אין ספק שישראל נתונה כיום באחת הסיטואציות הקשות בתולדותיה.
איחוד מדינות ערב, מחד, שהוא תהליך בלתי נמנע על אף ההתקדמויות והנסיגות, ומשבר המדיניות הממשלתית, מאידך –המעמיד במבחן את עצם קיומנו – נוטעים בנו את התחושה כי חיים אנו בתקופה של בין ערביים.
האמנם אלטרנטיבה?
בתקופה זו נערכה ועידת מפ"ם.
כל מפלגה הפועלת במציאות הישראלית – ובעיקר מפלגה המתיימרת להיות מהפכנית – חייבת תשובה לבעיות הגורליות המחריפות והולכות של מדינתנו.
האם תרמה ועידת מפ"ם לראייה מפוכחת יותר של המציאות הישראלית – ולמתן פתרון לבעיותיה?
אמנם, הועלו בה הבעיות המטרידות את תנועת הפועלים – בארץ ובעולם – אך לא נעשה כל ניסיון רציני למצוא פתרון לבעיות אלו. פרט להעלאת סיסמאות – יפות כשלעצמן – לא הותוותה כל דרך של מוצא לישראל, ולא הצביעו על שום אפשרות של גיבוש כוח שיוכל לבצע את משאלותיה שלה.
בראשי הפרקים של מאיר יערי – שפורסמו לקראת הוועידה – לא נאמר, כמעט, דבר שלא שמענו אותו קודם מפי דוברי מפ"ם, על אף הביקורת הנוקבת על מדיניות ממשלת בן גוריון, שאף למפ"ם היתה הזכות ה"היסטורית" לשבת בתוכה.
לעומת זאת, הורגשה רוח חדשה בדיונים שנערכו בוועידה. אפיינה את הרוח החדשה ההרגשה – המפעמת בלב רבים וטובים – כי כך אין הדברים יכולים להימשך, כי יש צורך למצוא מוצא מסבך הבעיות בהן נתונה המדינה.
המרכז נגד הימין
ראשית, חשוב לציין כי עיקרו של הוויכוח – לקראת הוועידה – עמד בסימן המאבק בין הימין במפ"ם, לבין השמאל והמרכז, אך בעוד שהשמאל, שלקראת הוועידה השמיע דעות מהפכניות, שזה שנים לא קראנו כמותן ב"על המשמר", נאלם דום בוועידה, השמיע הימין דברים ברורים ומגובשים. ככל ימין סוציאל-דמוקרטי, מחפש גם הימין במפ"ם את הדרך להשתלב במערכות המשטר הקיים – תוך חסלנות אידיאולוגית ופוליטית, ולכן, אין תימה שהוא נתפס לתוכנית לאיחוד תנועת הפועלים הציונית, שלמעשה תהיה תחת הנהגת מפא"י.
עיקר הוויכוח בוועידה נסב על פירושם של מונחים אידיאולוגיים, כגון צנטרליזם דמוקרטי, דיקטטורה פרולטרית, סוציאליזם מהפכני, ועוד ועוד. תהיה דעתנו ככל שתהיה על פירושם, למעשה, של מונחים אלו (ויש אמנם הכרח לבדוק מחדש הרבה כלים אידיאולוגיים), אין מנוס מההרגשה כי במפ"ם, הרצון לברוח מהמעש הפוליטי המהפכני הוא אבי הרצון להתווכח על נושאים אידיאולוגיים. ול"שומרי החומות" במפ"ם ייאמר, כי עם כל הכבוד לעקיבות האידיאולוגית שלהם – אין די בכך. על סוציאליזם מהפכני אין רק לדבר, אותו יש לעשות… והיו דברים מעולם.
למאבק על שמירת עקרונות אידיאולוגיים סוציאליסטיים יש ערך אם משתמשים בהם בחיי היומיום. הם משמשים אף מכשיר מחנך – בעיקר לחברי מפ"ם הצעירים – הסולדים מכל גילוי אידיאולוגיה. לעומת זאת סתירה בין החינוך האידיאולוגי לבין המעש הפוליטי הופכת את העקרונות האידיאולוגיים למוצגים מוזיאוניים.
אין חדש
מה נאמר, למעשה, בוועידת מפ"ם על בעיותיה של ישראל? מה הם הפתרונות שהוצעו על ידה?
נתחיל בבעיה שהיא, ללא ספק, הגורלית ביותר לישראל – הלוא היא בעיית יחסי ישראל-ערב.
קיימת היום הרגשה – בקרב רבים – כי איחרנו את המועד, כי ישראל איחרה לקפוץ על רכבת עמי המזרח התיכון. יש אף המנבאים לישראל גורל דומה לזה של מקאו, גואה וכד', שנשארו מוצגים ארכיאולוגיים של הקולוניאליזם באסיה המשתחררת.
האם הציגה מפ"ם פתרון לבעיה זו? התשובה היא: לא. כמו בעבר, עצומות עיניה מראות את שורשי העניין, וכן את המכשול לכל אפשרות השגת שלום ישראלי-ערבי – את בעיית הפליטים הערביים.
