אישים: נאזים חיכמת – י. יהלום

10 ביולי 1963

in גיליון-8: יוני-יולי 1963, מאמרים

נאזים חיכמת, המשורר והמהפכן הטורקי שהלך לעולמו בימים אלה, בטרם מלאו לו 62 שנה, שילב באישיותו כבשירתו התלהבות מהפכנית גדולה – מחד, וראייה ברורה ומפוכחת של המציאות – מאידך.

שילוב נדיר זה של ראש קר ולב חם, שנתקיים בו כל ימי חייו, הוא שאיפשר לו להיות עקבי באמונתו ובהשקפותיו – על אף תהפוכות הזמן.

דרכו של משורר-מהפכן

חייו הסוערים של נאזים חיכמת לא סבלו אף פעם משגרה. עד לשנת 1951 – שנה שבה קיבל מקלט מדיני בברית המועצות – סיכן לא פעם את חייו בפעילותו המהפכנית שבה שימשה השירה כנשקו העיקרי.

בשיריו הראשונים, בהיותו תלמיד האקדמיה הימית, התקומם על המשמעת האכזרית ששררה בין כותלי המוסד. לאחר שסיים את האקדמיה הצטרף בתום מלחמת העולם הראשונה לתנועת השחרור הכמאלית, שהביאה למיגור שלטון השולטן. שיריו כנגד הפולשים העלו את חמת האנגלים והוא נאלץ להימלט על נפשו מאיסטנבול.

ב-1920 הגיע חיכמת לברית המועצות, שם התמסר שמונה שנים ללימוד סוציולוגיה וכלכלה מדינית. שם גם התיידד עם מאיאקובסקי.

בעודו בברית המועצות נידון על ידי בית דין טורקי למאסר 12 שנה בעוון שיריו ה"חתרניים" שראו אור בעיתונות הטורקית. גזר הדין נועד להרחיקו מגבולות ארצו, אך הוא לא נרתע, חזר ב-1928 ונכלא באנקרה – במשך שלוש שנים.

מכאן ואילך היו חייו שרשרת רצופה של משפטים מבוימים ומאסרים. פסקי הדין, שנגזרו עליו בתקופה זו, נסתכמו ב-56 שנות מאסר (!). בשנים אלו (1928–1938) הדפיס כתריסר קובצי שירה, שלושה מחזות, סאטירות מרובות ומאמרי פולמוס. בשעת הצורך התפרנס מ"עבודות דחק" באולפני קולנוע ובעיתונות.

עבודתו האחרונה,  לפני שהוטל לכלא, היתה באולפן באיסטנבול, שבו עסק בתרגום סינכרוני של סרטים לועזיים. בעבודתו זו לא תמיד שמר אמונים למקור. בסרט איטלקי, שבו ניצלה התעמולה הפשיסטית לצרכיה את תולדות רומא – נושא סקיפיו אפריקנוס את דבריו לחייליו, אך במקום לומר להם שהם מביאים את הישגי הציוויליזציה לאפריקה, הוא מלהיבם בטורקית במילים אלו: חיילים, אתם נשלחים לשם כדי למצוץ את דם החלושים המנוצחים. לכו לבוז בז, להשחית ולהרוס, לעשוק ולאנוס!

ב-1938 הועמד למשפט בפני בית דין צבאי בדלתיים סגורות ונאשם ב"הסתה למרד", כיוון שספריו נמצאו בין חפציהם של פרחי קצונה באקדמיה הצבאית. העובדה שהיה כבר אז משורר מפורסם לא השפיעה על שופטיו. חיכמת הוטל לבית הסוהר בבורסה, ממנו לא שוחרר אלא לאחר 13 שנה.

אך מזימת כולאיו להשתיקו הופרה לחלוטין. בתקופת מאסרו הארוכה חיבר רבים משיריו החשובים, שאף הוגנבו מחוץ לחומות הכלא והיו למקור עידוד לידידיו הרבים בטורקיה וברחבי העולם.

