לפני כמחצית השנה, כאשר שביתת פועלי "פרידמן" היתה בעצומה, שוחחו שני פעילי "מצפן" עם כמה מהשובתים.

עובדי המפעל ניהלו את המאבק נגד מועצת פועלי ירושלים. הם דרשו את "הכרת" החבר הירשנזון בצידקת מאבקם. הם ביקשו את מוסדות ההסתדרות לפתוח בפניהם את קרן השביתה.

לכולם היה ברור שאם אומנם תתמוך ההסתדרות בשביתה, לא תוכל ההנהלה לעמוד בפני לחץ תביעות העובדים.

בית החרושת היה עמוס הזמנות; תחילת החורף בישרה מכירה המוני של תנורים. ובכן, חסר היה רק המקור הכספי הקרוי "קרן שביתה", אשר יבטיח את הצלחת המאבק.

קרן השביתה מקוימת על ידי מיסי הפועלים להסתדרות. הניסיון של השנים האחרונות הוכיח לפועלים רבים שהם מוסרים כספיהם ממש לידי האויב. החבר א' הוא אחד העובדים השכירים ב"פרידמן". מאחר ששמע שאנו מפיצים את "מצפן", ניגש בחמימות ולחץ את ידינו.  הרעיונות שהועלו ב"מצפן" בקשר להסתדרות והמאבק המקצועי היוו ביטוי בדפוס למחשבות שהוא הוגה מזה כמה חודשים.

אולם החבר א' הרחיק לכת. הוא טען שאת ההסתדרות אין אפשרות לשנות במאבק דמוקרטי פנימי. הדרך הטובה יותר היא להקים איגוד מקצועי חדש.

מאחר שלפועלי המתכת אין בכלל איגוד מקצועי ונוסף לכך הם המקופחים בין פועלי התעשיה – הציע הוא להתחיל בזה.

אולם, מיד צצה מחשבה אופיינית לכל רעיון מסוג זה: ומה עם "קופת חולים"? ואכן, "קופת חולים" היא אולי מקור הכוח העיקרי של הבוסים ההסתדרותיים.

מאחר שלא קיים ביטוח בריאות ממלכתי (כמו באנגליה או בברית המועצות) ומאחר שיתר קופות החולים הן מפלגתיות או בעלות מבנה חלש ביותר, נאלצים רוב הפועלים להיות חברים בהסתדרות.

כמעט כל העולים מוחתמים מייד עם בואם ארצה על חברות בהסתדרות. רבים מהם רואים בהסתדרות שירות ממלכתי של בריאות, אולם בהמשך הזמן מופיעים לעיניהם עסקני ההסתדרות בתפקיד של אחראים על ענייני העבודה. כך מושגת שליטה כמעט טוטאלית של עסקני מפא"י על המוני הפועלים.

בארץ מתוקנת חייבת הממשלה לדאוג לענייני הבריאות. שירות בריאות כללי הוא אחד השירותים הראשוניים שחייבת המדינה לספק לאזרחיה. כשם כשהמדינה והרשויות המקומיות דואגות לרשת כבישים, ביוב, קשר וכו', חייבת המדינה לדאוג לבריאות אזרחיה.

הפועלים בארץ, העובדים שלושה חודשים בשנה עבור הממשלה (1/4 מהמשכורות = מיסים!) צריכים לדרוש ממנה לממן ולדאוג לבריאותם.

הנזקים הנגרמים לפועלים עקב השליטה של הבוסים ההסתדרותיים בענייני הבריאות שלהם הם עצומים.

א) מנכים ממשכורתם כ-20 ל"י לחודש, עבור שירות שהמדינה חייבת לספק;
 
ב) ענייני קופת חולים מטים את ההסתדרות ממאבקה כאיגוד מקצועי;
 
ג) רבים מחברי ההסתדות אינם פועלים, כי אם זעיר בורגנים אשר מעוניינים בביטוח של קופת חולים. הם גורמים לעליית הימין בתוך ההסתדרות ומחלישים את המאבק המקצועי. בהרבה מקרים מופיעים חברי ההסתדרות משני צידי המתרס במאבק המקצועי (בקואופרטיבים לתחבורה!);
 
ד) שירות הבריאות עצמו, שמספקת קופת חולים, הוא גרוע, המוסדות הרפואיים מנוהלים על דיי ביורוקרטים מפא"יניקים, ולא על ידי אנשים מקצועיים. בהרבה ממוסדות קופת חולים קובע לא הרופא, אלא הבוס הביורוקרטי.

הפתרון למצב הקיים הוא, אולי, בהפרדת הבריאות מהמאבק המקצועי. על הפועלים להיאבק על כך שקופת חולים תנוהל באופן נפרד. יש לדרוש שאת התקציב שלה תממן הממשלה, או לפחות שהמיסים עבור בריאות ישולמו באופן נפרד.

יש להפריד את החברות בקופת חולים מהחברות באיגוד המקצועי. את המיסים עבור קרן השביתה יש להפקיד בידי האיגודים המקצועיים וועדי בתי החרושת.

בדרך זה אפשר יהיה להקים איגודים מקצועיים שלא יהיו תלויים בבוסים המפא"יניקים. אפשר יהיה להשתחרר מעניבת החנק שהטילו [אהרון] בקר ו[ירוחם] משל על מאבק הפועלים.