מאמר זה נועד לשרטט תמונה כללית בדבר מהותה של החברה והכלכלה בישראל, העשויות להתהוות כאשר תנצח בה המהפכה הסוציאליסטית. באיזו מידה תהיה פרספקטיבה זו ריאלית לגבי עתידה של ישראל ובאילו תנאים עשויה היא להתבצע – על כך נכתב במאמר שהופיע בגיליוננו הקודם.
לאחר תפיסת השלטון הפוליטי בידי תנועה מהפכנית סוציאליסטית, אשר תשמש ביטוי למעמד הפועלים ושאר השכבות העמלות, יבוצעו כמה שינויים יסודיים במשטר החברתי ובמערך הכלכלי:
- כל ענפי הבנקאות, סחר החוץ, המסחר הסיטוני הפנימי, תעשיות היסוד, מפעלי אספקת החשמל והמים וכן כל הקרקע במדינה – יועברו לאלתר לבעלות החברה וינוהלו ישירות על ידי כלים ממלכתיים של המדינה המהפכנית.
- כל נכסי הייצור שיימצאו בבעלות קואופרטיבית אמיתית – כולל התנועה הקיבוצית, המושבות והמפעלים הקואופרטיבים העירוניים – יוסיפו להישאר בבעלות בעליהם הקודמים. הקרקע המולאמת תינתן על ידי המדינה בתורת חזקה להתיישבות העובדת ולאיכרים זעירים עצמאיים שמחוץ למסגרת ההתיישבות העובדת, במכסות שייקבעו על ידי מוסדות משותפים של החקלאים והמדינה המהפכנית. החזקה על הקרקע תהא מותנית בחובת עיבודה – תוך תיאום עם התכנון החקלאי הכולל של המשק הלאומי.
- אמצעי הייצור שבבעלותם של בעלי מלאכה עצמאיים העובדים בעצמם במפעלם, והמעסיקים לא יותר מ-10 פועלים שכירים – לא יולאמו. במסגרת התכנון הכלכלי הכולל תחתור המדינה לגיוס אמצעי אשראי מיוחדים לשם הזרמה מוגברת לאפיקים יצרניים, לא רק במסגרתו של המשק המולאם, אלא גם למפעלים הקואופרטיביים העירוניים והכפריים ולמפעלים הזעירים שיישארו בבעלות פרטית.
- גם המפעלים התעשייתיים הבינוניים יולאמו, בסופו של דבר, וישולבו באופן אינטגרלי במערכת המשק הסוציאליסטי המתוכנן. דבר זה לא ייעשה במחי יד. עניין זה תובע גישה זהירה ורב שלבית. קצבו של התהליך יושפע מכמה וכמה גורמים: מידת שיתוף הפעולה של הבעלים עם המדינה המהפכנית; הצלחתן או אי הצלחתן של ההנהלות לקיים יחסים תקינים עם ציבור העובדים במפעל, בתחום השכר ותנאי העבודה ובתחום הפיקוח על הייצור, טיבו ויעילותו.
* * *
המדינה תגלה נכונות לקבל מידע כלכלי מארצות אחרות אם לא יהיה כרוך בתנאים מדיניים או בתנאי תלות אחרים. סיוע כזה יהיה קודש לפיתוח ולהשקעות במפעלי יסוד ההולמים את נתוניה הטבעיים של הארץ. המדינה לא תסתמך על עזרה מן החוץ ותפתח מערכת כלכלית ומערכת הסברה לשם שאיבת אמצעים פנימיים להשקעה ופיתוח. במאמץ הזה ישתתפו כל השכבות במדינה. השכבות האמידות – ביותר, והפחות אמידות – בפחות. הנהגת המדינה תיתן דוגמה אישית וקולקטיבית של הסתפקות במועט; של נכונות להצטמצם למען פיתוח הארץ. הנהגה כזו, אשר תפעיל את סמכויות המדינה לשם שאיבת אמצעי ההשקעה מן השכבות האמידות שבציבור, תוכיח כי היא מקיימת מינהל מדינה חדור רוח של התנדבות ונכונות להקרבה – במקום הניפוח הביורוקרטי המושחת של היום.
- בכל הדרכים תודגש תודעת כבוד העמל היוצר. האדם העובד יועמד במרכז טיפולה היומיומי והמרחיק לכת של הנהגת המדינה. אחת המשימות החשובות שהמדינה תצטרך לעסוק בהן הוא תיקון העיוות במבנה כוח העבודה בישראל – הגדלת שיעור המפרנסים מכלל האוכלוסייה והגדלת שיעור המועסקים בעבודה יצרנית בין כלל המפרנסים. לשם כך יוקם מדור מיוחד להכשרה מקצועית למבוגרים ולמטרה זו יופנה גם חלק של החינוך העל יסודי. למען לא יופקרו העובדים בתהליך המעבר מעבודה בלתי יצרנית לענפי ייצור, ייחקק חוק ביטוח לאומי מפני אבטלה, אשר יחייב את המדינה לדאוג לאזרחיה.
* * *
לא ברור, מבחינת העיתוי, מי יקדים את מי בביצוע המהפכה הסוציאליסטית – ישראל או שכנותיה הערביות. עניין זה תלוי בכמה גורמים שאת מידת השפעתם בעתיד הקרוב או הרחוק קשה להעריך. מכל מקום אין לישראל דרך אחרת אל ההשתלבות בסביבתה הגיאוגרפית זולת דרך החתירה להשתלבותה במזרח תיכון סוציאליסטי. סיסמות האיחוד והסוציאליזם מהדהדות בעולם הערבי, על אף הנסיגות, בכוח הולך וגובר. מבחינה היסטורית חייב להיות החוד הראשי במדיניות החוץ של המהפכה הסוציאליסטית הישראלית מופנה להשתלבות בסיסית בסביבתה הטבעית – מבחינה מדינית, חברתית וכלכלית.
- כל אזרחי המדינה יהיו שווי זכויות מעל להבדלי לאום, דת, עדה ומין. כדי לבצע שוויון זה תעמיד המדינה אמצעים מיוחדים למען העלאת רמת החיים בסקטור הערבי ובקרב השכבות היהודיות שהיו מקופחות עד למהפכה. בני פועלים יזכו לחינוך חינם עד לשלב העל יסודי ועד בכלל; המוכשרים לחינוך גבוה יזכו אף הם לחינוך חינם.
הלשון הערבית תהא לשון לימוד חובה החל מבית הספר היסודי. אותו דין ביחס לעברית בבתי הספר ביישובים הערביים.
המדינה המהפכנית תנקוט בצעד מיוחד למען העלאה ניכרת בשכרם של המורים ולמען מימוש ערכה החברתי הגבוה של עבודתם. בצמוד לכך תיערך סלקציה קפדנית של המועמדים למקצוע זה, למען הבטח רמה גבוהה ככל האפשר של ההוראה.
חיסול הספסרות בקרקע
מכל מה שנאמר כאן ברור כי לא תהא עוד קרקע פרטית במדינה. כל בעלי הקרקעות של היום יהפכו אוטומטית לבעלי חזקה עליהן בלבד. קרקע שלא תעובד או שלא תשמש לבניין, או לתעשייה, תוך פרק זמן שייקבע תהא המדינה רשאית להפקיעה. גובה הפיצויים עבור ההפקעה ייקבע בהתאם למעמדו של בעל החזקה על הקרקע. בעל חזקה על קרקעות בור רבים (כלומר ספסר קרקעות לשעבר) יזכה לפיצוי נמוך בלבד. ייקבעו תעריפים קבועים לסוגי קרקע ולאזורי הארץ השונים, שלפיו יוכלו להעביר חזקה על קרקע מיד אחת לשנייה. הפקעת התעריפים תהווה פשיעה כלפי החברה ותיענש בהתאם לחוק.
המבנה המוסדי
המשטר יהיה סוציאליסטי-דמוקרטי. הממשלה תיבחר על ידי בית נבחרים אשר הוא עצמו ייבחר בבחירות כלליות. חופש המחשבה והבעתה, חופש הביקורת וחופש ההתאגדות יהוו מושכלים ראשוניים מובנים מאליהם. האיגודים המקצועיים יהיו עצמאיים ובלתי כפופים למדיניות הממשלה. כדי לשמור על הרמוניה תצטרך הממשלה להיוועץ באיגודים המקצועיים בטרם תכריע על צעד העלול להיות בלתי אהוד על ידי הפועלים. זכויות השביתה והמאבק המקצועי יהיו חרותות בחוק ובתודעת הפועלים. כאשר יחליט ציבור עובדים לנקוט באמצעי מאבק יהיו המעביד הפרטי או ההנהלה של מפעל מולאם חייבים להיכנס למשא ומתן על תביעות העובדים. המשטר החדש יערוב לכך שסכסוכים כאלה ייפתרו תוך הבנה, מבלי להותיר משקע של מרירות אצל הפועלים.
האיגודים המקצועיים ייפטרו סוף סוף מצמידותם כסרח עודף ל"מפעלים הסתדרותיים". אלה יעברו לבעלות החברה, וקופת חולים תשולב במסגרת המיוחדת של שירותי הבריאות הממלכתיים.
המשטר החדש יעודד פיתוחם של תאי שלטון מקומי יעילים, בעלי אוטונומיה רחבה ביותר – שלטון מקומי קשור לאינטרסים של העם ואשר העם רשאי לבקרו ולשנות את הרכבו הפרסונאלי אם אינו פועל כהלכה – לפי דעת הרוב.
איחוד שיטת המסים
המשטר החדש יפעל למען שאיבת מסים באופן פרוגרסיבי באמת, למען פישוט שיטות הגבייה וצמצום מנגנונה. המדינה תבצע האחדת מערכת המסים לאפיק אחד. מס הכנסה אחיד אשר ישתלם בהתאם להכנסה הממשית יכסה את כל צורות המסים הישירים הכלל-ממלכתיים והמוניציפליים כאחד. הרשויות המקומיות יקבלו מן התקציב הממלכתי את חלקן בהתאם למספר האוכלוסין שבתחום שיפוטן.
מסי העקיפים יהוו אמנם סעיף הכנסה בתקציב המדינה, אך מניעיו לא יהיו מניעים של הגדלת מסים בתור שכזו – דבר זה מותר יהיה לעשות רק דרך האפיק של המס הישיר. המס העקיף צריך להיות אמצעי עזר של מדיניות הפנים לוויסות תהליכים כלכליים – לעידוד הייצור ולבלימת הטפיליות; להגנת בריאות הציבור, למניעת צריכת מותרות מסוימים, כדי להפנות את האמצעים לענפים חיוניים יותר וכדומה.
מדינה לא ציונית
מדינת ישראל תהיה מדינה שתעמוד כולה לשירות אזרחיה. היא לא תנסה למלא תפקידים "לאומיים" בקרב היהדות העולמית. המדינה תקדם ברצון מגעים תרבותיים וחברתיים עם קיבוצים יהודיים ברחבי תבל, אך לא תתיימר ליזום תנועת עלייה לישראל. המדינה תנתק כל קשר אירגוני עם מוסדות התנועה הציונית. היא תקיים עמה קשרים דיפלומטיים כפי שתקיים עם גופים ומוסדות אחרים בעולם.
המדינה תגלה רגישות מיוחדת לגבי רדיפות יהודים באשר יתרחשו ותביע סולידריות פעילה עם מאבקים שינוהלו נגד יסודות אנטישמיים באשר הם שם. רצונם של יהודים לעלות לישראל ייענה על ידי המדינה בדרך כלל בחיוב. ההיענות לבקשת עלייה לשם השתקעות בארץ לא תהיה אוטומטית. מוסדות המדינה יטפלו בכל בקשה כזו בנפרד ויקבעו את עמדתם כלפיה.
הפרדת הדת מן המדינה
המדינה תפריד כליל את הדת מן המדינה. אין פירוש הדבר כי המדינה תתעלם מרצונותיו של הציבור הדתי בארץ. פירוש הדבר הוא כי מדינת ישראל תהא מדינה חילונית שתשמור בקפדנות על סובלנות של בלתי דתיים לגבי דתיים ולהיפך. הציבור הדתי יקבל את כל השירותים הדתיים שהוא נזקק להם, בסיועה הכספי והאירגוני של המדינה. מאידך גיסא, הציבור החילוני יקבל – באמצעות המדינה – את השירותים שיזדקק להם.
יוקמו מוסדות אזרחיים לנישואין ולקבורה וייחקקו חוקי אישות חילוניים בהתאם לרוח החברה הישראלית החדשה, אשר תשתקף בבית המחוקקים. זכותם של האזרחים להזדקק לבית הדין הרבני ולטקסי הנישואין והקבורה המסורתיים תישמר ללא ערעור.
מידת הכפייה
לא נהיה בין מפיצי האשליות. כל שלטון, כל מדינה, מקדמת דנא ועד ימינו – פירושו: מידה זו אחרת של כפייה. שרשרת המאבקים בהיסטוריה בין חסידי הדמוקרטיה וחסידי הרודנות אינה אלא שרשרת של מאבקים על הרחבתה או על צמצומה של הכפייה. הכפייה עשויה להיעלם מן הזירה האנושית רק כאשר ייעלם מעל פני כדור הארץ המבנה המשטרי-חברתי המושתת על ניצול רוב העם בידי מעמד של מיעוט מיוחס; רק כאשר החברה האנושית כולה תחיה במשטר סוציאליסטי על רמת התפתחות כלכלית-חברתית גבוהה למדי.
ובכן, גם כאן יפעל מנגנון מדינה אשר יכלול בתוכו גם את יסוד הכפייה. גם כאן עשוי להתפתח מאבק על הגברתה או על צמצומה של הכפייה. אין בידינו ערבויות אוטומטיות לפתרון אידיאלי של מאבק זה; אך אם תישמר הערנות, אם תטופח תודעת זכויות האדם למלוא רוחבה ועומקה, אם בני האדם יחנכו את עצמם ואת זולתם לחוש ביקורת ולמניעת "התקרנפות" – אזי עשוי העניין לבוא לכלל פתרון בדרך הרצויה.
לאיש אין "פטנט" שמור על כך; הערובה שמורה בידו של כל אזרח ואזרח, במצפונו ובחושו האזרחי הבריא. כאשר מעיזים להתנגד להידרדרות ראשונה מונעים העזה כפוית טובה ובלתי יעילה שלאחר מכן. אם לגבי כל אזרח כן – לגבי חבר פעיל בתנועה מהפכנית לא כל שכן!
