הסרט הפולני המצוין – "המזל הפוזל" – מתחיל את הופעתו, גם כן, במזל ביש, כשהוא מוצג באולם ריק למחצה.
וחבל, כי זוהי ממש פנינה אמנותית, סאטירה קולנועית מעולה – וללא ספק החריפה ביותר שנוצרה עד כה באיזו שהיא דמוקרטיה עממית.
"המזל הפוזל" הוא פרי עבודתם המשותפת של שלושה אמנים צעירים חשובים: הבמאי מונק, הנחשב לאחר הנציגים הבולטים ביותר של הגל החדש הפולני; התסריטאי השנון סטוייבסקי והשחקן הצעיר בוגומיל קוביילה – כוכבה הראשי של להקת וגבונדה, שביקרה לא מזמן בארצנו.
קורות ברווזון מכוער
הסרט הוא מהתלה קומית טרגית על אחד ביש גדא – "ברווזון מכוער, בעל אף ארוך, בשם פישצ'יק" (ציוץ של עכבר"), שמזלו הרע רודפו כל ימי חייו. בילדותו סובל הוא מכות וחרפות מיד אביו – חייט הנשים שעל אף מקצועו ה"יהודי" הוא קתולי מובהק, ובבית הספר ובתנועת הצופים הוא משמש קורבן לתעלולי הזאטוטים, החובטים בו והתוחבים אבקת עיטוש לתוך חצוצרתו – באמצע המסדר.
בשנות נעוריו אין אף נערה שתשים עין עליו, בגלל כיעורו. כדי למצוא עניין כל שהוא בחייו הוא מצטרף לתנועה ימנית לאומנית המשיגה עבורו גם שיעורים פרטיים. אך לאחר אהבה נכזבת לתלמידתו בת הטיפש-עשרה, העשירה והמפונקת, הוא מתנדב לצבא (השנה היא שנת 1939) כדי שיוכל לרכוש מדים יפים ולעורר בכך את תשומת ליבן של הנערות.
עם פרוץ מלחמת העולם הוא נתפס בשבי הגרמנים, החושבים אותו בטעות לקצין גרמני. במחנה השבויים הוא ממשיך לשחק את תפקיד
הקצין… עד שמתגלה התרמית. גילוי התרמית מובילו מן הפח אל הפחת. ידידיו במחנה חושבים אותו, משום מה, למרגל גרמני ומתעללים בו משום כך.
ממחנה השבויים הוא מצליח לברוח בעזרת ספסר מזון ידוע, ונעשה לאיש השוק השחור. עם תום המלחמה הוא נעשה שותף לעסק מפוקפק העוסק בטיפול בענייני פיצויי מלחמה (הדמיון לנעשה אצלנו ביחס לפיצויים האישיים מגרמניה ממש מפתיע), אך התערבותה של משטרת הביטחון, המחרימה את כל כספו, שמה לאל את תוכניותיו.
גיבורנו מנסה עתה להסתגל למסגרת החדשה – למשטר הדמוקרטי-עממי. הוא נעשה תחילה ללבלר קטן, אך על ידי לקלוק וחנופה לבוס הצבוע והמטומטם הוא עולה מעלה-מעלה, כמעט עד למרומי המנגנון הביורוקרטי החדש. אלא שהתלהבותו היתרה ל"חיים החדשים" מעוררת חשד, והוא הופך לבסוף לקורבן לקנוניה של ביורוקרט אחר, המקנא בהצלחתו. גיבור הסרט נאסר, וכאן, בבית הסוהר, הוא מספר את סיפור חייו למנהל המוסד, שאותו הוא מבקש שלא לשחררו, כיוון שזהו המקום היחיד שבו לא ישיגו מזלו הרע.
חצים שנונים – לכל עבר
הסרט שולח חצים שנונים לעבר כולם. הוא שם ללעג את הגזענות והאנטישמיות באירוניה דקה אך בחריפות שאין דוגמתה. גיבור הסרט, השונא את היהודים בגלל מקצועו היהודי של אביו הפולני, משתתף בהפגנה וקורא קריאות גנאי כנגד הקומוניסטים והיהודים, אך בתום ההפגנה מוכה מכות רצח על ידי השוטרים, בשל אפו היהודי.
הסרט מוקיע את הלאומנות הפולנית בחריפות ללא תקדים. בהפגנה שבה משתתף הגיבור בעל כורחו קוראים ה"פטריוטים" הפולנים קריאות היסטריות לסיפוח קובנה, בשעה שעל מולדתם מאיימת סכנה של כיבוש נאצי.
הסרט מערטל כמו כן את מחלצות הפאר מעל גופה של האצולה הפולנית הישנה והקצונה האריסטוקרטית ומציג אותה בכל מערומיה – ריקה, רקובה, מושחתת ומטומטמת. ביתו של הקצין הגבוה, שאליו נקלע הגיבור כדי ללמד את הבת הגימנזיסטית – מצטיין, אמנם, בכל גינוני הנימוס האריסטוקרטיים, אך אורח החיים השורר בו אינו דוגמה למוסר נעלה. האם והבת עוסקות כל אחת בדרכה היא בציד גברים. כאשר האם יוצאת בערב לבלות עם גברים צעירים, מלמדת הבת את המורים הפרטיים שלה פרק באהבהבים.
