בעמוד זה הננו מביאים לקט של תרגומים מתוך צווים שפרסמה ממשלת אלג'יריה המהפכנית ומתוך נאומיו של ראש הממשלה [אחמד] בן בלה. קטעים אלה מוכיחים כי ממשלת הרפובליקה האלג'ירית שואפת להמשך המהפכה – לקראת הסוציאליזם.
* * *
ב-29 במרץ נתנה ממשלת אלג'יריה תוקף לשורה של צווים, אשר עובדו בחודשים האחרונים, בשטחים שונים של כלכלת המדינה.
צווים אלה מהווים צעד חשוב בהתפתחותה של אלג'יריה לקראת סוציאליזם.
הכרזת הממשלה כוללת שני חלקים; אחד בדבר "אירגון וניהול המפעלים התעשייתיים והחקלאיים שניטשו", השני בדבר "חלוקת הכנסות המפעלים והאחוזות שבהנהלה עצמית".
נוסף לכך, החרימה ממשלה אלג'יריה באותו לילה רכוש פרטי עצום, שכלל לא ניטש על ידי בעליו הצרפתיים. במיוחד יש להזכיר את אחוזות הענק של הנרי בורגו. אדם זה, בתוקף רכושו, מינה ופיטר במשך שנים רבות את המושל הכללי של אלג'יריה מטעם צרפת. הרכוש שהופקע באותו לילה נמסר לניהולן של ועדות אשר נבחרו על ידי הפועלים.
צו ה-29 במרץ הדן ב"אירגון וניהול מפעלי תעשייה ומכרות, בתי מלאכה ואחוזות חקלאיות נטושות" מכריז על הקמת המוסדות הבאים במקומות העבודה:
1. האסיפה הכללית של העובדים;
2. מועצת העובדים;
3. ועדת הניהול;
4. המנהל.
"האסיפה הכללית" מורכבת מעובדים מעל גיל 18 שהם קבועים במקום העבודה. גודל האסיפה נקבע כל שנה בהתאם לדרגת התפתחות המפעל. חובותיה כוללים:
"עיבוד תוכנית להרחבת המפעל וייעולו, במסגרת התוכנית הלאומית. עיבוד תוכניות שנתיות בדבר ציוד, ייצור ומכירות".
"עיבוד תקנות ביחס לאירגון העבודה וביחס לקביעת תפקידים וחלוקת סמכויות".
"אישור ספרי החשבונות והמאזנים".
"בחירת מועצת העובדים, במקום בו קיים מוסד כזה".
החלטות האסיפה הכללית מתקבלות ברוב פשוט, על ידי הצבעה חשאית. דרושה נוכחות של שני-שלישים מחברי האסיפה על מנת לתת תוקף להחלטותיה.
"מועצת העובדים" מוקמת במקומות עבודה בהם מועסקים למעלה מ-100 עובדים. חבר מועצה אינו רשאי לייצג יותר מ-15 או פחות מ-10 חברי אסיפה כללית. חברי המועצה נבחרים בחשאי, לתקופה של שלוש שנים. כל שנה חייב שליש מחברי המועצה להתחלף. חובות מועצת העובדים דומות לחובות האסיפה הכללית במקום עבודה קטן. אלא שהיא גם בוחרת ומבקרת את ועדת הניהול.
"ועדת הניהול" מורכבת מ-3 עד 11 חברים, הנבחרים ומחזיקים בתפקיד באותם התנאים בהם נבחרים חברי מועצת העובדים. הוועדה חייבת להיוועד לפחות אחת לחודש, ולעיתים תכופות יותר, אם צורכי המפעל או יושב הראש (הנבחר בוועדה עצמה) תובעים זאת. הוועדה רשאית לצרף לישיבותיה חברים מהאסיפה הכללית או ממועצת העובדים, ולתת להם זכות הבעת דיעה.
"המנהל" מייצג את המדינה בניהול המפעל. הוא בודק את חוקיות הפעולות הכספיות והכלכליות ומוודא כי הן מתאימות לתוכנית הלאומית. בהסכמת יושב-ראש ועדת הניהול הוא בודק את מהלך העבודה היומיומי, במיוחד את ספרי החשבונות והנהלתם, את פריטי הציוד וכו'. יש לו זכות להתווכח בוועדת הניהול, אך לעולם אינו יכול לשמש יו"ר הוועדה. הוא ממונה או מסולק מתפקידו על ידי המוסד הממשלתי המפקח על המפעל, בהסכמת "המועצה למפעלים בבעלות הציבור ובהנהלה עצמית".
נוסף לצו הנותן תוקף חוקי להקמתם של המוסדות הנ"ל, פורסם עוד צו, בדבר הקמת מוסדות נוספים:
"בכל קומונה (חבל מדיני בעל סמכויות שלטון עצמאיות) תוקם מועצה למפעלים שבבעלות הציבור ובניהול עצמי. המועצה תהיה מורכבת מיושבי-ראש ועדות הניהול, נציג המפלגה (פ.ל.נ.), נציג האיגודים המקצועיים, הצבא, והמוסדות האדמיניסטרטיביים של החבל. במקרה הצורך, תוקם מועצה משותפת למספר חבלים, אך לא ליותר מחמישה חבלים".
תפקיד המועצות הללו הוא לסייע בהקמת מוסדות מינהל, לקרב את העובדים לבעיות הניהול העצמי, ולהתאים את פעילות המפעלים.
למועצות אלה יש סמכות לאשר או לפסול את המנהלים הנקבעים על ידי הממשלה.
סעיף 27 בצו קובע: "חברי כל המוסדות הנ"ל יפעלו בתפקידים שהוטלו עליהם רק בעת התכנסות המוסדות בהם הינם חברים, אין להם סמכויות מחוץ להתכנסויות הנ"ל אלא אם כן נקבע הדבר במפורש על ידי המוסד אליו הם משתייכים".
ביום בו נכנסו הצווים לתוקפם נשא בן-בלה נאום בטלוויזיה האלג'ירית בו הסביר את הצווים.
הוא אמר:
"פועלי ופועלות אלג'יריה, בעת שאני מדבר אליכם מפרסם העיתון הרשמי של הרפובליקה הדמוקרטית העממית האלג'ירית את הנוסח של ההחלטה החשובה, אולי החשובה ביותר, שהממשלה קיבלה מאז היווסדה. ההחלטה דנה בצו בדבר ניהול ואירגון מפעלי התעשייה, המכרות, בתי המלאכה וכן האחוזות החקלאיות ה'נטושות'.
"כבר בשבוע שעבר, ביתר דיוק ב-23 במרץ, פירסם העיתון הרשמי נוסח חשוב המגדיר את המונח 'נטוש' אחת ולתמיד. כל אלה שחשבו כי ממשלת אלג'יריה המהפכנית תשב בחיבוק ידיים נוכח התמרונים שכוונו לביטול 'הרכוש הנטוש', טעו.
"אמרתי בעבר והנני חוזר שוב, לא אנו גרשנו את המנצלים הקודמים מאותו חלק עצום בכלכלה האלג'ירית שהפך ל'רכוש נטוש'. לא אנו פעלנו להחנקת כלכלת אלג'יריה. היו אלה המנצלים הקודמים שברחו, שניסו על ידי יציאתם לחבל ולמנוע את האפשרויות להקמת אלג'יריה עצמאית. היה עלינו למנוע בהקדם האפשרי את התוצאות הרות האסון של חבלה זו.
"הממשלה הזמנית ביקשה מאלה שעזבו כי יחזרו. כמה מהם חזרו?
"האם יכלה הממשלה שמוצאה מן המהפכה האלג'ירית לשבת בחיבוק ידיים נוכח אתגר זה? אילו עשינו כך לא היינו ראויים למהפכה האלג'ירית, לא היינו ראויים לדבר בשם העם האלג'ירי. אולם, המוני העובדים במדינה הבינו את תפקידם. כמעט בכל מקום התארגנו בעצמם ונכנסו למלא את מקום המנצלים שברחו. מבחינה זו, הרי שצווי 22 באוקטובר ו-23 בנובמבר 1962, בדבר הקמת מועצות ניהול, באו רק לאשר מצב דברים קיים. מצב שנוצר על ידי המוני העובדים, חדורי רוח מהפכנית ופטריוטית.