ב-1950 הודיעה הממשלה הטורקית כי בכוונתה לחון את מאות האסירים הפוליטיים שנאסרו בעשר השנים האחרונות. סוכנים נאצים רבים שוחררו, אמנם, אך הקומוניסטים, לעומת זאת, לא זכו לחנינה ולאחר נאום שיטנה של ציר הממשלה באסיפה הלאומית, שאמר כי יש לחסל את הקומוניסטים כשם שהיטלר חיסל את היהודים – חזרה בה הממשלה מהצעת החנינה.

נאזים חיכמת החליט עתה לעשות צעד גורלי. הוא פתח בשביתת רעב שכמעט גרמה למותו, ורק הודות לסערה שהתעוררה בעולם כתוצאה מכך נאלצה הממשלה לשחררו ולאפשר לו לעזוב את גבולות טורקיה. מאז ועד למותו מצא לו מקלט בברית המועצות, שבה ישב ישיבת קבע.

שירה לאומית ואוניברסלית

שירתו של חיכמת, שהיתה לפופולרית בכל רחבי העולם – בקרב קוראים רבים בעלי תרבויות שונות מן הקצה אל הקצה – היא ביסודה שירה לאומית היונקת ממקורות התרבות הטורקית העממית העתיקה, מאגדותיה, פתגמיה ודימוייה וממראות נוף מולדתה.

ואכן, זוהי גדולתה של שירתו, שעל אף שהיא מספרת על המיוחד שבאדם הטורקי – באורח חייו, במנהגיו ובתרבותו – היא מדברת לליבו של כל אדם בתבל.

שירתו של חיכמת חוללה מפנה גדול בשירה הטורקית במאה העשרים. עד לשלהי המאה ה-19 היתה הספרות הטורקית חלק מהתרבות המוסלמית והיתה בעלת גוון מיסטי בעיקרה. החל מהמאה ה-16, כשאיסטנבול נעשתה למרכז התרבות המוסלמית, החלו המשוררים הטורקים להזניח את לשונם הלאומית ולכתוב ערבית ופרסית, ובכך ננעלה שירתם בפני העם. ניתוק זה הלך ונמשך כמעט עד לתחילת המאה העשרים. רק מאמצע המאה ה-19, כאשר נתהדקו הקשרים התרבותיים בין טורקיה למערב, החלו משוררים רבים להינתק מהשירה הערבית-פרסית האריסטוקרטית וליצור שירה לאומית עממית.

תהליך זה של צמיחת שירה לאומית נמשך, תוך פסיחה על שני הסעיפים, עד למיגור הקיסרות העותומנית והקמת הרפובליקה הצעירה ב-1923. נאזים חיכמת הוא ששם קץ לפסיחה על שני הסעיפים ובשירתו, שבה ניכרת גם השפעת שירת המערב, הוא משתמש בלשון המדוברת הפשוטה, בשלבו בה ביטויים וניבים מהשירה העממית, שהוסיפה להתקיים בכפרי טורקיה גם באותן תקופות שבהן ניתקו המשוררים את שירתם מההמונים.

על אף המפנה שחולל חיכמת בשירה הטורקית, לא היסס מלהשתמש גם בצורות הספרותיות שרווחו בספרות הערבית והפרסית, כשהוא יוצק תוכן חדש ומקורי לדפוסים הישנים. שימוש מקורי ומעניין עשה חיכמת בשירת המרובעים, נוסח עומר כייאם, שהיא, ללא ספק, מפניני שירתו.

חתירה אל האמת

קצר המצע אפילו מכדי לציין בקווים כלליים את המוטיבים העיקריים המופיעים בשירתו של חיכמת, העשירה בנושאיה ובתכניה. ברצוני רק לעמוד על צד אחד שבחייו ובשירתו, והוא ראיית האמת המפוכחת שבה הצטיין, שלכאורה עמדה בסתירה להתלהבות הנעורים ולרוח ה"הרפתקנות" של המהפכן הדגול.

כידוע, חי נאזים חיכמת, מאז 1950, בברית המועצות, כשהוא עד למעש הגדול של בניין הסוציאליזם – משאת נפשו, על הישגיו ועל כישלונותיו.

