סוף סוף, אחרי תביעות חוזרות ונשנות מצד חברי שורה רבים, אחרי שהעיתונות הסובייטית נקטה כבר בצעד דומה, ואחרי מאמר חריף ב"מצפן" הקודם שהודיע כי בדעתנו לפרסם את החומר, נאלצו מנהיגי מק"י לפרסם את "25 הנקודות" הסיניות במלואן.

"זו הדרך", הביטאון העיוני של מק"י, פירסם את חליפת האיגרות האחרונה בין המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (מ.ק.ב.מ.) והמפלגה הקומוניסטית הסינית (מ.ק.ס.) במלואה, בתוספת שני נאומים של מיקוניס בבוקרשט ובמוסקבה מ-1960 (!).

אנו ממליצים בפני קוראינו לקנות חוברת זו ולקרוא בעיון את הטיעון הסיני, הסובייטי ואת עמדת מיקוניס.

אחרי שהטיעון הסיני יצא סוף סוף בעברית, הננו רואים עצמנו פטורים מלפרסמו בעצמנו, כפי שהבטחנו ב"מצפן" הקודם. די לנו אם הודעתנו זירזה את מנהיגי מק"י להדפיסו.

פרסום החומר הנ"ל הוא דבר חיובי. על כך נאמר: "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא".

מבלי להיכנס כאן לדיון בכל החומר הרב שיש לעיין בו בדקדקנות, נעיר את תשומת הלב לשתי נקודות תמוהות:

"המכתב הגלוי" של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות אינו מופנה כלל למפלגה הקומוניסטית הסינית, אף לא לתנועה הקומוניסטית העולמית, אלא לקומוניסטים הסובייטיים בברית המועצות עצמה...

מק"י מפרסמת לראשונה כיום את הנאומים שנשא מיקוניס נגד הסינים בבוקרשט ובמוסקבה לפני שלוש שנים ואשר תוכנם הוסתר עד כה מחברי השורה במק"י.

כאשר חזר מיקוניס מהתייעצות מוסקבה בנובמבר 1960, בה נכחו נציגי 81 מפלגות קומוניסטיות, דיווח לוועד המרכזי של מק"י על הוויכוח הסיני סוביייטי בזו הלשון:

"האימפריאליסטים, כל אויבי השלום וחופש העמים, חיכו בעצבנות לתוצאות התייעצותנו, הם חיכו ל'חילוקי דעות', ל'פילוג' בשורותינו, ונכזבו! חודשים על חודשים נברו הם בסל האשפה של ההיסטוריה וחיפשו בתוכו השראה להזיותיהם בדבר 'קרע' במחנה הסוציאליסטי ובתנועה הקומוניסטית הבינלאומית. הם ליוו את התייעצויות מוסקבה בנבואות וניחושים כיד הדמיון החולני הטובה עליהם, צבטו לעצמם ולאחרים את הלחיים ואף 'סיכמו' בכמה מעיתוניהם החשובים לפני סיום ההתייעצות, כי 'המערב זכאי לשמוח'. עתה הם מאוכזבים קשות, נתונים במבוכה ואף טרם נתפנו להאחיד את תעמולתם הכוזבת ולתת את ההדרכה המתאימה לשכירי העט שלהם בארצות 'העולם החופשי' נוכח מפלתם החרוצה... [הם] כבר מנסים לחפש בתגובות ובהסברים של עיתונות המפלגות הקומוניסטיות בארצות שונות, ובמיוחד בעיתונות הסינית והסובייטית, 'שוני' ו'סתירות', כי הרי מוכרחים הם לאמת איכשהו את נבואותיהם השחורות ולמצוא נחמה כלשהי באכזבתם המרה" ("זו הדרך", ינואר 1961, עמוד 46).

דו"ח זה, אשר הכחיש נמרצות את העובדה כי קיימים חילוקי דעות בין הסינים והסובייטים, אושר פה אחד על ידי כל הוועד המרכזי של מק"י בדצמבר 1960.

בישיבות תא, אסיפות סניף ומחוז של מק"י, הוכחש נמרצות קיום הוויכוח. כל מי ששאל משהו בעניין זה הוקע בהתאם לניסוח שהופיע בקטע המצוטט לעיל, כמסייע "אובייקטיבית" לאימפריאליסטים, ולכל אויבי השלום וחופש העמים.

