול הייצור במפעלים. תחומים אלה אינם בסמכות הוועד לפי התקנות. הוועדים מבצעים פעולות אלה כדי לחזק את שליטתם על העובדים ולהוסיף ליוקרתם. חלק מההנהלות מרשות לוועד להתערב בביצוע פעולות אלה מכיוון שהן מעוניינות להעביר חלק מן המתח שנוצר ביניהן לבין העובדים אל הוועד. כך נמצאו מפעלים שבהם עיקר המאבק והמתח של העובדים אינו מופנה כלפי ההנהלה אלא כלפי הוועד – דבר הגורם לעתים להיווצרות ועדי פעולה בלתי רשמיים".
פועלים – היזהרו מוועדים הלוקחים על עצמם את תפקידי המעביד. ועד כזה יש לפטר מיד ופעילות כזאת יש להפסיק.
- נקודה שנייה היא ההלוואות הניתנות לעובדים:
"בעיה מיוחדת מהוות ההלוואות הניתנות על ידי ההנהלה. ברוב המפעלים (62%) ניתנות הלוואות אלה במישרין לעובד, ללא תיווך הוועד. להלוואות אלה שתי מטרות: האחת – שמירה על יחסים טובים בין ההנהלה לעובדים, השנייה – קידום התנאים של העובדים אשר ההנהלה חפצה ביקרם. במספר קטן של מפעלים מצאנו שהלוואות אלה משמשות אמצעי, שבעזרתו רוכשת ההנהלה תומכים מבין הפועלים. פועלים אלה משרתים את ההנהלה, ומעבירים אינפורמציה בשני כיוונים: מההנהלה לעובדים ולהיפך".
מסקנה שלנו: פועלים, היזהרו מפני הלוואות המעביד.
- נקודה שלישית היא היחסים הלבביים מדי יום בין חברי הוועד להנהלות המפעלים.
"בכמה מפעלים, בייחוד בגדולים, מצאנו יחסים מצוינים בין חברי הוועד להנהלה. בייחוד בין מזכיר הוועד לבין מנהל הפרסונל. הסיבה לכך נעוצה כנראה בעובדה שחלה התקרבות בהשקפות על דרך ניהול המפעל בין הוועדים וההנהלות. כנראה שבהרבה מפעלים מנהלי הפרסונל היו פועלים בעבר. ב-30% מהמפעלים עברו חלק מחברי הוועד לשעבר לתפקידי ניהול לאחר תום שירותם בוועד. במקרים רבים עוברים חברי הוועד לתפקידים של מנהלי מנגנון ומנהלי עבודה. עובדה זו מביאה לכך שיש יחסים אישיים בין אנשי הפרסונל לבין חברי הוועדים.
ביחסים בין ההנהלה לוועד בולטת הגישה הלא-פורמלית, האישית.
בחלק לא מבוטל מהמפעלים עוברים חברי הוועד בתום שירותם בוועד לתפקידי ניהול ואינם חוזרים לעבודתם הקודמת במפעל.
במפעלי ההסתדרות נפוצה התופעה שחברי ועד לשעבר מקבלים עליהם תפקידי ניהול במפעל, יותר מאשר במפעלים פרטיים. במחצית ממפעלי ההסתדרות משרתים חברי ועד לשעבר בתפקידי ניהול. בדרך כלל עובר מזכיר הוועד לתפקיד של מנהל הפרסונל. במפעלים הפרטיים האחוז קטן בהרבה (21.5% מהמפעלים הפרטיים)".
מסקנתנו: פועלים – היזהרו מאנשי ועד קרייריסטים. חבר ועד המתכונן לעבור מהוועד לתפקיד ניהול, משרת את ההנהלה ולא את העובדים.
- הנקודה הרביעית היא קופת הוועד.
"בכמה מפעלים (13%) נשמרים הכספים של הוועד אצל הנהלת המפעל, דבר המעורר לעתים בעיות, בעיקר בעת משבר בין ההנהלה לוועד (למשל בזמן שביתה)".
על דברים כאלה נאמר "איוולת – גרועה מפשע".
הוועד והחוק
לפועלים רבים בארץ נדמה כי ההסתדרות והחוק הם היינו הך, ולא היא. אפשר בהחלט להבין את הפועלים האומרים: "הממשלה זה מפא"י והמשטרה זה מפא"י וההסתדרות זה מפא"י, אז מה אתם מבלבלים את המוח?" אלה הם דברים נכונים. יחד עם זאת צריך לזכור כי החוק אינו מקנה להסתדרות מעמד מיוחד. המחקר מזכיר עובדה נשכחת זו. אם קבוצת פועלים מקימה ועדת פעולה וההסתדרות מכריזה עליה כ"בלתי חוקית", הרי ועדה זו בשום אופן איננה פסולה מבחינת החוק הרשמי של מדינת ישראל. לפי החוק (חוק הסכמים קיבוציים תשי"ז 1957, ס"ה 221, עמ' 63) אירגון עובדים שרוב יחסי של העובדים במפעל חברים בו, ומספרם אינם פחות משליש מעובדי המפעל – הוא האירגון המייצג את העובדים. הוועד רשאי להירשם כאגודה עותומנית ולייצג בעצמו (ללא תיווך מוסדות ההסתדרות) את העובדים כלפי המעביד.
את חוקת ההסתדרות אפשר לשנות וצריך לשנות. "מצפן" הביא בגיליונות קודמים תוכנית מפורטת לשינוי חוקת ההסתדרות; יחד עם זאת חשוב לזכור, כי חוקי ההסתדרות אינם חוקי המדינה.
החוק אינו מכיר בהסתדרות כנציג יחיד ובלעדי של העובדים כלפי המעביד.
סעיף חשוב אחר בחוק ההסכמים הקיבוציים קובע כי "התנאים המופיעים בהסכם הקיבוצי הם תנאי מינימום", כלומר אין שום סיבה מדוע לא יפעלו העובדים לשיפור תנאיהם גם אחרי חתימת ההסכם הקיבוצי. העובדה שנחתם הסכם קיבוצי אין פירושה שיש לעשות הפוגה במאבק עם המעביד עד למועד חתימת ההסכם הבא. פירושה היא רק שהושגו תנאי המינימום – ותו לא. ישנם פועלים שנדמה להם כאילו מאבק נוסף על תנאים ושכר, אחרי חתימת ההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות למעביד במפעל בו הם עובדים הוא מעשה לא כשר, מעין ניסיון לחטוף קצת יותר משמגיע. ובכן – הם טועים. גם בעיני החוק מהווה ההסכם מינימום בלבד.
המטרה – איגוד מקצועי אמיתי
תהיינה מסקנות המחקר אשר תהיינה, אין לנו ספק ביחס לגורל המחקר כולו. הוא ייגנז כרבים שקדמו לו, ואולי אף ישמש את מנהיגי ההסתדרות במלחמתם נגד השכירים בישראל. אם הבאנו ב"מצפן" קטעים מהמחקר הרי זה קודם כל כדי לעשות שירות לשכירים עצמם, להביא לידיעתם מחקרים אשר מוסתרים מעיניהם למרות שהם דנים בבעיות חשובות להם מאוד. מאבק השכירים בישראל להקמת איגוד מקצועי עצמאי ונורמלי, ולהשתחררות מאחיזת החנק של צמרת ההסתדרות, שהיא גוף מיושן מהתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל, נמצא בעיצומו. אנו בטוחים כי לא ירחק היום בו השכירים בישראל ייוצגו על ידי ועדים אשר עניינם האחד והיחיד יהיה קידום האינטרסים של העובד השכיר.