בתמונה אחרת שבסרט פוגש הגיבור קצין לבוש מדי שרד, המוקף נערות צעירות ומכיר בו מיד את התלמיד המפגר ביותר שהיה בכיתתו.
הביורוקרטיה הסטאלינית – ללא מסווה
הסרט מצליף על ימין ועל שמאל ואינו נרתע אף מלפגוע במחתרת הפולנית; אך את עיקר חציו הוא שולח לעבר הביורוקרטיה הסטאלינית.
החנופה ל"נצ'לניק" (מנהל), התככים שבין עובדי המשרד, חוסר היעילות המשווע, אווירת המלשינות השוררת בכל מקום, ומעל לכל – הצביעות שבה משתמשים הביורוקרטים הציניים במליצות הרואיות מנופחות – מתוארים ללא כחל ושרק. שימו לב לאופן שבו משתחווים ומחייכים הפקידים לממונים עליהם, או לעיתון הקיר של המשרד, המלא בציורים מתקתקים של חקלאים מחייכים – המזכירים את הגלויות של "הקרן הקיימת".
שילוב סגנונות – ומקוריות
הבמאי, א. מונק, צר את סרטו במתכונת מקורית ומיוחדת. כל קטע, המתאר פרק בחיי הגיבור ותקופה בתולדות פולין, עשוי בסגנון הקולנועי של אותה תקופה. צירוף הסגנונות אינו מקרי. הבמאי ידע להשתמש בדברים המיוחדים בכל סגנון ולהתאימם לרעיונות הסרט.
תקופת ילדותו של הגיבור עשויה בסגנון הראינוע של שנות העשרים עם התמונות המהירות והמקוטעות המלוות במנגינות צ'רלסטון.
תמונות מצעדי הצופים עשויות בסגנון דדאיסטי (פלג של הסוריאליזם, המבקש לשקף את המגוחך שבחיים על ידי צירוף תמונות שבמציאות אין קשר ביניהן, כמו אף עשוי בצורת מקטרת או אשה עם שפם וכו'): הצופים – הערוכים במסדר – צועדים קדימה ואחורה באופן אוטומטי, ומפיו של המדריך נשמעת תרועת חצוצרה, במקום קולו של אדם.
תמונות המלחמה, ובעיקר תמונת בריחתו של הגיבור מאש מטוסי האויב, מזכירות את "הדיקטטור הגדול" של צ'פלין ואילו תמונת הגיבור הסוחב פצצות ענק משונות, שלעומתן הוא נראה ננס, דומות לתמונות בית החרושת ב"זמנים מודרניים".
חלקו של הסרט המתאר את הביורוקרטיה הסטאלינית עשוי, לעומת זאת, בסגנון קפקאי; כמו בניין המשרד הקטן, ההולך וגדל עד לממדי ענק מדהימים וכמו טורי הפקידים הגחונים על מכונות החישוב והעובדים לפי קצב קבוע.
"המזל הפוזל" הוא בראש וראשונה סרט של במאי גדול, אך ראוי גם לזכור את משחקו הנפלא של כוכב הסרט – בוגומיל קוביילה – המגלם כאן דמות של אנטי-גיבור.
זהו קומיקן טרגי אמיתי, השולט בכל שריר שבפניו ובכל מיתר שבקולו. קוביילה יודע לשלב במשחקו את הטרגי ואת הגרוטסקי, לעורר בנו בוז יחד עם רחמים ואפילו מעט אהדה. הודות למשחקו המצוין הופכת הקומדיה לטרגדיה מרה, גם ברגעיה הנלעגים ביותר.
ציניות מדהימה
הסרט הפולני החדש, "המזל הפוזל", הוא כאמור סאטירה חריפה, המוקיעה את הצביעות והשקר בכל מקום שהם קיימים. זהו גם הסרט הראשון המעז להוקיע בחריפות כזו את התופעות השליליות שבמשטר החדש בפולין (אין הסרט מזהה את כל התופעות השליליות עם אישיותו של סטאלין – אם כי רוחו של הרודן המת מרחפת בכל תמונה מתמונותיו). כמו בסרטים פולניים אחרים שהופיעו לאחרונה, אין בו אף נקודת אור אחת והוא ציני ופסימי עד להחריד. דירנמט וברגמן, הספקנים המובהקים שבמערב, נראים לנו אופטימיסטים לאחר שראינו סרט זה.
מהם הגורמים המביאים לתפיסה הספקנית והפטליסטית של יוצרי הגל החדש בפולין?
דומני, שתפיסה זו, המלווה בבוז לכל אידיאולוגיה ובהעדרה של אמונה באדם משקפת הלך רוח מסוים בקרב חלק ניכר מהאינטליגנציה הצעירה בארצות הדמוקרטיה העממית, ובעיקר בפולין, המאוכזבת בגלל עיוותי הסטאליניזם והמנסה, עתה, לשפוך את המים יחד עם התינוק בטענה ש"הכל מלוכלך".
הסרט החדש "המזל הפוזל", שעליו כה המלצתי, בגלל ייחודו האמנותי, משקף גם כן רוח זו שהיא אולי הגילוי המדאיג ביותר של הריאקציה דהיום על הסטאליניזם.