"האם נעלו הצווים מ-22 באוקטובר ו-23 בנובמבר את הדלת בפני אלה שברחו וזנחו את חובותיהם לארץ שהזינה אותם? בשום אופן לא. אלג'יריה המהפכנית היא בעלת מסורת של רוחב לב, והצווים הנ"ל השאירו לבעלים הקודמים זכות לחזור ואפילו לשמש בתפקידם הקודם במפעלים ובאחוזות שנעזבו, בתנאי שיבטיחו ניהול הוגן ויצרני של המפעלים ויסכימו לשתף פעולה עם מועצות הניהול.
"כמה מהם חזרו והסכימו לשתף פעולה עם מועצות הניהול?
"איזו ממשלה לאומית ראויה לשמה היתה מרשה למצב להתדרדר? היה הכרח דחוף כי אלג'יריה תחזור לעבודה. היה הכרח דחוף כי הממשלה שנוצרה במהפכה האלג'ירית תארגן את ניהול הרכוש שנעזב וניטש על ידי המנצלים הקודמים. פועלי אלג'יריה הוכיחו את יכולתם למלא את החלל שנוצר. היה הכרח לתת להם אפשרות להמשיך במאמציהם.
"ברוח זו פרסמנו את הצו מ-18 במרץ 1963, העוסק בהסדרת 'הרכוש הנטוש'. צו זה, שאושר על ידי האסיפה המחוקקת הלאומית בישיבתה ב-26 במרץ 1963, מונע כל ערעור המסתמך על חקיקה קודמת ל-22 במרץ 1963 בדבר רכוש 'נטוש'. כל המפעלים התעשייתיים, המסחריים, הכספיים, בתי המלאכה והמכרות, כל הקרקעות החקלאיות והיערות, כל המשרדים ונכסי דלא ניידי או חלקים מנכסי דלא ניידי אשר בתאריך 22 במרץ נחשבו 'נטושים' נקבעו אחת ולתמיד כ'רכוש נטוש', ובכך עבר ניהולם אחת ולתמיד בהחלטיות לידי פועלי אלג'יריה.
"מהיום לא נדבר עוד על 'רכוש נטוש', אלא על מפעלים וקרקעות בניהול עצמי.
"מה שהוגדר פעם 'נטוש', מה שהיווה את הסקטור העיקרי בכלכלה האלג'ירית, עלינו להפכו לנווט לסוציאליזם שלנו.
"הוצעו שתי הצעות. האם הניהול חייב להיות בידי המדינה? או שהניהול ייעשה על ידי העובדים?
"למעשה אי אפשר כלל להסס. עקרון הניהול העצמי של המפעלים בידי העובדים כבר הפך למציאות במהפכה האלג'ירית באמצעות הפעילות העצמית וההכרחית של המוני העובדים. התנועה החזקה של ועדות הניהול, שהתפשטה ברחבי המדינה, רק ציפתה למתן תוקף חוקי לשלוחותיה המהפכניות.
"הצווים שהיומן הרשמי של הרפובליקה האלג'ירית העממית דמוקרטית מפרסם היום, נותנים תוקף חוקי למוסדות הניהול העצמי של הדמוקרטיה הציבורית של העובדים.
"באמצעות האסיפות הכלליות, מועצות העובדים וועדות הניהול, לוקחים פועלי אלג'יריה את גורלם בידיהם הם. יהיו אלה העובדים עצמם, באסיפותיהם הכלליות, אשר יחליטו על תוכנית פיתוח מפעליהם במסגרת התוכנית הלאומית. העובדים יכתבו, יבדקו ויבקרו את הנהלת החשבונות. העובדים עצמם יקבעו את הפרמיות בייצור. יהיו אלה העובדים עצמם שיקצרו את פרי עמלם. הם ישתתפו בניהול הקרנות הלאומיות להשקעה ולאיזון התעסוקה.
"פועלי ופועלות אלג'יריה, ברצוני להדגיש את הקרנות הלאומיות להשקעה ולאיזון התעסוקה.
"כידוע לכם ישנם מובטלים, הרבה מובטלים, באלג'יריה. ישנן עבודות, הרבה עבודות, עבורן משלמים שכר עלוב באלג'יריה. ישנן עבודות מפרכות המתישות את כוחו של העובד, ועבודות אחרות, קלות יותר. ישנם אזורים עשירים, אך גם עניים באלג'יריה.
