אין מחלוקת, כי הדרך הסבירה לבדיקת הנחות תיאורטיות היא – מידת התגשמותן במציאות. בשבועות האחרונים הננו עדים לתופעה המאשרת באופן מלא את הנחותינו במישור ההסתדרותי במדינה.

העובדה כי ציבור עובדים גדול, עובדי המדינה, מבטא באמצעות נציגיו הישירים – חברי ועדי העובדים – את החלטתו שלא לציית יותר למרות הנהגת האיגוד, מלמדת כי אמנם טעונה ההסתדרות בדק בית יסודי ביותר.

איגוד עובדי המדינה אינו היחיד בו לא נערכו בחירות מזה 12 שנים. האיגודים המקצועיים הארציים הפכו למעשה לפיקציה. משרות המזכירים מחולקות בהם בין "המפלגות המסורתיות" בהסתדרות, לפי מפתח שנקבע בבחירות האחרונות. לתפקידי מזכירים מתמנים במקרים רבים אנשים "מהימנים", חסרי מושג בענייני המקצוע המיוצג על ידם. גם משכורתם איננה נקבעת בהתאם למקובל באותו ענף. מזכירים כאלה עשויים מעצם טבעם לשרת נאמנה את מזכירויות מפלגותיהם – אך לא את ציבור הפועלים המשלם את שכרם ואשר לו חייבים הם שירות יומם וליל, ללא משוא פנים.

הצעד בו נקטו ועדי העובדים במשרד העבודה, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במשרד ראש הממשלה, במוסד לביטוח לאומי ובמשרדי ממשלה אחרים, הוא צעד נבון, צודק ודמוקרטי. התביעה לעריכת בחירות מיידיות למוסדות האיגוד היא במקומה.

אלא שאין להסתפק בכך. צריך ליצור ערבויות שימנעו חזרת המצב הנוכחי לקדמותו אחר הבחירות. ערבויות כאלה עשויות להתקיים אם ירחיבו העובדים את תביעתם לעריכת בחירות לשורת תביעות יסוד נוספות כגון:

  • קביעת תקופת גג מגבילה לכהונה במשרה נבחרת באיגוד המקצועי;
  • קביעת שכרו של מזכיר באיגוד בכפיפות לדרגות השכר הנהוגות במקצוע שממנו בא המזכיר לכהונתו;
  • פסילת כל מועמד בבחירות שאיננו עובד ממש במקצוע לפחות שלוש שנים.

ועדי העובדים שהכריזו על אי-ציות להנהגה הכפויה אינם צריכים להסתפק בהכרזה. עליהם להקים ועדת תיאום קבועה ביניהם, כדי למלא בפועל את הפונקציה של איגוד מקצועי ארצי, הנאמן לענייני העובדים. מן הדין שיופעלו מיד המוסדות הרחבים של האיגוד מחוץ לוועדי העובדים: מועצת האיגוד ומועצות האגודות המקומיות. צריך להוכיח אחת ולתמיד, לעצמנו ולבונצים שיכורי התה בחדרי הוועד הפועל ומועצות הפועלים, כי גם בלעדיהם אפשר לנהל חיי איגוד מקצועי ממשיים:

ליתר דיוק – רק בלעדיהם!!

ובעצם, מדוע יעשו כן רק עובדי המדינה? שמענו לאחרונה על מעשים שהיו אצל המהנדסים, המורים ואירגונים אקדמיים אחרים.

מדוע לא יעלו על דרך זו גם פועלי התעשייה?

מדוע לא יכריזו על אי הכרה בהנהגת האיגוד גם ועדי הפועלים מ"אמקור", "עלית", "אלקו", "מרכבים", "צמרון", "פרידמן", "עסיס", "דשנים וחומרים כימיים" ועוד ועוד... כלום יקשה עליהם לנהל כהלכה את ענייני האיגוד יותר מאשר למורים ועובדי מדינה? וציבור האחיות – כלום לא הגיעה השעה כי יקח את העניינים בידיים וישים קץ לים הקיפוחים בשכר ובתנאים סוציאליים אשר הם מנת חלקו, חרף עומס העבודה האחראית המוטלת על שכמו?

ציבור העובדים השכירים בישראל צריך להתנער מן הכפיפות למיתוס של "המוסדיות ההסתדרותית". המוסדות המסורתיים שוב אינם מייצגים את ענייני העובדים.

על הפרק עומד עניין הקמת מערכת מוסדות חדשה אשר תשאב את סמכויותיה ישירות מן הציבור שאת ענייניו חייבת היא לייצג.

אין, זולת ועדי העובדים עצמם, מי שיוכל להעמיס על שכמו את הנטל הכבד והאחראי הזה. אבל, אם יעיזו ועדים אלה לפרוץ קדימה מובטח להם סיוע אמיץ ומהימן של רבים בישראל אשר עמוד שדרתם המעמדי עדיין לא לקה ברככת.