הננו מביאים בזה את תרגומו של המאמר "המיתקפה הסינית" שהתפרסם בעיתון הצרפתי "ל'אכספרס" בחודש שעבר. המאמר ראוי לתשומת לב מיוחדת, מאחר שכמה מתצפיותיו כבר התאמתו מאז נכתב עד היום. יש לשער כי הנחות אחרות המובעות במאמר יתאמתו גם הן.
__________
פקין חותרת לאינטרנציונל חמישי. מוסקבה מתנגדת. מה אומר פידל קסטרו?
"הרוח הרעה של הקומוניזם מרחפת עדיין על העולם. אתם קוראים לה, עכשיו, 'הדוגמטיות' אבל היא למעשה המרכסיזם-לניניזם האמיתי והוא מאיים גם עליכם".
העיתון הדגל האדום מפקין השתמש בפרפראזה זו של פתיחת המניפסט הקומוניסטי למרכס ואנגלס כדי להראות למר חרושצ'וב שבעיני הסינים הוא נהפך, פשוט, לשומר הסדר הקיים כמו גיזו וביסמרק בשעתם.
זה שבועיים שעיתוני פקין מפרסמים כמעט מדי יום התקפות נגד ראש הממשלה הסובייטית. נושאי המאמרים שונים הם, אחד מוקדש לטורז, השני לטוליאטי, השלישי לקומוניסטים האמריקאים. אבל בכל אחד מוצאים אותו האשם הגדול, אותו "בוגד" בעניין הקומוניזם: ניקיטה חרושצ'וב.
בשבת האחרונה, פקין אפילו הזכירה את החוזים האימפריאליסטיים שרוסיה הצארית כפתה על סין באמצע המאה שעברה ושהודות להם שולטת ברית המועצות היום על אזורים נרחבים במזרח הרחוק וביניהם הנמל ולדיבוסטוק.
מאו צה טונג לא ביקש תיקון עוול זה, בן מאה השנים, הוא הסתפק ברמז עליו כדי לענות לטענת מר חרושצ'וב, שבנובמבר האחרון שם ללעג את הלהט בו דוחפים הסינים ארצות אחרות למאבק אנטי אימפריאליסטי, מול חוסר נכונותם לגרש את הזרים מעל חופם הם, בהונג קונג ובמאקאו. לעומת זאת, מוכיחים גילויים אחרים של הסינים שהמאבק האידיאולוגי בין מאו וחרושצ'וב יגרור מסקנות בלתי נמנעות לגבי היחסים בין שתי המדינות הגדולות. עניין החוזים הצאריים של 1848 ו-1850 יוכל, לכן, לקבל, ביום מן הימים, חשיבות בלתי צפויה.
המפולת
הסובייטים נמצאים לגמרי במצב התגוננות. הם לא ענו למפולת של המאמרים האנטי חרושצ'וביים שהתפרסמו בעיתוני פקין והם אפילו הירבו בגילויי רצון טוב לגבי משמיציהם. מר חרושצ'וב הסכים לעיקרון של "ועידת פסגה" קומוניסטית בין המפלגות של ברית המועצות וסין. הוא הבטיח שיחדש את הדו שיח עם האלבנים, וכך הודה למעשה בעובדה שאין ביכולתו לגרש אפילו מפלגה ננסית זו מהמשפחה הקומוניסטית.
מצבו הלא-נוח של ראש הממשלה הסובייטי הוא מובן: אין לו מה להרוויח מהוויכוח עם פקין, להיפך, הוא מפסיד משהו כל יום. עוד לפני כמה שנים היתה דיברתו של שליט ברית המועצות עבור העולם הקומוניסטי כולו כתורה למשה מסיני. עתה, כל נאומיו עוברים תחת שוט הביקורת ופקין מכריזה שהם ריקים מכל תוכן ואף רואה בהם בגידה.
לכן לא מפתיע הדבר שהסובייטים, שאיבדו כל תקווה להחזיר לעצמם את הסמכות, מנסים לפחות להרוויח זמן ולהשיג הסכם עם פקין על כללי המשחק, למנוע האשמות יותר מדי משפילות, יותר מדי מסוכנות בשביל היוקרה שלהם. הם יודעים שתשובתם המסורתית לסינים ("אתם דוחפים את המחנה הסוציאליסטי להתנגשות אטומית עם ארצות הברית כי אתם לא מעריכים נכונה את סכנת המלחמה התרמו-גרעינית") נותנת נשק חזק בידי האנטי קומוניסטים בכל העולם. ואומנם, איך להסביר שאנשים המצהירים על עצמם כמרכסיסטים-לניניסטים ושביצעו את המהפכה הקומוניסטית הגדולה ביותר באסיה, הם חסידי המלחמה ואינם מתרגשים מגורל האנושות?
