חג הפסח מבטא מסורת לאומית הקשורה ליצירת מצרים, אשר התרחשה (אם התרחשה כך באמת) לפני כ-3,400 שנים. באיזו מידה מונחות אמיתות היסטוריות ממשיות בסיפורי המקרא ביחס ליציאת מצרים – על כך נטוש ויכוח מדעי, מעניין כשלעצמו, בין חוקרים ומלומדים. אנו לא ניכנס כאן לתחום זה.
מבלי לנסות לקבוע או להכחיש קיום עובדות היסטוריות, מותר, לכל הדעות, לטפל בעצם הרעיון לפיו קיים צורך בהיעלמותו של דור המדבר. סיפורי המקרא בעניין זה שובים לב לא רק בכושר התיאור והסיפור, אלא גם משכנעים לכאורה כי דור העבדים אשר יצא או הוצא מארץ מצרים אינו מסוגל לבנות מסכת חדשה של חרות. לפיכך, נראה הגיוני מאוד התהליך של זחילה במשך ארבעים שנה במדבר למען יסוף הדור הישן, ובמקומו יהרוס אל הארץ היעודה הדור החדש, אשר נולד וגדל שלא בתוך העבדות.
השאלה הניצבת בפני המעיין בבעיה היא: האם המציאות האנושית כפי שאנו מכירים אותה מן העבר וההווה, מאשרת גישה זו בתהליכים לאומיים, חברתיים או כל-אנושיים? דומה כי דרכי מחשבה אלה יוצרות סכמאטיות בלתי מציאותית בגלל שתי סיבות לפחות:
א) אין כל ערובה כי עבדים לשעבר יהיו ראויים פחות לבניית החדש מאשר הדור שגדל על סיוע דשמיא כגון המן שבא מן השמים; והסכנה של שאיפה לחזור אל סיר הבשר במצרים אינה גדולה, ואולי אף פחותה, מן הסכנה של השאיפה לחזור אל האפוטרופסות האלוהית המכלכלת של המדבר.
ב) גורם העבדות אינו רק ביטוי לפונקציה כלכלית-חברתית מסוימת. יש לו השלכות מרחיקות לכת לעולם התודעה והמחשבה האנושיות. מתוך כך אנו למדים כי תקופת דור אחד, במיוחד בתנאים בלתי רגילים של המדבר, אין בכוחה להפיג את הגילויים השליליים העשויים להפריע למלאכת יצירת החדש.
לאיזו מסקנה, אם כן, נוכל להגיע? דומה שגם העיון התיאורטי וגם חוקי המציאות מובילים אל המסקנה כי את המבנה החברתי, או הלאומי, החדש – בונה כוח חברתי, או לאומי, אשר נוצר ופועל בתוך הישן. זהו בדרך כלל כוח מהפכני אשר נוצר מתוך הגיון התפתחות הניגודים במבנה הישן. משום כך, לא אחת ניתן היה להבחין בתצורות ורבדים מסוימים של הישן אשר עדיין קיימים בתוך החדש, ואין זה צריך להפליאנו.
הרעיון של "דור המדבר", הגם שהוא מושך ומפתה מאוד מבחינה ספרותית – אינו ריאליסטי. דווקא משום שהמקורות ההיסטוריים והתגליות הארכיאולוגיות הביאו חוקרים ומלומדים שונים למסקנות שונות מאוד ומנוגדות מאוד בנדון, מתבקשת ממילא העדות המסייעת של ההיגיון העיוני המנתח. דומה כי עדות זו לא תסייע למפרשי ההיסטוריה ככתבו וכלשונו של המקרא.