"באמצעות הקרנות הלאומיות לאיזון התעסוקה תתבטא הסולידריות של הפועלים והפועלות באלג'יריה. באמצעות קרנות אלה יביעו פועלי אזור מיטידז'ה ואלה מאזור אאורס את אחוותם. ממזרח למערב ומצפון לדרום יביעו פועלי אלג'יריה באמצעות הקרנות הלאומיות לאיזון התעסוקה את אחוותם.
"פועלי ופועלות אלג'יריה, ברצוני לדבר על אודות המנהל המהווה את אחד המכשירים לניהול עצמי.
"המנהל נבחר מתוך שיקול מוסרי ומקצועי. הוא ימונה על ידי המדינה, אך המינוי יהיה כפוף לאישורכם.
"הכרחי כי בתוך מפעליכם שבניהול עצמי ייצג מישהו את הקולקטיביות הלאומית, לה אתם משתייכים, עליה אתם מגינים. הכרחי כי בתוך מפעליכם שבניהול עצמי יימצא מישהו שישמש כחוליה מקשרת בין מפעלינו לבין המדינה, מישהו שיהיה אחראי לתוכנית הפיתוח הלאומית.
"מנהל זה, שמינויו כפוף לאישורכם, מנהל זה הוא פועל כמוכם, הוא יתחלק בצרותיכם ובשמחותיכם וישתתף כמוכם בבנייה הסוציאליסטית בארצנו.
"הקלו עליו את המלאכה, עזרו לו, הגנו עליו כמו על עצמכם!
"פועלי ופועלות אלג'יריה, בידכם, ורק בידכם להוכיח לעולם כי המהפכה האלג'ירית שואפת להיות, ואף תהיה, לחלוץ הניסויים הסוציאליסטיים בתקופתנו. קבצו שורותיכם, הוכיחו לעולם כולו כי אדונים אתם לגורלכם. מאוחדים, לוחמים, ובעלי הכרה בחובותיכם ובזכויותיכם. ארגנו עצמכם בכל מקום, כך שעל פני כל שטח אלג'יריה תצטרפנה האספות הכלליות של העובדים זו לזו, ומועצות הניהול, שתיבחרנה באופן דמוקרטי, תוכלנה לרתום את עצמן למבצע המלהיב של בניית הסוציאליזם בארצנו".
* * *
בעקבות נאום זה, והצעדים התחוקתיים, יצאו נציגי הממשלה לרחבי אלג'יריה על מנת להסביר את משמעות הצווים ולעודד את ביצועם. הלאמת והחברת הרכוש הענקי של בעלי ההון הקודמים, הצרפתים והאלג'ירים כאחד, והכרזת הצווים בדבר הקמת ועדות הניהול של העובדים, מועצות עובדים, ואספות כלליות של העובדים, נתקבלה בהתלהבות עצומה ברחבי אלג'יריה. במסע על פני רחבי המדינה שערך בן-בלה למחרת ההכרזות הללו נערכו קבלות פנים בדומה לחגיגות העצמאות בחודש יולי 1962. אוכלוסיות שלמות של כפרים, עיירות וערים יצאו לפגוש את ראש הממשלה, שבעבר, כאשר נאבק על השלטון במאבק סיעות מעורפל, נתקבל בהסתייגות קרירה. בכל מקום שהופיע קרא בן-בלה לעובדים להתארגן ולהקים מועצות עובדים, וועדות לניהול עצמי. כעת מקימים אותן ברחבי המדינה בקצב מואץ. להלן קטעים מנאומים שנשא בעת סיורו.
"אומרים כי החרמת קרקעותיו של בורגו מנוגדת להסכמי אוויאן. שיהיה כך. אם אנו מפירים את הסכמי אוויאן בהחלטתנו זו הרי אין זה לגנותנו אלא לגנות הסכמי אוויאן".
"אנו נתקוף לא רק את בורגו וז'רמן אלא גם את העשירים שתפחו וצברו הון במשך המלחמה".
"מאבק זה מכוון לייאש, אחת ולתמיד, את הבורגנות בארץ זו. אם עקרנו את בורגו וחבריו, הרי אין זה מסיבות גזעיות; סבלנו יותר מדי מרדיפות גזעיות בעצמנו מכדי שנוכל להזדקק לשיטות הללו".
"האמינו לי, המיעוט הזה של חמישה אחוז מהאומה האלג'ירית הינו בעל כוח רב. לצערנו הם שולטים בממון. אולם תשעים וחמישה האחוזים הנותרים באומה האלג'ירית הם בהחלטיות עימנו במאבקנו לעקירת הצמחייה הזאת. כדי לבצע זאת, חייבים אתם, המדוכאים והמושפלים, להצטרף בהמוניכם לאירגונים הלאומיים ובמיוחד לאיגודים המקצועיים, כדי להפכו ל-1 בנובמבר של הסוציאליזם האלג'ירי". (ב-1 בנובמבר 1954 החל המאבק לעצמאות אלג'יריה של הפ.ל.נ.).
"היום אנו פותחים במערכה גדולה מזו שנסתיימה ב-2 ביולי 1962. במערכה לסוציאליזם. הגיע הזמן להיאבק על מנת לקצור, איננו רוצים להחליף קבוצה אחת של חזירים בקבוצה אחרת חובשת תרבושים. זוהי המפכה של העניים, של האלמנות, של מצחצחי הנעליים. קיבלנו את החלטותינו במהירות כדי להביס את האימפריאליזם וחוגים אלג'יריים מסוימים ששאפו להחזיר את הרכוש הנטוש והמפעלים לבעלות קולוניאליסטית".
"המדינה לא תפשה את מקומם של בורגו ובן-גנה. אולם תהיה התחלקות ברווחים, ובמידה שהדבר נוגע למדינה, תידון הבעיה מכל צדדיה בחופשיות גמורה עם ועדות הניהול, משום שאתם מבינים כי למדינה יש תפקידים ואחריות רבה בשטח אספקת המים, החשמל, הצרכים, ובקיצור ביסודות של המבנה הכלכלי".
"חלק מהרווחים יוקדש לציוד החוות, וחלק יוכנס לקרנות הסולידריות אשר תפקידן להקל את מצבם של המובטלים הרבים".
"בעיתונות הזרה משמיצים אותנו ומאשימים אותנו בגניבת מכוניות, בתפיסת רכוש ותפיסת מקומם של הצרפתים שברחו. מה עלי לומר? אלה התוקפים אותנו בהאשמות כאלו, אינם יודעים מהפכה מהי".
"פידל קסטרו סיפר לי, כי אפילו כיום, שלוש או ארבע שנים אחרי כניסתו להבאנה, עדיין הוא נאבק נגד דברים כאלה. גם היוגוסלבים העידו כי עברו שנים רבות בטרם נפסק מסע כזה.
"המהפכה האלג'ירית ניצבת תמיד לימין קובה, משום שאנו סבורים כי אין בנייה סוציאליסטית בפנים ללא פעילות סוציאליסטית בחוץ. לא נקבל את קרום הלחם במחיר חרותם של אחרים".
* * *
נוסיף לסיום, כי למדיניותו של בן-בלה תהיה ללא ספק השפעה רבה גם על התפתחותן של מדינות ערב. עד עתה עמדה לפניהן רק הדוגמה של נאצר. כעת יצטרכו להשוות ללא הרף את מדיניות נאצר למדיניות בן-בלה. אם במצרים מבוצע פיתוח וניהול הכלכלה על ידי מנגנון ביורוקרטי ממונה, הפועל באמצעים אדמיניסטרטיביים מעל לראשם של העובדים ובנפרד מהם, ההולך ומתבדל מן האומה, הרי באלג'יריה מבוצע הפיתוח והניהול על ידי ציבור העובדים עצמו, מבלי שתיווצר שכבה ביורוקרטית המתנשאת מעל לכלל האומה.
השאלה באיזו משתי הדרכים יש לבחור עומדת למעשה בפני מדינות רבות, במיוחד בפני מדינות בלתי מפותחות באסיה, אפריקה ודרום אמריקה, שהשתחררו או עומדות להשתחרר מעול הקולוניאליזם.
נציין עוד, כי בדומה למהפכה הקובנית, מוכיחה המהפכה האלג'ירית כי לא קומוניסטים הצליחו לבצע מהפכה סוציאליסטית, בניגוד לתיאוריה כי "רק המפלגה הקומוניסטית מסוגלת לבצע מהפכה סוציאליסטית".
ושוב הוכח כי לא חזון לאומי או גזעי (כנעני, שמי או אחר) אלא דווקא החזון המעמדי, החברתי, חזון הסוציאליזם, הוא החזון המהפכני בתקופתנו.