האיגרת הסינית בת 25 הנקודות, שפורסמה על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית כהצעתה לקו כללי של התנועה המהפכנית בתקופתנו, חובקת ללא ספק שלל בעיות. לכן מוצדקת היתה תשומת הלב הרבה שהקדיש "מצפן" לעמדות הקומוניסטים הסינים בבעיות תקופתנו.
בגישתנו לבעיות אלה ולדעות הסינים עליהן, עלינו לצאת מתוך זווית ראייתנו שלנו ולבחון כל דעה תוך ניסיון לזרות את המוץ ולהשאיר את הבר בלבד.
באשר לאיגרת הסינית, יש להיזהר ממסע שמועות ולחישות האופפות בעת האחרונה את עמדות הסינים, וזאת מתוך מגמה ברורה לבודדם ולהחרימם. סילוף דעותיהם של הסינים מזכיר מסעות תעמולה דומים בעבר כלפי ברית המועצות ומדינות סוציאליסטיות אחרות, שעוררו התמרמרות כה רבה. בביטאונים הקומוניסטיים הרשמיים ניכרת המגמה להפוך פרשנות לאינפורמציה ובצורה זו אף נכתבים דבריהם.
יחד עם זאת, אין לקבוע אקסיומות מסוימות ולפיהן לנתח את עמדות הקומוניסטים הסינים. נוסח כזה של פרשנות מגיע עד כדי אפולוגטיקה. כוונתי לקביעה מראש כי הסינים הם אנטי סטאליניסטים ועל כן יש להבטיח מראש לכל מילה מדבריהם את כיסוי האנטי סטאליניזם.
יש להבהיר בקצרה בעיה זו. בהבנת רוב בני האדם ברחבי העולם מתקבל הסטאליניזם – לטוב או לרע – מתוך ראיית האספקט הפנימי שלו, דהיינו: הפגיעה בדמוקרטיה ובחופש, מדיניות הטרור כלפי אזרחים וכלפי חברי המפלגה הקומוניסטית, מחנות הריכוז, בשטח האידיאולוגי – הדוגמטיזם המחשבתי, המונוליטיות והנוקשות.
אולם לסטאליניזם אספקט נוסף, אספקט חיצוני (הקשור אמנם באספקט הפנימי). בצורתו כלפי חוץ הפגין הסטאליניזם את עליונותה של ברית המועצות בכל בעיה ובכל עניין.
הסטאליניזם הפך את הקומינטרן למערכת כפיפויות כאשר כל מפלגה קומוניסטית כפופה לאינטרסים הפוליטיים החולפים של המדיניות הסובייטית (ייתכן שמבחינת ברית המועצות היו אינטרסים אלה לגיטימיים לגמרי, אולם לא היתה להם כל שייכות למפלגות קומוניסטיות בארצות זרות).
המבנה הנ"ל בלם ומנע התפתחויות מהפכניות בארצות רבות והפך את המפלגות הקומוניסטיות בארצות רבות לעקרות. הפרקטיקה הזאת של ברית המועצות נמשכה גם לאחר מותו של סטאלין, בבעיות רבות. ובעוד חרושצ'וב מופיע כמוקיע הסטאליניזם מבפנים, הרי בחזית הבינלאומית המשיכה ברית המועצות לכפוף אינטרסים של מפלגות קומוניסטיות אחרות לאינטרסים שלה כמעצמה וללא כל ספק יאה לכך הכינוי סטאליניזם.
כאשר באים הסינים ותוקפים את האספקט הזה במדיניותה של ברית המועצות ומכנים אותו שוביניזם של מעצמה גדולה וכדומה – אין ספק שבכך קובעים הם עמדה אנטי סטאליניסטית מובהקת. אולם, כפי שאמרתי, זה נוגע לאספקט החיצוני של הסטאליניזם ואין הסטאליניזם מתמצה רק בכך. הדוגמטיות המחשבתית שאיפיינה את תקופת סטאלין היא לדעתי בכמה שטחים אף נחלת הסינים.
ולכן, בעוד שעל כל מהפכן לקבל את היסוד החיובי בגישה הסינית – היסוד המהפכני שלה – יסוד העשוי להשיב רוח חיים לתנועה המהפכנית הבינלאומית, יש להסתייג מעמדותיהם המוטעות שברובן הן תוצאה ופרי של תנאיהם המיוחדים ולכן יותר משהן צודקות הן מובנות.
דו קיום בשלום
אתחיל בנקודה שבה מותקפים הסינים בעיקר. בעיה זו היא בעיית דו הקיום בשלום.
אם להתייחס לנאמר בבעיה זו באיגרת 25 הנקודות הסיניות, חייבים להיות בעלי נפש משוחדת לחלוטין על מנת להאשים את הסינים כי רוצים הם במלחמת עולם אטומית, ושהם מתעלמים מסכנותיה.
