דרום אפריקה לקראת התפוצצות – ו. יחיאל (ויטוריו וולטרה)

10 ביולי 1963

in גיליון-8: יוני-יולי 1963, מאמרים

ועידת אדיס אבבה, שנערכה לאחרונה, הפנתה את תשומת הלב לעבר הנעשה בדרום אפריקה.

הצנזורה החמורה המופעלת על ידי ממשלת פרוורד מונעת מהציבור בארצות אחרות אינפורמציה על מהלך המאבק בארץ זו, אולם מתוך ידיעות המסתננות בדרכים בלתי חוקיות ומחתרתיות מתברר כי הכוחות בדרום אפריקה נערכים לקראת התגוששות אלימה.

ידועות ברבים ההכנות הצבאיות שעורכת הממשלה הגזענית (כגון חלוקת נשק אישי לאזרחים הלבנים, אימון צבאי לצעירים וצעירות וכו'); אך פחות ידוע שגם בקרב הכוחות המהפכניים קיימות התארגנות והיערכות מזורזת לקראת מאבק אלים בקנה מידה גדול.

יש איפוא לצפות כבר בעתיד הלא רחוק להתפתחות מלחמת גרילה ממש, משהו בנוסח קובה או אלג'יריה.

גטו לכושים

בשנת 1962 נערכו על ידי קבוצות מהפכניות שונות למעלה מ-40 פעולות חבלה ברחבי דרום אפריקה. יש לציין כי לפי חוקי הרודנות שנתקבלו בשנים האחרונות מוטל עונש מוות לא רק על פעולות חבלה, אלא אף על מעשים הרבה יותר תמימים, כמו הדבקת כרוזים. על רקע משטר טרור זה מקבלות פעולות חבלה אלה משמעות מיוחדת במינה.

בינתיים ממשיכה ממשלת פרוורד בהכנות מזורזות לביצוע תוכנית בנטוסטאנס – כלומר התוכנית לעקירת האוכלוסייה הצבעונית מהאזורים המיושבים לבנים וכליאתה באזורי גטו בעלי "ממשל עצמי" כביכול. האזור שנבחר לשם כך הוא חבל טראנסקאי, בו נערכו כבר "בחירות" שבהן נקבע קיזר מאטאנזימה כ"ראש הממשלה" המיועד.

מיותר לציין עד כמה מתועבת תוכנית זו בעיני האוכלוסייה הצבעונית. "ראש הממשלה" מאטאנזימה חי בפחד מתמיד מנקמת "בוחריו". רוח המרד אשר שככה באופן זמני אחרי דיכוי ההתקוממות בפונדולאנד שבה עתה לפעם בחבל טראנסקאי.

ללא אשליות

מתחת לפני השטח קיימת תסיסה פוליטית עזה. הכוחות המתקדמים השונים מגיעים להכרה כי בפניהם ניצבת אך ורק הדרך המהפכנית, דרך המאבק המזוין. האשליות ששררו לפני ארבע-חמש שנים בקרב חלק ניכר מהמנהיגות הכושית בדבר התקדמות הדרגתית לקראת שוויון זכויות – כבר נגוזו לחלוטין.

כיום קיימים קבוצות ואירגוני מחתרת מהפכניים רבים. כולם מכירים בכך שהשאלה אינה אם התקופה הנוכחית היא תקופת ערב מהפכה או אם השימוש באלימות הוא הכרחי, אלא כיצד ובאיזו דרך יש להתחיל את המהפכה.

זוהי תקופה של ויכוחים סוערים, של הכנות מעשיות, של עיצוב אסטרטגיה מהפכנית. יש מעט ארצות בעולם שבהן נקראים כתביהם של מאו צה טונג ושל ארנסטו (צ'ה) גווארה בעיון כה מדוקדק כמו בדרום אפריקה.

ישנה הרגשת דחיפות בקרב הכוחות המהפכניים, בעוד הסתירות הפנימיות של השלטון הגזעני נערמות זו על גבי זו.

לקראת צבא גרילה

האותות החיצוניים של התסיסה שמתחת לפני השטח ניכרים היטב: מעשי חבלה (בעיקר בערים), רצח של ראשי שבטים המכורים לשלטון, הצתת גדרות של חוות, ולאחרונה – רצח של לבנים האחראים על בניית מערכת כבישים באזורים כושיים. כל אלה הם סימנים מובהקים של ערב התפוצצות.

רצח האירופאים על ידי אפריקאים בפרל מוכיח שחלק מסוים מהכושים המתמרדים נתפס לרעיונות הגזעניים של הקונגרס הפאן אפריקאי. אירגונם, הידוע בראשי התיבותPOQO  ("אנו עומדים לבדנו") מציב מול הגזענות הלבנה של הממשלה – גזענות הפוכה, שחורה. סיסמת האירגון היא "לזרוק את הלבנים לים!", אולם לאירגון זה חסרה אסטרטגיה מהפכנית כוללת והוא מבוסס על התקפות של אפריקאים ממורמרים על תושבים לבנים, בלי שום הכוונה צבאית מאורגנת.

רוב המהפכנים אינם משלים את עצמם שמעשי חבלה כשלעצמם עשויים להוביל לניצחון. תשומת ליבם מופנית בעיקר לתפקיד הקשה הרבה יותר של פתיחת מאבק מהפכני רחב ולדרכי התגוננות מפני מעשי התגמול של הממשלה. החוגים בעלי ההכרה – ובכללם המפלגה הקומוניסטית של דרום אפריקה – רואים במעשי החבלה שלב הכנה ואימון לקראת הקמת כוח צבאי מאורגן ומאומן היטב, שיוכל להתמודד עם הצבא הלבן.

התנאים של דרום אפריקה מחייבים, כי צבא השחרור המהפכני שיקום יהיה צבא של לוחמי גרילה והוא יתבסס בעיקר על הפלאחים. במישור הפוליטי יש לצפות להקמת "חזית שחרור לאומי", בדומה ל-פ.ל.נ. האלג'ירי.

יש לציין במיוחד, שבוועידה של המפלגה הקומוניסטית של דרום אפריקה (שנערכה במחתרת לפני חודשים אחדים) זנחה מפלגה זו כליל את המדיניות של "דרכי שלום" לטובת הדרך המהפכנית. המפלגה, למרות היותה קטנה, היא בעלת השפעה ניכרת בחוגי המהפכנים.

עזרה ניכרת מושטת לכוחות המהפכה על ידי ארצות משוחררות ובראשן אלג'יריה, בעלת הניסיון הדומה, אולם חשיבות מיוחדת תהיה לעזרה שיושיטו המדינות העצמאיות החדשות במרכז אפריקה ובדרום-מזרחה. ארצות אלה יכולות לשמש בסיס עורפי לתנועה המהפכנית בתוך דרום אפריקה. על רקע זה יש להעריך את ההחלטה שנתקבלה באדיס אבבה בדבר תמיכה בתנועת השחרור של דרום אפריקה.

 

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: