בזמן האחרון ישנה הרגשה שאנו אומה הנמה שנת חורף ארוכה ביותר. מסביבה רותחים הרי געש ומשתנים פני האדמה, מהפכות ותהפוכות מתרחשות בסביבתה המיידית והיא אינה זעה ממקום רבצה.
בראש אומה זו עומדת קבוצה המנסה לעצור את מהלך ההיסטוריה בעזרת מעטפות נפץ וחבילות תופת, ומנהלת "מדיניות" הרפתקנית שגדולי הגנגסטרים בשיקאגו לא היו מתביישים בה.
אותה שעה מנמנמת האומה כולה על בטן שבעה כשחיוך של שביעות רצון נסוך על פניה. כל המנסה לעורר מישהו מהתנומה הנוחה והנעימה הזו נתקל מייד בתגובה משועממת אך נרגזת: "מה יש, אנשים לא חיים טוב במדינה הזו? הלא כמעט לכל אחד כאן יש כל מה שהוא רוצה! אז מה אם יש כמה דברים לא בסדר שם למעלה? שחיתות תמצא בכל מקום!"
על גל אדישות זה רוכבים הרבה פרשים, תתי שרים ואקס רמטכ"לים. חלקם רוקמים מזימות בסתר וחלקם כבר מחזיקים בהגה הספינה. כל הנוסעים נמים את שנתם ואינם יודעים שכיוונה מסוכן ביותר.
הציבור שוקט על שמריו. מדי פעם מתפוצצת רשת חדשה, נחשף קצהו של עסק ביש. הציבור פוקח לרגע חצי עין, אולם מייד לאחר המשכורת הראשונה שוקע שוב בתרדמה עמוקה.
בינתיים מתקבלות הכרעות גורליות ללא פרסומת וללא הצבעה בשום מוסד נבחר. גורלה של המדינה נחרץ מבלי שהאזרח אף ידע על כך.
"הם יסתדרו כבר" יענה לך כל אזרח הגון על ניסיון של מתיחת ביקורת, "עובדה, העניינים מתגלגלים בסדר".
ידידי, נדמה לך שהעניינים מתגלגלים בסדר. רוצים שתחשוב כך ולכן מלעיטים אותך בהסברה מכוונת ומצונזרת. אתה לא שואל את השאלות הנכונות, לכן עונים לך שלא לעניין.
המצב הטוב והשקט בו נדמה לך שאתה חי היום הוא אשליה. מגדל קלפים כלכלי ומדיני נראה בעיניך כמדינה יציבה הבונה את עתידה. במשך חמש-עשרה שנים לקחו כספים שהיו מיועדים לבניין המדינה ופיזרום לכל רוח, ואין הבדל אם קראו לרוח זו רוגוזין, ג'ימי לוי או ביטחון. הכסף בוזבז, מבוזבז ויבוזבז, ואת החשבון תשלם בסופו של דבר אתה.
מבחינה כלכלית עדיין עומדת כלכלתנו על כרעי תרנגולת בלי שהצליחה להתקשר לשוק האירופי שיחנוק גם את המעט שיש לנו, שלא לדבר על השווקים שמסביבנו הסגורים בפנינו מאז קום המדינה.
לא פיחותים ולא הצהרות מפוצצות יבריאו את כלכלתנו. רק שינוי מהותי, מן היסוד, שלא ירחם על שום סקטור פרוטקציוניסטי שאין לו הצדקה כלכלית, ושיבסס עצמו על מערך כלכלי מרחבי, יוכל להובילנו לעצמאות כלכלית אמיתית.
בן גוריון טוען שהוא לא מבין בכלכלה, לכן אי אפשר לבוא אליו בטענות ביחס למצבה הכלכלי של ישראל. אולם הוא מתיימר להיות אחד המדינאים הגדולים בדורו. לכן לפחות למצבה המדיני האומלל של מדינת ישראל הוא אחראי. המרחב הערבי עובר תהליך של התחדשות. יתכן שיבואו עוד שלבים של נסיגה, אולם לא רחוק היום בו יתעוררו ראשי השלטון בארץ ואיתם כל אזרחי ישראל ויגלו מסביבם מרחב ערבי סוציאליסטי מאוחד נגדם.
[שלוש שורות נמחקו בהוראת הצנזורה] התשובה הנכונה במאבק מדיני.
נחטא לאמת אם נאמר שבן גוריון לא מתכונן לקראת המצב שתיארתי למעלה. חששו מפני החרפת יחסים עם גרמניה מצביע על הסיוע שמגישה לו גרמניה [שתי שורות נמחקו בהוראת הצנזורה]. אם לא נפעל למען פירוז המרחב מנשק גרעיני ולא נגיע להסדר עם המרחב הערבי שמסביבנו, נעמיד בסכנה את עצם קיומנו.
כל אלה נראים לי כבר כדברים הנוגעים לגורלו האישי של כל אחד ואחד בארץ הזאת. כשיבוא רגע ההכרעה לא יעזור לאף אחד מאיתנו הפריז'ידר, המיקסר או ה"פולקסוואגן".
גורלנו יוכרע אז בשניות בגלל הזנחה של שנים. אז יהיה אולי מאוחר מדי להטות את ההגה. כל משאבי המדינה יהיו מושקעים בכיוון המנוגד.
אדם הרואה כך את מהלך הדברים ולא נוקף אצבע לשינוי פני הדברים הוא פושע ומועל באמון הניתן לו כאזרח.
אדם שעדיין לא רואה כך את הדברים, אדם שלא התפכח מן האשליה, חייב לנער אחת ולתמיד את קורי השינה מעל עיניו, להתבונן סביבו, לקרוא בין השורות ולחשוב.
הוא יגיע למסקנות הנכונות במהירות רבה יותר משתיאר לעצמו, ומוטב להזדרז לפני שסכום הבזיונות המדיניים יכריע.