בוויכוח שנערך מעל דפי "על המשמר" כתב חבר המפלגה גדעון ספירו על עמדתה הרשמית של הנהגת מפ"ם:
"בהצעה זו אין משום נקיטת עמדה לגבי השאלה העקרונית: האם יש לפליטים זכות לחזור, או האם אין זכות זו עומדת להם".
חברים נוספים כתבו ברוח דומה. אולם עמדת הרוב, כפי שנוסחה בהחלטות הוועידה, חוזרת לעמדת מפ"ם העתיקה, הגורסת כי אין לעמוד על זכותם של הפליטים לשוב לישראל. מתברר כי דברי החברים שפורסמו ב"על המשמר" לא היו הסנונית הראשונה שבישרה את בוא ה"אביב".
אמנם מפ"ם "שואפת לשלום" – אולם היא מתעלמת מהטעון עשייה, וברור, שגם אם היו הצעות מפ"ם דהיום הופכות למדיניות רשמית בישראל – לא היו הן מהוות פתרון לסכסוך ישראל-ערב.
גיבוש כוחות או תמרון סרק
גם באשר לבעיותיה הכלכליות-חברתיות של ישראל וגם בשאלת גיבוש כוח אלטרנטיבי – לא הגיעה הוועידה למיצוי הבעיה ולהצעות פתרון התואמות את דרישות המציאות.
בראשי הפרקים של מ. יערי, ובדברי חברים רבים, הודגש כי ישראל נתונה כיום בעיצומו של תהליך סטיכי, המכוון לקפיטליזציה של המשק. הודגשו, בצדק, ירידת חלקם של השכירים בהכנסה הלאומית, גידול הפער בין השכבות, פגיעות המדיניות הכלכלית הרשמית בחקלאים וכו'. הודגשה, כמו כן, הבגידה המתמדת של מנהיגי מפא"י בהסתדרות ובאינטרסים של העובדים. אולם לא נשמעה כל הצעה ממשית ליציאה ממעגל הקסמים של השלטון המפא"יי – במדינה ובהסתדרות – ולא נשמעה כל הצעה להקמת איגוד מקצועי אמיתי למעמד העובדים בישראל.
מפ"ם חייבת לראות ולהבין את המציאות בארץ, הספוגה באי אמון במפלגות הוותיקות – ובאשמתן. ולכן, כל ציון כתובת של מפלגה בודדת כלשהי ככתובת לשינוי פני ההסתדרות, הוא כשלון ודאי מראש המסייע להמשך שלטונה הבלעדי של מפא"י בהסתדרות. לכן, החזרות על סיסמאות העבר לא יועילו – זאת הוכיחו העובדות.
קיימת כיום תסיסה הולכת וגדלה בציבור העובדים, מתגלה רצון לשינוי ממשי של פני ההסתדרות – והפיכתה ממכשיר של "הבוסים" המפא"יים, משרתי המשטר, למכשירם הממשי של העובדים.
שביתות העובדים "הפראיות" הן אך הוכחה לרצון זה.
אפשר להתגבר על השלטון המפא"יי בהסתדרות, ואפשר להפוך את ההסתדרות למכשיר של עמדת כוח של מעמד העובדים – רק על ידי הפיכתם של העובדים למייצגי עצמם.
דבר זה יכול להיעשות על ידי הקמת רשימה על-מפלגתית של ועדי העובדים. רשימה כזו יכולה ליצור איכות חדשה במציאות החברתית-כלכלית בארץ, ואין ספק שתצליח לאחד את רוב העובדים למען הכרעת שלטונה של מפא"י בהסתדרות.
הדים לדרישה מציאותית זו נשמעו בטרם פרוס ועידת מפ"ם. במאמרו של מ. כפרי נאמר:
"דרוש מפנה מהפכני במדיניותנו המקצועית, אם רוצים אנו באמת להתמודד עם בעיית קיפוח העמלים בארצנו. לי נראה שרק הקמת 'חזית לקידום הפועל' – הדומה מבחינה אירגונית לסיעת 'לקידום' של המהנדסים, שתתבסס על ועדי פעולה ותארגנם בסיסמה 'הרוב בכל מוסדות ההסתדרות לפועלים עצמם' – עשויה להפיל את שלטון הביורוקרטיה והבוסיזם בהסתדרות ולפתח אופקים חדשים למעמד הפועלים".
ובכן, דברים נבונים ומפוכחים. הצרה היא שבהחלטות הוועידה לא נאמר דבר בכגון דא.
מתקבל הרושם כי בשאלה זו מייצגות כל המפלגות עמדות סקטנטיות אשר רואות יותר את האינטרסים המפלגתיים הצרים מאשר את עניין מעמד הפועלים וחיזוקו.
ובכן, עד עתה ראינו שבשתי שאלות פוליטיות ראשוניות, העשויות להוות קרש קפיצה לשינוי יסודי במדיניות הישראלית ובמערך החברתי – לא חידשה ולא אמרה מפ"ם דבר.
מיהו הכוח האלטרנטיבי
אין זה מקרה שבדיונים לקראת הוועידה – ובוועידה עצמה – דובר על גיבוש כוח אלטרנטיבי. יערי אף טבע בקשר לכך את הסיסמא המליצית "מאלטרנטיבה בכוח לכוח אלטרנטיבי".
מי שחושב על אלטרנטיבה עומד בפני אחת משתי אפשרויות. אפשרות ראשונה היא, שהמציאות אינה בשלה עדיין לשינויים – ואז יש להסתפק בתעמולה עד ש"בעתיד הרחוק" יכיר העם באמיתות הדברים, ויחולל את השינוי הנכסף. ואפשרות שנייה: כשהמציאות בשלה לשינויים, יש רק צורך לארגן את הכוחות שיהיו מוכנים לחולל את השינויים הנדרשים. מפ"ם חושבת, כנראה, שבארצנו פועלת האפשרות השנייה – ותעיד על כך סיסמתו של יערי.
ברם, כל ההצעות המעשיות לשינוי המדיניות השלטת, ושינוי המערך החברתי בישראל, מוכיחות כי מפ"ם אינה מנסה כלל לחולל שינוי בישראל.
כל הדברים השליליים שנעשו בארץ במשך 15 השנים האחרונות, ושבצדק בוקרו ביקורת נוקבת על ידי חברים רבים במפ"ם – נעשו על ידי הנהגת מפא"י, ושנים ארוכות אף בשיתופן של מפ"ם ואחדות העבודה (אחה"ע). אלה המבקרים עבר זה חייבים, קודם כל, לבקר את עצמם על חלקם בכל מה שבוצע. מביקורת עצמית שכזו חייבים הם להגיע למסקנה, כי שותפות בנוסח העבר עם מפא"י ואחה"ע אינה באה בחשבון. אך ראה זה פלא – שוב, בבואה להצביע על כוח אלטרנטיבי לישראל – רואה הנהגת מפ"ם לנגד עיניה צירוף של כוחות שיורכב ממפ"ם, מפא"י ואחה"ע. הרי אלטרנטיבה זו – ראינו בפעולתה, ויודעים את תוצאותיה. ובכן, מה הועילו חכמי מפ"ם בתקנתם? על מה הביקורת, אם זוהי האלטרנטיבה המוצעת על ידכם? במה שונה הצעה זו של ההנהגה ה"עקבית" וה"עקרונית" של מפ"ם מהצעותיהם של חסלניה הימניים של מפ"ם?
האמת היא שלבעיית הקמת הכוח האלטרנטיבי בישראל לא ניתנה בוועידת מפ"ם תשובה חד משמעית. דווקא משום שהתשובה לשאלה זו נשארה מעורפלת, מאפשר הדבר להנהגת מפ"ם לתמרן את תמרוניה הישנים בכיוון לשיתוף פעולה עם מפא"י ואחה"ע.
דרוש מערך חדש
בארץ דרוש מערך חדש – כאוויר לנשימה. השאלה היא מה יהיה תוכנו של מערך זה? האם יהיה זה מערך נוסח בן אהרן-בן גוריון, או שיהיה זה מערך חדש, המבוסס על מצע שמאלי סוציאליסטי, אשר יאחד את כל הכוחות השואפים לשינוי המציאות הנוכחית?
מפ"ם לא הצביעה ולא פנתה אל-עבר מערך שכזה. היא עדיין מהססת. נראה שאין כיום זמן להיסוסים. בהיסטוריה הלא רחוקה של עמנו ושל עמים אחרים נוכחנו לדעת, כי בסיטואציות מסוימות מאבדות כל המפלגות "הוותיקות" ו"ההנהגות ההיסטוריות" את הקרקע מתחת לרגליהן, ואינן מסוגלות לענות לדרישות המציאות (המציאות העגומה של הגטאות תוכיח); וכוחות חדשים וצעירים קמים אז להנהיג את עמם בעת מבחן. האם רוצה אף מפ"ם להישאר במצב דומה? – למפ"ם פתרונים.
מה חשיבות יש לטרמינולוגיה נכונה, אם את הפוליטיקה היומיומית מנהלים באורח אופורטוניסטי? מדדי הסולידריות המהפכנית בישראל נקבעים על ידי היחס לשאלת ערביי פלשתינא, לשובתי "אל על", או לעצורי "עלית" – הרבה יותר מאשר בנקיטת עמדה ביחס לאירועים בין-לאומיים שונים.
מפ"ם מילאה לא פעם תפקיד מצער בהכשלתם ועצירתם של מאבקים שונים בישראל. התגייסותה של מפ"ם במלוא כוחותיה (והם רבים) לפעולה ממשית יותר ועקבית יותר תחזק את הכוחות הלוחמים ברצינות לשינוי פני ישראל. במאבקים אלה תמצא מפ"ם בני ברית.
הוועידה לא בחרה בדרך זו.