מיקוניס הכחיש את קיום הוויכוח הסיני-סובייטי בדו"ח שלו לוועד המרכזי, בדצמבר 1960. כיום, עם הופעת הגיליון האחרון של "זו הדרך", מתברר כי חודש לפני שמסר דו"ח זה, הוא גינה נמרצות את הסינים בהתייעצויות מוסקבה (ראה "זו הדרך", אוגוסט 1963, עמוד 66 ואילך).

מיקוניס כתב ב"קול העם": "חילוקי דעות אלו [עם הסינים]... מוכרים לנו במלואם מאז התייעצות נובמבר 1960.... לא ראינו צורך וכל הצדקה לדווח בפומבי על חילוקי הדעות איתם באותה התייעצות" ("קול העם" 7.1.63).

הוא הוסיף: "משלחות הוועד המרכזי שלנו, שהשתתפו בהתייעצות בוקרשט ביוני 1960 ובהתייעצות מוסקבה בנובמבר 1960, הופיעו בוויכוח בהתאם להחלטות הוועד המרכזי נגד הסטיות הדוגמטיות נציונליסטיות של החברים הסינים והמנהיגים האלבנים" ("קול העם", 7.1.63).

איך יכול היה הוועד המרכזי להחליט על הופעת מיקוניס נגד הסינים, בוויכוח הבינלאומי במוסקבה בנובמבר 1960, כאשר חודש לאחר מכן אישר אותו ועד עצמו פה אחד את הדו"ח של מיקוניס כי "חילוקי הדעות" עם הסינים הינם המצאה של הריאקציה?

בישראל הכחיש מיקוניס בפני חברי מק"י את דבר קיומו של פולמוס סיני-סובייטי. אך באותה תקופה עצמה הופיע הוא בבוקרשט ביוני 1960 ותקף את הסינים על כך שהם גורמים לו קשיים בישראל. וכך אמר:

"החברים הסינים חייבים לשים אל לב את הרושם הבלתי רצוי אשר עשו עלינו מאמריהם והופעותיהם בזמן האחרון. אפילו חברים מן השורה במפלגתנו, משעיינו במאמרים לרגל יום השנה התשעים להולדתו של לנין, שלוותם ניטלה מהם. בתמיהה ובחרדה שאלו הם את הנהגת המפלגה מה פירוש פולמוס גלוי למחצה זה עם ברית המועצות" ("זו הדרך", אוגוסט 63, עמ' 63). כמה חברי שורה במק"י שאלו בתמיהה ובחרדה את הנהגת המפלגה במאי 1960 מה פירוש פולמוס זה? ומה ענו להם מנהיגי מק"י אז?

אמרנו ב"מצפן" הקודם, ואנו חוזרים על כך שוב: ביוני 1960 במוסקבה גינו מנהיגי מק"י את הסינים בשמם של כל חברי השורה במק"י. אחר כך, כשחזרו לישראל, הודיעו לחברי השורה, שבשמם דיברו, כי כל הוויכוח עם הסינים הינו "אמצאה של הריאקציה". זוהי הונאה כפולה: קבוצה קטנה של אנשים הוליכה שולל את נציגי כל המפלגות הקומוניסטיות בעולם מחד, ואת ציבור חברי השורה (ואולי גם את חברי הוועד המרכזי) במפלגה הקומוניסטית בישראל מאידך. זוהי טקטיקה סטאליניסטית טיפוסית של הסתרת העמדות הפוליטיות שננקטו על ידי קבוצה קטנה של מנהיגים מפני חברי השורה והצגת העמדות הללו כלפי מפלגות קומוניסטיות אחרות, כך שיתקבל הרושם כי הן נתקבלו לפני כן על ידי הרוב המכריע של חברי השורה באמצעות הכרעה דמוקרטית.

כל הנאמר לעיל אינו מקרה יוצא דופן. כמה חברי שורה במק"י יודעים למשל כיום לשם מה נסעו החודש מיקוניס ווילנר למוסקבה, על איזה נושא בדיוק הם דנו שם? כמה חברי שורה במק"י נשאלו מראש אם מיקוניס ווילנר צריכים לצאת למסע פוליטי זה ואיזה עמדות עליהם לנקוט? האם בכלל נערך איזשהו דיון רחב מוקדם בעניין חשוב זה? האם יצטרכו חברי מק"י לחכות שוב שלוש שנים עד שיוכלו לשמוע מה באמת נאמר בשמם במוסקבה?