שעה שסגרנו את גיליון מצפן מס' 7, לפני ארבעה שבועות, היתה שביתת פועלי פרומין בסיטואציה דרמטית למדי. התנגדות המעביד, מר בן חיים, עמדה להישבר, בשל הפסדי הממון וגזילת שווקיו על ידי תעשיינים מתחרים. הוא כבר מוכן היה לבטל את רצונו לפטר את חברי הוועד, והשביתה עשויה היתה להסתיים – תוך מספר שעות – בניצחון מלא של השובתים. אלא שהעניינים התנהלו באורח אחר לגמרי.

מדוע?

כי ברגע האחרון ממש הושלך לעברו של מר בן חיים גלגל הצלה מטעם אירגון מצילי המעבידים המכונה הוועד הפועל של ההסתדרות ומועצת פועלי בני ברק. הם אילצו את הפועלים לחזור לעבודה ולהסכים לכך שחברי הוועד יישארו מחוץ לתחום המפעל – עד לקיום בוררות בעניינם. יתר על כן: הנהגת ההסתדרות אף איימה בהפסקת התשלומים הזעומים מקרן השביתה ובהפקרת הפועלים – אם לא ייכנעו לפקודתה. פועלי פרומין, אשר רק אתמול הוכיחו, בעזרת אירגון ועדי גוש דן, יכולת להדביר את המעביד, חזרו לעבודה כשכבודם מושפל וכשהמעביד מנהיג שיטות קסרקטיניות במפעל – כמו מדידה בסטופר של זמן שהותם של הפועלים בבתי השימוש.

אמנם, לאחר מספר ימים חזרו חברי הוועד לעבודה – לפי פסק הבוררות – אך למעשה נוצר כאן תקדים מסוכן על ידי הנהגת ההסתדרות. לכאורה, אמר ירוחם משל – יו"ר המחלקה לאיגוד מקצועי – את האמת בהתפארו בפני אחד מאנשי ועדת הפעולה, כי קיים את הבטחתו שלא להפקיר את חברי ועדי הפועלים, אך למעשה, שיקר שקר גס.

מדוע?

משום שעצם יצירת תקדים של בוררות בעניין פיטורים שרירותיים של ועד פועלים – או של קביעת גובה תוספת השכר – כמוהו כפריקת נשקו של ציבור הפועלים.

לבוררות יש מקום כשישנה מחלוקת על פירוש סעיף מסוים בחוזה או כשקיימת טענה על אי קיום סעיף מוסכם בין הצדדים.

אולם במאבקים על תביעות עקרוניות אין שום מקום לבוררות – רק המאבק הוא שיכריע, וציבור הפועלים הנתון בעניין הוא אשר יכריע באשר לדרכי המאבק, לצורתו ולמידת חריפותו.

היכן מפ"ם?

גם כאן – במאבק פרומין – הופיעה מפ"ם כחצויית נפש. בשלבים הראשונים של המאבק התייצבה אמנם מפלגה זו לימין השובתים, גייסה תמיכה מוסרית וחומרית ואף יזמה החלטה במוסדות הקיבוץ הארצי בדבר החרמה על מוצרי פרומין. אך כאשר גבר לחצם של עסקני מפא"י, אשר טענו את הטענה המסורתית, כי לא ייתכן "להפר" את משמעת ההסתדרות ולכהן במוסדותיה המבצעים בעת ובעונה אחת, הלכה והתרופפה עקביותם של עסקני מפ"ם בוועד הפועל ובמועצת פועלי בני ברק, אשר חתמו – יחד עם עמיתיהם ממפא"י ומאחדות-העבודה – על הדרישה שפועלי פרומין יחזרו מיד לעבודה. ורק כאשר התברר, לאחר יומיים, מה מתרחש בעצם במפעל, חזרו בהם עסקני מפ"ם ודרשו לחדש את השביתה.

בשביל ביורוקרט התלוש ממעמדו – הכרזת שביתה והפסקתה היא עניין של החלטת מוסדות בלבד – לא כן עבור הפועלים.

הגיע הזמן שעסקנים חצויי נפש אלה ממפ"ם יבינו, כי שביתה אינה משחק כדורגל הניתן לקיום, לביטול, או לחידוש – לפי תנאי מזג האוויר, וכי סיום כזה של שביתה גורם נזק לא ישוער לתודעת המאבק של הפועלים.

(ונוסיף בסוגריים, כי זוהי אולי הסיבה העיקרית בגללה הושט גלגל ההצלה ההסתדרותי למר בן חיים).

צוותי האוויר על הגובה

זכור לכולם, כי שביתת צוותי האוויר ב"אל על" הסתיימה, בשעתה, בתנאים דחוקים מאוד עבור השובתים, לא מעט בשל שגיאות בניהול השביתה מצד מארגניה. כתוצאה מכך, עלתה עתה הנהלת "אל על" על הגל, ובסיוע חזק של הוועד הפועל גמרה אומר לשבור כליל את ועד צוותי האוויר, אשר אירגן את השביתה. לשם כך הוקמה ועדה מיוחדת, בראשותו של העסקן א. עשת, אשר בניגוד לוועדות אחרות, המוקמות השכם והערב לשם טיפול בתביעות העובדים – נחפזה  מאוד בעבודתה והסיקה מסקנות נחרצות. ועדת עשת קבעה, קודם כל, שחברי ועד צוותי האוויר פסולים מלהיבחר שנית לוועד.

שימו לב לקומנדשצ'יקים הללו! לא שאלו כלל את פי הבוחרים, לא ניסו אפילו לשכנעם. פשוט פסקו, גזרו וחסל!!! וכי מי זה אמר שאין דמוקרטיה בהסתדרות?!

אלא שהפעם לא הלך להם. באסיפה הכללית של אנשי צוותי האוויר נדחו פה אחד מסקנות ועדת עשת והובע אמון מלא בוועד. צמרת ההסתדרות עלתה כאן על שרטון – על אף שעסקה בענייני אוויר. אופיה הדיקטטורי הוכח כאן מעל לכל ספק. ברם, לא עלה בדעתה להיסוג עד שלא הוכרחה לכך על ידי צוותי האוויר. יצוין גם לשבחם של אוויראינו שהם למדו משהו משגיאותיהם בעבר – ופנו במישרין ובעקיפין לוועדי הפועלים ברחבי המדינה בבקשת סולידריות, ונוכח פנייה זו נאלצה המחלקה לאיגוד מקצועי לסגת.

ירוחם משל אף הציע לוועד צוותי האוויר לערער על מסקנות ועדת עשת, בהבטיחו כי המחלקה [לאיגוד מקצועי] תעיין בערעור בכובד ראש. בעת כתיבת שורות אלו נמצא המשא-ומתן בין האוויראים לוועד הפועל בעיצומו, כשהנהלת "אל על" מוסיפה שלא להכיר בוועד.

מהתרחשויות אחרונות אלו למדים אנו, כי פעולה רצינית ומאורגנת – במקומות העבודה – עשויה לרסן את השתוללות ה"בונצים" בהסתדרות.

אלא שעתה אין די בריסונה – יש להסתער  על עמדות השלטון בהסתדרות.

ב"מצפן" מס' 1 העלינו את הסיסמא: "מוועדי פעולה לארגון של קבע".

נרשה לעצמנו לחזור אליה שוב בגיליוננו זה.