מיליוני בני אדם ברחבי העולם קיבלו בברכה את חתימת הסכם מוסקבה לאיסור הניסויים הגרעיניים. דבר זה היה ברור מראש (ואף שימש שיקול חשוב אצל המדינאים אשר תיכננו את החוזה), שכן מעתה שוב לא תזוהם האטמוספירה בחלקיקים רדיו-אקטיביים, תפחת השפעת הקרינה המזיקה על בני דורנו ועל הדורות הבאים, תקטן סכנת מלחמת העולם האטומית, ותופג במקצת המתיחות בין ברית המועצות לארצות הברית.
מאידך, מותר להניח כי לא שיקולים בריאותיים, רפואיים או מוסריים הניעו את הפוליטיקאים השונים להגיע לידי הסכם כזה. שיקולי הפוליטיקאי הם שיקולי האינטרס הפוליטי.
במאמר הבא, שתורגם מהשבועון האמריקאי "סאטרדיי איבנינג פוסט" (28.9.63) מנתח אחד מטובי הפרשנים המדיניים בארצות הברית את משמעות החוזה וחושף טפח משיקוליהם של המדינאים אשר תיכננו אותו. – המערכת.
* * *
הקומוניסטים הסינים שנזעמו בגלל הסכם הפסקת הניסויים וטענו שזוהי "מזימה" "לכבול" את סין ולמנוע ממנה נשק אטומי, הבינו את המשמעות האמיתית של ההסכם טוב יותר מאותם סנטורים (אמריקאים) שיצאו נגדו.
עובדה היא, כי הנשיא וחוג יועציו הקרובים הסכימו עקרונית כי יש למנוע, בכל האמצעים, את הפיכת סין למעצמה גרעינית. הסכם הפסקת הניסויים הוא הצעד המהותי – אם כי הראשון בלבד – לקראת מטרה זו.
זהו אחד מאותם הנושאים הרגישים, אשר החוגים הרשמיים אינם נוטים לדון בפרטיהם. אחד הפקידים הגבוהים ענה על השאלות בקשר לנושא זה בחיוך ממולח, אך בעל משמעות. עם זאת, הכוונה למנוע את סין מלהפוך לכוח אטומי נשמעת בקול רם ובבהירות בכמה פסקאות מתוך נאומיו הפומביים של הנשיא.
לדוגמה:
"ממשלה זו (הסינית) קראה למלחמה, מלחמה בינלאומית, כדי לקדם את הצלחת העניין הקומוניסטי… צרפו לכך נשק אטומי… ותחלופנה עשר שנים עד שיהפכו לכוח אטומי ממדרגה ראשונה. ברצוננו לנקוט כעת בכמה צעדים אשר יקטינו את הסיכוי… להתגשמות מצב מסוכן יותר מכל מה שעמד לפנינו מאז תום מלחמת העולם השנייה".
במלים אחרות, הנשיא קובע כי סין חמושה בנשק אטומי מסוכנת יותר מהתוקפנות הקוריאנית, שעליה הגבנו בפתיחת מלחמה קונבנציונלית, או ממשבר קובה באוקטובר אשתקד, שעליו הגבנו בהסתכנות במלחמה תרמו-גרעינית.
מה הם ה"צעדים" הנשקלים עתה למניעת סכנה כה גדולה?
הסכם הפסקת הניסויים עצמו אינו יכול לבטל את הסכנה.
אם הערכות המודיעין המערבי נכונות, הרי שמאז חתימת הסכם מוסקבה הגדילו הסינים את מאמציהם הגדולים בלאו הכי עבור הכלכלה הסינית החלשה לייצר כלי נשק אטומיים. הפיצוץ הניסיוני הראשון שלהם ייעשה כנראה במחוז נינגסיה ליד גבול מונגוליה תוך שישה עד שמונה-עשר חודש.
פיצוץ ניסיוני בודד אינו יכול כמובן להפוך את סין למעצמה אטומית. שום אומה אינה יכולה להפוך למעצמה אטומית מבלי לבצע סידרה שלמה של פיצוצים גרעיניים באטמוספירה. הסכם הפסקת הניסויים מספק נימוק חצי-חוקי למנוע את סין מלבצע ניסויים באטמוספירה. אי אפשר היה למנוע זאת בעוד ארצות הברית וברית המועצות עצמן מזהמות את האטמוספירה בפיצוציהן. ההסכם מבטיח הסכמה בעקיפין למה שמכונה בשפת וושינגטון "עיקור גרעיני של הקומוניסטים הסינים".
ה"עיקור" ידרוש בסופו של דבר שימוש בכוח. למעצבי המדיניות אין שום אשליות בנדון. איש אינו חושב במושגים של "מלחמת מנע". כפי שהתבטא אחד המומחים, "הניתוח לא יהיה רציני יותר מעקירת שקדים רגילה".
הבטחת אייזנהאואר-קנדי שלא לשלוח יותר מטוסי יו-2 מעל לרוסיה אינה כוללת את סין. תודות ליו-2 ולכמה אמצעים סודיים, יודעים חוגי המודיעין בדיוק את מקומם של שני מפעלי האטום הסיניים. מפעלים כאלה רגישים מאוד אפילו להתפוצצות בודדת של פצצה רגילה.
"העיקור האטומי" של סין מהווה לכן – מבחינה טכנית – בעיה קלה. המלאכה תוכל להיעשות בעזרת כמה פיצוצים קטנים. הצד הפוליטי-איסטרטגי הוא הבעיה הקשה. ההסכם אינו פותר בעיה זו, אך יוצר אפשרות לפתור אותה.
במצב האידיאלי ניתן לטפל בבעיה בצורה גלויה לגמרי ובינלאומית. הנשיא בוודאי חשב על משהו מעין זה כשאמר "לנו יש התחייבות גדולה – לכל ארבע המעצמות האטומיות יש התחייבות גדולה – להשתמש בכל הזמן שנותר ברשותנו כדי למנוע את התפשטות הנשק האטומי".
מה שהנשיא הניח, קרוב לוודאי, הוא בערך סידרת המאורעות הבאים: צרפת, אחרי כמה ניסויים נוספים, תצטרף לבסוף להסכם הפסקת הניסויים, בתמורה להבטחה אמריקאית לסיוע אטומי. ברית המועצות תצטרף אז יחד עם שלוש מעצמות המערב להצהרה שמשמעותה תהיה כי מעתה יראו את הסכם הפסקת הניסויים כמחייב את כל האומות. שום ניסויים באטמוספירה לא יורשו באיזשהו מקום. אם סין תערוך ניסויים כאלה יבוצע "ניתוח השקדים".
כמעט ברור כי אלה הן תקוות מוגזמות.
דה גול כבר השמיע בחוטמו הארוך אי אלה רחרוחי אי הסכמה בקשר לסיוע גרעיני אמריקאי. כמו כן קשה לדמיין את חרושצ'וב מצטרף בגלוי ל"אימפריאליסטים" כדי למנוע את סין הקומוניסטית מליהפך למעצמה גרעינית. אולם יש דרכים אחרות לטיפול בבעיה. אפשר לעשות את הדבר בצורה גלויה וחד-צדדית. לדוגמה – נוכל להזהיר את הקומוניסטים הסינים לבל יערכו פיצוצי-ניסוי, על אותו בסיס שהזהרנו את חרושצ'וב לסלק את טיליו מקובה באוקטובר אשתקד.
או אפשר לגשת ב"גישה העקיפה". ניסיונות שנערכו בהתאמת מטוס היו-2 לנשיאת כלי נשק מיוחדים נערכו עוד ב-1956.
הסובייטים לא סיפקו לסינים את הטיל ס.א-2, אשר מסוגל ליירט את היו-2. אחרי הכל, מפעלי אטום הינם מקומות מסוכנים. המפעל האטומי הבריטי "וינדסקייל-1" נעזב ונקבר כולו במלט ב-1957, בגלל תאונה. תאונות מתרחשות. יש גם גישות עקיפות אחרות.
מכל מקום, מה שחשוב הוא ההחלטה העקרונית. העיתוי והטכניקה יכולים בהחלט להידחות לעת מצוא. סין לא תהפוך ל"כוח גרעיני כל צדדי" במובן של ברית המועצות או ארצות הברית במשך זמן רב מאוד, אם בכלל תהפוך אי פעם לכוח כזה. אולם תוך שנים ספורות יוכלו הקומוניסטים הסינים לבנות פצצות ואמצעי שילוח פשוטים, שבעזרתם יוכלו לאיים על יפן, פורמוזה, דרום מזרח אסיה, הודו וחלקים מברית המועצות בהרס מאותו סדר גודל של הירושימה.
בהתאם להערכה הקולקטיבית של הנשיא ויועציו הבכירים פשוט אסור להרשות לקומוניסטים הסינים להשיג כוח כזה, משום שזהו הכוח המסוגל להטיל את העולם למלחמה.
להערכה זו שותף גם חרושצ'וב. הוא כינה את הסינים "מטורפים" על שהם רוצים לפתוח במלחמה שתיצור "מאות מיליוני גוויות" ושאחריה "יקנאו החיים במתים". פירוש הדברים הללו בעיני בכירי הפקידים האמריקאים הוא, שארצות הברית תוכל לנקוט בכל אמצעי שתמצא לנחוץ כדי למנוע מה"מטורפים" את השגת הכוח לפתוח במלחמה גרעינית, מבלי להסתכן במלחמה עם ברית המועצות.
בהתאם לכללי המשחק הבינלאומי, החלטת הנשיא "לנקוט באי אלה צעדים" כדי למנוע את סין מלהפוך למעצמה גרעינית היא ללא ספק אימפריאליסטית ומהווה התערבות בענייני מדינה זרה וכל מה שתרצו לכנות זאת. צ'רצ'יל היה הראשון שהכיר בכך כי הנשק האטומי שינה את כל הכללים הישנים של המשחק. הנשיא קנדי אף הוא הכיר בכך. כמו כן מראים כל הסימנים כי חרף רצונו לקבור אותנו, הכיר בכך גם חרושצ'וב.
