מפא"י חוששת מפני מפלה בבחירות להסתדרות? אין בעיות. הוועדה המרכזת מחליטה על ביטול הבחירות. מפא"י חוששת מהפסד בבחירות המוניציפליות? מיד היא קונה קולותיהם של הדתיים ודוחה את הבחירות לעיריות.
שמעון פרס חושש משאלות לא נעימות שישאלו את ידידו שטראוס? שוב תיפתר הבעיה בקלות. למסיבת העיתונאים יוזמנו רק עיתונאים "מאנשי שלומנו."
זו אינה מקריות, זו כבר שיטה. זו דמותה של הדמוקרטיה בישראל. כל עוד נשארת הדמוקרטיה בגדר משחק, כל הכבוד! מותר לדבר בכנסת ככל העולה על הדעת (חוץ מפרשיות היסטוריות מסוימות המעוררות זעמו של הזקן). בעיתונות הדבר כבר קשה יותר. אבל ברגע שבעיה קונקרטית חשובה עולה על הפרק, נגמרים המשחקים, הדבר נחתך ואין פוצה פה ומצפצף.
מסיבת העיתונאים שערך פרנץ יוזף שטראוס במלון השרון בהרצליה היתה דוגמא אופיינית. למסיבה הוזמנו עורכי העיתונות היומית וכתבי חוץ, להוציא עורכי שבועונים חצופים מדי.
מסיבה המובנת רק להם, החרימו היומונים "חרות" ו"קול העם" את מסיבת העיתונאים ועל ידי כך חסכו לשטראוס תשובות על שאלות לא נעימות.
אורי אבנרי, עורך "העולם הזה", הגיע למסיבה למרות שלא הוזמן, חדר לאולם בכוח וכמעט שגרם לפיצוץ המסיבה. אבנרי, כפי שידע גם פרס מדו"חות ההאזנה הטלפונית, התכונן למסיבת העיתונאים כראוי. הוא הכין סידרת שאלות שהיו מביאות גם את שטראוס היהיר במבוכה.
לכן נמנעה ממנו זכות הכניסה לאולם ולכן גם לאחר שנכנס לאולם לא ניתנה לו זכות דיבור. אבנרי הושתק תוך איומים של שימוש בכוח ונשאר עומד על רגליו לאות מחאה עד סיום מסיבת העיתונאים.
ציבור העיתונאים לא התרגש מהתקרית. בסקירות שנמסרו למחרת היום בעיתונות לא הוזכר המקרה אף במילה אחת. במקום זאת הביאו דו"חות מפורטים על סיוריו של שטראוס בישראל.
הדמוקרטיה נרמסת. המשחק חייב להימשך.
