ההפגנות האחרונות בארצות הברית אינן המשך או החרפה של המאבק לשוויון זכויות לכושים,1 אלא מהוות תופעה חדשה במהותה. ניהול המערכה יוצא מידיהם של האירגונים המתונים שניהלו אותה עד כה, כמו N.A.A.C.P (האיגוד לקידומם של אנשים צבעוניים), והמאבק מקבל לא רק היקף רחב יותר אלא מטרות חדשות, שלוחמים בעדן באמצעים חדשים.
המשענת העיקרית של האירגונים המתונים היא האינטליגנציה הכושית והחוגים הליברליים הלבנים. הם מבטאים את האינטרסים של הבורגנות הצבעונית ומושפעים על ידי כיתות פרוטסטנטיות, הנוטות לשיטות מאבק בלתי אלימות של התנגדות פאסיבית.
עד הזמן האחרון התנהלה המערכה בעיקר במישור המשפטי ונגעה כמעט אך ורק בבעיות של זכויות האזרח – ולא בבעיות כלכליות כמו הפליית הפועלים הכושיים בקבלת עבודה ובמשכורת.
ההישגים היו מעטים, ועיקרם הוא בניצחונות משפטיים של החלטות עקרוניות של בית הדין התחוקתי ושל בתי משפט מקומיים.
אם ניקח, לדוגמה, את המצב בשטח ביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר, הרי שמול ההישגים העקרוניים של כניסת מספר תלמידים כושיים לאוניברסיטאות הדרום, נשארת העובדה שמתוך 2.5 מיליון תלמידים כושיים הלומדים בבתי ספר ממלכתיים ב-11 מדינות דרומיות, פחות מחצי אחוז לומד יחד עם תלמידים לבנים.
הבעיות של אפליה בעבודה וקיום למעשה של רובעים נפרדים אפילו בערי מדינות הצפון (שם יש לכושים שוויון זכויות משפטי) לא העסיקו כמעט את האירגונים המתונים. יתר על כן, אפשר אפילו לומר שקיום רובעים נפרדים של כושים בערי הצפון תואם את האינטרסים של הבורגנות הכושית הזעירה, בהבטיחו לסוחרים ולספקים הקטנים שוק בטוח, מוגן מהתחרות של עמיתיהם הלבנים.
בהפגנות האחרונות, שקיבלו גוון אלים חדש, יצאו לרחוב הכושים מהצפון כדי לתבוע פתרון לבעיותיהם הם, ולא רק מתוך סולידאריות עם בני גזעם המדוכאים מהדרום. זהו שלב חדש במאבק, החורג עתה – גם במטרותיו וגם בשיטותיו – מעבר לכוונות של מארגניו.
בשבועות מעטים הושג מה שעשרות שנים של מאבק "מתורבת" לא השיגו: בפעם הראשונה זנחה הממשלה הפדראלית את תקוותה להגיע לביטול הדרגתי של האפליה על ידי מאבק משפטי, בעוד היא עצמה מסתפקת במילוי תפקיד משטרתי בביצוע פסקי דין. עתה נאלצה הממשלה לעבור לפעילות תחוקתית למען ביטול מיידי של האפליה, והיא מנסה גם לנהל פעילות מתואמת עם האיגודים המקצועיים נגד האפליה בעבודה.
החוקים המוצעים הם שניים: אחד אוסר אפליה במכירת סחורות שעברו את גבולות המדינות (המסחר בין המדינות הוא בתחום סמכותה של הממשלה הפדראלית). חוק זה – אם יתקבל – יבטל את האפליה בבתי קולנוע, מסעדות, בתי מלון וחנויות. החוק השני נוגע לביטול ההפרדה הגזעית בבתי ספר.
הבעיה – ה"טכנית" לכאורה – של העברת חוקים אלה בקונגרס ובסנאט היא מסובכת למדי. יושבי הראש של כמה מוועדות הקונגרס והסנאט תומכים בהפרדה גזעית; בסנאט יש לדרום הגזעני משקל גדול באופן יחסי. השגת הרוב תלויה בתמיכת כמה סנאטורים רפובליקאים מהצפון שהם, מבחינה עקרונית, בעד ביטול האפליה, אבל בגלל שיקולים מפלגתיים אינם רוצים לעשות שירות לממשלת קנדי הדמוקרטית.
על כל פנים, הממשלה – ואיתה כנראה גם חלק ניכר מצירי הקונגרס והסנאט – מבינה כי חלפה תקופת השינויים האיטיים. הלקח של ההפגנות האחרונות הוא, כי יש לפעול במהירות – אחרת יהיה מאוחר מדי.
- בשנות השישים, בעת פרסום המאמר, המונח כושי היה מונח נייטרלי מקובל בישראל, ונעדרה ממנו הנימה הגזענית שנלוותה אליו בהדרגה בעשורים הבאים – מערכת אתר מצפן ↩