בעת שהותו בברית המועצות ביקרו במשכנו הרבה ממעריציו וביניהם אורחים רבים מישראל. אחד מהם, מיכאל הרסגור, אף מסר ב"קול העם" את רשמיו מפגישתו עמו, שנתקיימה בעת ששהה במוסקבה בפסטיבל הנוער ב-1957.

מ. הרסגור מספר ברשמיו, שטרם שהציע לו את שאלותיו, הקדים חיכמת ואמר לו כי איננו מייצג את המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, אלא את הטורקית. ולכן, כל מה שיאמר לו אינו פרי "הקו" של מוסקבה, אלא אך דעתו הוא. אמנם, חיכמת לא אמר דברים "מרעישים" ולא הפריח שום סנסציות עיתונאיות. הוא אמר דברים שקולים ואחראיים, אך מי שיודע לקרוא בין השורות יוכל מיד להבחין, שעל אף הערכתו הרבה למדינה בה הוא חי – ולמפלגתה הקומוניסטית – אין ליבו שלם עם כל המתרחש בה והוא מבחין בעינו החדה והפקוחה גם בטוב וגם ברע.

"איבן איבנוביץ'"

את הביטוי למורת רוחו של חיכמת מעוולות הסטאליניזם נתן הוא במחזהו "הפרה של איבן איבנוביץ'", המבליט את הקו המגוחך שבפולחן האישיות. במחזה זה מסופר על קולחוז שכל גאוותו על פרתו ה"סטחנובית" שהגיעה לשיא בתפוקת החלב שלה. מסביב לפרה זו נוצר פולחן שלם, המלווה בפלקטים צבעוניים, תהלוכות חגיגיות ומאמרים בעיתון הקיר. לאחר מספר שנים מזדקנת הפרה, ככל חיות האדמה, ותפוקת החלב שלה מגיעה לאפס. אנשי הקולחוז, במקום להסיק את המסקנה הנכונה ולמסרה לשחיטה, ממשיכים להללה ולשבחה, אם כי ידוע להם כי הם אך מרמים את עצמם. יום אחד מתה הפרה ואבן כבדה נגולה מעל ליבם של כל החברים. באסיפת הקולקטיב אומר מזכיר הקולחוז, לראשונה, את האמת על הפרה המתה ומוכיח לכולם שהחזקתה, בשנותיה האחרונות, היתה מעמסה גדולה וגרמה לבזבוז עצום לקולחוז ולמדינה וכי פטירתה היתה ממש מתת שמים. עוד הוא מדבר והנה נשמעת לפתע געייה בקול נכאים של פרה והקהל שוב מחריש ומתכופף.

*     *     *

פירושים, דומני, מיותרים.

בשירו הנפלא "להבין" אומר חיכמת: משירת הערש בפי האמהות ועד לחדשות בפי הקריינים, להכניע את הכזב בכל אחד ואחד – בלב, בספר וברחוב. איזה אושר מופלא להבין – להבין את ההולך ואת הבא.

_________________________

המשונה שביצורים

כעקרב, אחי.

כמוך כעקרב

בליל-זוועות.

כאנקור, אחי.

כמוך כאנקור

בדאגותיו הפעוטות.

כצידפה, אחי.

כמוך כצידפה

מסוגר ושוקט.

נורא אתה, אחי,

כלועו של הר געש כבוי.

ולא אחד אתה, אבוי.

לא חמישה,

כי ריבואי-רבבה.

כמוך ככבש, אחי,

בנופף התליין אלתו,

התליין הלובש את עורך –

אץ אתה לחזור לעדר

רץ, כמעט גאה, אל בית המטבחיים

בקיצור: הנך המשונה שביצורים,

משונה אפילו מן הדג

החי בים בלי דעת את הים.

ואם רבה כה המצוקה בארץ,

הרי תודות לך, אחי;

אם מורעבים אנחנו, שחוקים,

אם עורנו נפשט מעלינו

וכענבים נסחטנו לתת את ייננו –

כלום אומר כי בך האשם כולו?

לא, אך גדול בו חלקך, אחי.

                                 (1948)

(מתוך "מבחר שירים" לנאזים חיכמת; הוצאת "ספריית פועלים"; תירגם: ט. כרמי)

 

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: