ידידי הקורא – אהרון (אהרון בכר)

10 ביוני 1963

in גיליון-7: מאי-יוני 1963, מאמרים

אין בארץ עיתונאי המומחה לכיסוי שביתות כמו א. עובד [עקיבא אור]. כימאי לשעבר השתתף הוא במרד הגדול של 1952, נטל חלק פעיל בשביתה הגדולה ביותר בתולדות המדינה. אני מקווה שעקבת, כמוני, בעניין אחרי הסדרה שלו ב"מצפן" על בעיית האיגוד המקצועי. לפעמים מעניין יותר הסיפור הקטן שמאחורי הרשימה בעיתון. סיפר לי השבוע א. עובד, 32, שנטש מאז דיכוי השביתה את הים, הפך בינתיים למורה, אפיזודה קטנה, ששמע מפי אחד ממנהיגי השביתה:

"כשהזמינו אותנו הבוסים של ההסתדרות לשיחת בירור בבניין הוועד הפועל, היה כבר המאבק בעיצומו. היינו בטוחים שבתור נציגי השובתים וכחברים בהסתדרות יקבלו אותנו מייד, יטו אוזן לטענות שלנו. מסתבר שטעינו. קודם כל נתנו לנו להמתין כמה שעות במסדרון; אחרי כמה שעות ניאותו לקבל אותנו, התייחסו אלינו בזלזול הפגנתי".

אם חשבו נציגי הימאים השובתים שעסקני הוועד הפועל לא ייחסו חשיבות למרד על הים (שעה שבארץ התחוללה סערה רבתי ורבים התכוננו לחילופי יריות בין השובתים למשטרה) הרי מסתבר שטעו. כעבור שנים פגש הימאי צעירה שהיתה באותם הימים מזכירתו של אחד מן הבוסים. תוך כדי שיחה והעלאת זיכרונות מאותה פגישה סיפרה היא סיפור שהאיר את כל הפרשה באור שונה לגמרי:

"כל אותו הזמן שהמשלחת מטעם איגוד הימאים המתינה במסדרון התרוצצו הבוסים הגדולים בחדר כמו מטורפים, ניגבו בהיסטריה את הזיעה שניגרה ממצחם והציצו דרך חור המנעול, קפצו משמחה כשראו על פניו של מישהו מחברי המשלחת הבעה של יאוש ודיכאון. אחד מהם אף הקשיב בלהיטות לשיחתם הקולנית של הימאים שהמתינו במסדרון, ניסה לעמוד מתוך כך על הלך הרוחות".

סיפור מאלף זה, קורא יקר, מלמד יותר מאלף מאמרים על אופיים של העסקנונים מרחוב ארלוזורוב.

*   *   *

אני שונא טפיחות עצמיות על השכם, גם אין לי שום חשק להשוויץ בפניך, אבל ברצוני להזכיר לך ש"מצפן" היה העיתון הראשון שניתח בפרוטרוט את הסיבות לדחיית הבחירות להסתדרות עוד בטרם נתקבלה על כך החלטה מפורשת.

היינו הראשונים שהעלו את ההצעה להקים חזית פועלים אל-מפלגתית לבחירות הבאות ("מצפן" 6). לא היתה זו, כמובן, חוכמה גדולה. היינו הראשונים וכמעט היחידים, משום שחזית המאבק המקצועי היא בארץ חזית נטושה.

האנשים-החשובים-מאוד היושבים במערכות העיתונים אינם נותנים דעתם על מאבקיו של האדם העובד, מתייחסים אל הבעיות של המעמד העובד כאל כרוניקה משעממת.

שתי מילים, קורא יקר, חרוטות בראש גיליון זה – "ירחון פועלים". נאמנים לעקרון האחווה הפועלית, חדורי אמונה בעתידה של ישראל סוציאליסטית, בה המעמד העובד נותן את הטון, נמשיך בדרך שהתווינו לעצמנו לפני למעלה מחצי שנה, כשהקמנו את המערכת הזאת.

*   *   *

אתה מחזיק בידך את גיליון 7 של "מצפן". שבעה חודשים עברו מאז הופענו לראשונה מעל דוכני הקיוסקים, והיום נחושה החלטתנו כביום הראשון להפוך עיתון זה למכשירו של אירגון מגובש ולבמה הנותנת ביטוי למאוויי המעמד העובד. בתנאי הארץ זוהי משימה קשה. לא נוכל לזוז צעד קדימה מבלי לבקש את עזרתך, ידידי הקורא. אתה בוודאי יודע שאין לנו סגל גדול של כתבים המסוגל לכסות את כל האירועים וההתרחשויות במקומות העבודה ברחבי הארץ. על כן אני פונה אליך, קורא יקר, הייה אתה כתבנו במקום העבודה שלך. כתוב לנו על הבעיות המקצועיות המעסיקות אותך ואת חבריך, על יחסיכם עם המעביד והנהלת המפעל, עם המחלקה לאיגוד מקצועי. אנו נשמח, כמובן, לפרסם את מאמריך.

*   *   *

גיליון זה יוצא באיחור של שבועיים. רבים כבר הספיקו להספיד אותנו, אחרים בוודאי הצטערו על שפסקנו להופיע. אלה וגם אלה לא שמו לב לעובדה ש"מצפן" הינו ארבע-שבועון (כלומר מופיע אחת לארבעה שבועות בלי קשר לחודש). חשבון פשוט מראה שפעמיים בשנה נצטרך לדחות את הופעתנו לשבועיים, כפי  שעשינו עכשיו, כדי שהעיתון לא ייצא פעמיים באותו חודש.

להתראות, אם כן, בעוד ארבעה שבועות.

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: