ידיד ירושלמי אמר לי לפני ימים מספר בלהט הוויכוח: מה יעזור לנו אם יהיו לנו 20 פצצות גרעיניות ולערבים רק 15? אכן, משפט זה, שנאמר בהיסח הדעת, טומן בחובו את מלוא אווילות הדוגלים במירוץ להשגת "נשק והרתעה". במלחמה גרעינית ישראל-ערב, מספר הפצצות הגרעיניות או איכותן לא יכריעו את הכף. ההשמדה תהיה טוטאלית. ברור כי מצבן של מדינות ערב טוב הרבה יותר. גם 20 פצצות ישאירו עדיין כוח פוטנציאלי רב ברשותן.
אם האינטרס של אחד הצדדים במאבק הישראלי-ערבי מחייב פירוז, הרי דווקא ישראל היא החייבת לשאוף להוצאת הנשק הגרעיני מתחומי המאבק במרחב.
רעיון זה עומד למעשה במרכז תביעתם של חוגים רחבים בישראל התובעים מאבק ישראלי למען פירוז המרחב מנשק גרעיני. במקום לפרז את המרחב נקטו ראשי "מערכת הביטחון" בתכסיס הרגיל. הם ניטרלו את [מלים אחדות שנפסלו על ידי הצנזורה]. אף על פי כן צפה ועלתה הבעיה מדי פעם בהיותה בעיה העלולה לקבוע את גורלה של ישראל.
התשובה הרשמית לתביעת הפירוז היתה: "ידנו מושטת לשלום. תמיד אמרנו שאנו מוכנים לפירוק נשק כללי ומוחלט".
זוהי התחכמות לא מוצלחת ביותר, שמלבד הסיסמה הנדושה "ידנו מושטת לשלום" לא כללה שום הצעה רצינית. דיבורים על "פירוק נשק מוחלט" משמעותם: בשלב זה אין אנו מוכנים לכל צעד רציני. באחרית הימים, כשיתקיים חזון ישעיהו, נהיה מוכנים לדון על פירוז גרעיני.
עמדה זו מנוגדת לא רק לאינטרס של מדינת ישראל. וושינגטון ומוסקבה מסתכלות אף הן בעין רעה על כניסתו של הנשק הגרעיני לתחום הסכסוך במזרח התיכון. הדבר נוגד את עמדתן לצמצם למינימום את תפוצתו של הנשק הגרעיני, מגביר את סכנת מלחמת העולם, בהיות אזור המזרח התיכון מוקד סכסוכים רגיש במיוחד.
החודש ניתנה לממשלת ישראל הזדמנות נדירה להוכיח את כנות רצונה לשלום. ממשלת ברית המועצות שלחה לכל ארצות הים התיכון איגרת בה מפורטת הצעתה לפירוז הים התיכון מנשק גרעיני. קרוב לוודאי שאחד הגורמים לשיגור האיגרת היה הצבתן של צוללות פולאריס על ידי ארצות הברית בים התיכון. אולם הצעה זו יכולה להיות בסיס אפילו לפירוז חלקי של המזרח התיכון מנשק גרעיני.
במקום להתמודד עם ההצעה ולענות לעניין, המשיכה ממשלת ישראל בתכסיסי התחמקות. היא "נפגעה" על שלא הוזכר באיגרת שירושלים היא גם מרכז הדת היהודית. את מקומה של התשובה העניינית שוב מילאה הצעה של "פירוק נשק כללי", וציטטות ארוכות מדברי ב.ג. וגולדה באו במקום הצעות ונימוקים הגיוניים. תשובה זו מבליטה בפני העולם את אי כנותה של "עמדתה השוחרת שלום" של ממשלת ישראל. קבלת תשובות חיוביות להצעה מצד מדינות ערב תהווה סטירת לחי מצלצלת למדינות החוץ של ישראל. מסע התעמולה המאורגן נגד המדענים הגרמניים יתגלה, במקרה הטוב, כצביעות מתחסדת.
אין ספק שהמאבק לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני הוא אחת השאלות שיקבעו את גורלה של מדינת ישראל בעתיד. התעוררות ציבורית ספונטאנית בעוד מועד יכולה עדיין למנוע שואה גרעינית. האדישות הרגילה עלולה לעלות לתושבי ישראל ביוקר.