"למנוע מלחמת עולם חדשה זוהי תביעת עמי כל העולם. ואפשרי למנוע מלחמת עולם חדשה", אומרים הסינים באיגרתם. כן מדגישים הסינים את הצורך הדחוף והאפשרות הריאלית לפרוק זין גרעיני. לעומת זאת מדגישים הסינים כי גם בעידן הגרעיני אפשריות והכרחיות מלחמות מקומיות כגון מלחמות שחרור לאומיות, או מלחמות אזרחים בין הבורגנות לפרולטריון. כאשר מתקיפים הסובייטים את הסינים בפרשה זו אינם עונים לדברי 25 הנקודות, אלא לדברים שפורסמו בקובץ "יחי הלניניזם" ב-1960.
וכאן ברצוני להוסיף דברים מספר. מורגש אצל הסינים זלזול, ואף למעלה מזה, כלפי מדיניות דו הקיום של ברית המועצות כפי שהיא מתבצעת במציאות. זכורה בעיקר הביקורת הסינית בפרשת קובה.
וכאן יש להדגיש כי אין הצדקה לביקורות אלה. הסובייטים, בנהלם מדיניות של דו קיום בשלום בין מדינות בעלות משטרים חברתיים שונים, מנהלים בזאת מדיניות נכונה, נבונה ולגיטימית. הוויכוח מתנהל על התחומים הנכללים במושג דו קיום בין מנצלים למנוצלים, בין מדכאים למדוכאים. ולכן צריך לומר כי המדיניות הסובייטית הממתנת את המלחמה הקרה בין שני הגושים העולמיים היא מדיניות צודקת ונבונה מבחינה בינלאומית ולגיטימית מבחינת ברית המועצות.
הסכנה היא רק כאשר מדיניות מסוימת או טקטיקה מסוימת של ברית המועצות הופכת מיד נחלת המפלגות הקומוניסטיות ביתר הארצות, דבר הפוגם ביכולתן ובמעשיהן.
על מנת שלא יתהווה מצב בו מדיניותה זו – מדיניות הדו קיום בשלום – תשפיע על הטקטיקה של המפלגות הקומוניסטיות במאבקיהן הפנימיים בתוך ארצותיהן, חייבים לשנות את מבנה התנועה הקומוניסטית.
לא עוד מרכז אחד. לא עוד הגמוניה של מפלגה אחת. לא עוד "אוואנגארדיזם" בתוך התנועה המהפכנית הבינלאומית.
כל מפלגה מהפכנית חייבת לנהל את ענייניה כאשר נקודת מוצאה היא מציאות ארצה.
סולידאריות – כן. תיאום – כן. אינטרנציונליזם בלתי מעוות – כן. כפיפות – לא. טקטיקה אחידה – לא. והרי אלה הן דרישות שאותן כופה המציאות. ובכן, לא צריך לבקר את מדיניות הדו קיום בשלום של ברית המועצות. אולם על המפלגות המהפכניות מוטל לא לשעות לתכסיסים החולפים של המדיניות הסובייטית. אין מדיניות זו מחייבת מפלגה מהפכנית כלשהי.
את ההפרדה הנ"ל – ובצורה ברורה – אין הסינים עושים. ולכן יש טעם לפגם בביקורת שהם משמיעים כלפי ברית המועצות. יתר על כן, הסינים רואים במסמכם הצעה לקו כללי של התנועה הקומוניסטית. מגישה זו נודף ריח של מאבק על הגמוניה. וכבר צוין ב"מצפן" כי בעינינו לא טוב מרכז בפקינג ממרכז קומוניסטי במוסקבה. חסל סדר מרכזים רוחניים.
המציאות הציבה את מטרת הפוליצנטריזם – במובן זה שכל מפלגה תפעל עצמאית לפי מציאותה ולפי בחירתה היא.
בהקשר לדיון בשאלת הדו קיום יש להתייחס לעמדת הסינים בפרשת הסכם מוסקבה להפסקת הניסויים הגרעיניים. אין ספק שיש ממש בטענת הסינים כי הסכם מוסקבה משאיר מונופול גרעיני בידי שלוש מעצמות גדולות, בעוד שאינו מחסל את סכנת המלחמה האטומית. כל זה נכון אם לא יבוא המשך להסכם מוסקבה, בצורת שרשרת הסכמים בבעיות הרות גורל אשר יפיגו את המתיחות בעולם. אולם הסינים מתעלמים מן הסכנה כי אם לא יעשו את הצעד הראשון – הפסקת הניסויים הגרעיניים – קיימת האפשרות כי הנשק הגרעיני יימצא בעת הקרובה בידי עשרות ארצות ואז קשה יהיה למנוע שואה אטומית.
יש להבין כי הגישה הסינית, הנותנת דעתה למונופולין של שלוש המעצמות הגדולות, נעוצה במצבה המיוחד של סין המוחרמת ומבודדת במדיניות הבינלאומית וכל זה בניגוד למשקלה הסגולי בעולם ובניגוד לרוח של דו קיום בשלום.
ואמנם, כל עוד מנהל המערב מדיניות החרמה כלפי סין, כיצד יוכלו למנעה מלרכוש לעצמה מעמד בינלאומי בדרכה שלה.
מה פשר ההתנפלות על יוגוסלביה
עובדה זו תמוהה ומוזרה במקצת. בם נתחשב בעובדה כי יוגוסלביה היתה המדינה הראשונה שמרדה גלויות בסטאליניזם – הרי על אף אפשרות של חילוקי דעות אידאיים ופוליטיים עם המפלגה היוגוסלבית – סגנון הכתיבה של הסינים כלפיהם מעורר זיכרונות בלתי נעימים ונוגים על תקופה שחלפה. סגנון נוסח "כנופיית טיטו" חייב להיעלם מלקסיקון של סוציאליסטים.
הרוצים הסינים בהחזרת הסטאליניזם?
הסינים דנים במהותה של הדיקטטורה הפרולטרית. אין ברצוני להיכנס למכלול הבעיה הזו. זהו נושא בפני עצמו. לי אין ספק שעל אף הרוח הדוגמטית בה כתובים דברי הסינים בבעיה זו, בולטת נאמנותם לתזות המרכסיסטיות היסודיות בבעיית המדינה והדיקטטורה של הפרולטריון. המרכסיזם לא הכיר מעולם באפשרות קיומה של מדינה שאינה מדינה מעמדית ואינה דיקטטורה של מעמד כלשהו. ומבלי להיכנס לבדיקת התזה ונכונותה במציאות ימינו, ברור כי כוונת הסינים אינה אידיאולוגית בלבד. לכן הם אף חוזרים ומדגישים תזה אחרת והיא התזה בדבר החרפת מלחמת המעמדות בתקופת הדיקטטורה של הפרולטריון – תקופת בניית הסוציאליזם. באם טיעון זה מציאותי וצודק באשר לתקופה הראשונה שלאחר כיבוש השלטון בידי הפרולטריון והאיכרות, הרי הוא חמור אם כוונתו למצב הנוכחי בברית המועצות.
בתקופה הראשונה לאחר המהפכה מגלים אויבי המהפכה עיקר התנגדותם. אולם מדוע צריך לחזור על תזת החרפת מלחמת המעמדות כלפי מדינה הקיימת 45 שנים לאחר מהפכתה הסוציאלית? מטיעון סיני זה נודף ריח הדוגמטיזם הסטאליניסטי. יתר על כן, מה משמעות דבריהם של הסינים? ייתכן שהם רוצים לרמוז כי יש כיום צורך בחידוש תקופת הדיקטטורה הנוקשה בברית המועצות וזאת לאחר סילוק ההנהגה הקיימת, שאינה אלא הנהגה בוגדנית לדעתם? אולי הם גורסים כי קיים עדיין שלטון מעמדי בברית המועצות והביורוקרטיה הסובייטית הנחה על זרי דפנה אינה אלא מעמד שליט שיש לנשלו משלטונו?
חייבים הדברים להיאמר בבירור ואפשר להתווכח עליהם, אולם הרמיזות כי יש צורך בהגברת הדיקטטורה של הפרולטריון כלפי כל מיני יסודות טפילים וכדומה, טיעון זה מעלה גיחוך. עמדה סינית זו אינה מוסיפה כבוד ואהדה לאיגרת הסינית. ניסיון העבר לימד לאיזה אסונות גרמו תזות "אידיאולוגיות" אלה.
צעד טאקטי?
בהקשר זה ברצוני להביע דעה על סיבת הכתיבה הדוגמטית והשמרנית הלזו. ייתכן שהסינים מנסים להחליש את מעמדו של חרושצ'וב במפלגה הקומוניסטית הסובייטית על ידי תמיכה למראית עין בתזות של הקבוצות הסטאליניסטיות שהן כיום כנראה האופוזיציה האפשרית היחידה בברית המועצות – לדעת הסינים. באם נכונה גירסה זו הרי לעינינו טעות חמורה היכולה רק לגרוע מהאמיתות הגדולות הכלולות באיגרת הסינית.
האיגרת הסינית והוויכוח הנוכחי בתנועה הקומוניסטית עשויים לשמש אות לפתיחת תקופה חדשה. הוויכוח הגלוי והכן יעורר למחשבה ולפעולה וטעות לראות בו אסון. אסון הוא אם מתגלגלים הוויכוחים הנ"ל ליריבות מדינית, כאשר עמדות אידיאולוגיות הופכות סיבה לסנקציות כלכליות ומדיניות.
התנועה המהפכנית הבינלאומית תיווכח הודות לוויכוח זה, כי לשם פעולה מהפכנית אין צורך באפוטרופסות כלשהי. אין הסינים אומרים דברים אלה, אולם אלה הן המסקנות מדבריהם.
יחד עם זאת אין לעבור לתחום האפולוגטיקה. אין להצדיק ולקבל מראש כל גירסה וכל הנחה של מנהיגי סין. ישנן עמדות סיניות הפוגמות בשלמות המסמך שפורסם על ידיהם וזאת רציתי להראות ולהדגיש.
תפקידו של מהפכן הוא להסיק מהוויכוח הנוכחי את הדברים היכולים לזרז בארצו הוא ואצל עמו שלו את תהליכי הקידמה והסוציאליזם.