התעמולה נושאת פרי
ואולם, העניין הסיני הוא הרבה יותר מסובך. עיקר הוויכוח אינו קשור דווקא בבעיית הנשק הגרעיני. מאו צה טונג מתגונן בתוקף בפני ההאשמה שהוא דוחף את הרוסים למלחמה. הוא פשוט אומר, בליווי ציטטות של מרכס ולנין כאסמכתות, שהמעמדות הרכושניים השולטים כיום בארצות לא קומוניסטיות, לא יירדו מבמת ההיסטוריה כבמקל קסמים. המהפכות ומלחמות האזרחים נחוצות היום כמו אתמול כדי להורידם. קיום נשק אטומי אינו יכול לשנות, הוא אומר, את הנתונים הבסיסיים האלה של המרכסיזם-לניניזם.
ההדים הבאים מפינות שונות בעולם, ובמיוחד מאמריקה הלטינית, מוכיחים שזוהי הטענה שהסינים חוזרים ומרביצים בתעמולתם לצורכי הארצות מעוטות הפיתוח. פקין משקיעה מאמצים תעמולתיים עצומים כדי להסביר למהפכנים של הארצות האלה שהם אינם יכולים לסמוך על עזרתו של חרושצ'וב במלחמתם לשחרור, כי הסובייטים בגדו ודואגים רק לאינטרסים שוביניסטיים של "מעצמה גדולה". הם מתכוננים לחלוקת העולם עם ארצות הברית והם מוכנים להשאיר לקפיטליסטים יבשות שלמות, כמו אמריקה הלטינית.
התקיפות שבמערכת תעמולה זו בלבד מוכיחה שמאו צה טונג אינו מאמין בהתפשרות עם מוסקבה. אין להעלות על הדעת שהסינים יעשו מאמצים תעמולתיים כאלה רק כדי לרכוש לעצמם את הקולות של המפלגות הקומוניסטיות של הארצות מעוטות הפיתוח בוועידה במוסקבה (אם תהיה כזו). מאו צה טונג פועל כאילו הוא רוצה כבר להקים אינטרנציונל חדש, שמרכזו בפקין, כאילו הוא רוצה להטות את ליבם של כל הקומוניסטים מה"מכה" הישנה שלהם.
מסע תעמולה זה, ללא ספק, מניב פירות; אם נדון לפי ההדים שבאים מאמריקה הלטינית, יצליחו הסינים לפורר את האמון של אנשים שמאליים בארצות אלה בברית המועצות ובמנהיגים הקומוניסטיים הסולידאריים עם מר חרושצ'וב.
המשבר הקאריבי
הצלחות אלה נובעות משתי סיבות: הראשונה – פסיכולוגית טהורה, השנייה – הרבה יותר חמורה – נובעת מהפירוש שניתן למשבר הרוסי-אמריקאי באזור הקאריבי בנובמבר שעבר.
המהפכנים הלאטינו-אמריקאים נמצאים במצב של מלחמה עם ארצות הברית. הם אינם מאמינים, לא באפשרות של שינוי בדרכי שלום בארצותיהם, ולא בסיכוי של תפיסת השלטון ללא מאבק עם ארצות הברית. הם צריכים עזרה במשימה כבירה זו והתעמולה הסינית, המסבירה שברית המועצות נעשתה לשותף של ארצות הברית, מדאיגה אותם.
גם עניין קובה נתן לסינים טיעונים חזקים להדגמת הזהרותיהם נגד מר חרושצ'וב. בתחילה לא רצו הלטינו-אמריקאים להאמין בקיומם של בסיסי טילים סובייטיים בקובה. אחרי נאום קנדי מן ה-25 באוקטובר, הם הפגינו כולם כדי לגנות את האמריקאים על כך שהם מתרצים בצורה זו את ההסגר הימי ואת הכנותיהם לפלישה לקובה.
כשהסובייטים הודו בנוכחותו של נשק ההתקפה שלהם באי, התפלגו תומכי פידל קסטרו. חלק טען: "אנחנו מוכנים להיאבק להגנת המהפכה הקובנית אבל לא למען קיומם של בסיסים רוסיים באיים הקאריביים". והחלק השני ענה: "הטילים הרוסיים נמצאים שם כדי להגן על קסטרו ולכן אי אפשר להפריד בין שני הדברים".
פתרון המשבר, בצורה המפתיעה בה קיבל מר חרושצ'וב את העיקרון של ביקורת [פיקוח] בינלאומית בקובה, מבלי לשאול אפילו את דעתו של קסטרו, הוסיף למבוכה שבין הפידליסטים הלטינו-אמריקאיים. הם לא ידעו איך לפרש את כוונותיהם של הסובייטים בכל העניין.
רק איש אחד, פידל קסטרו, יכול היה להגיד להם בדיוק איזו משתי הגירסאות הקומוניסטיות של המשבר היא נכונה. רק הוא יודע אם מר חרושצ'וב מדבר אמת כשהוא טוען "אנחנו הבאנו את הטילים לקובה כדי להגן על קסטרו והחזרנו אותם אחרי שסחטנו מקנדי הבטחות בדבר השלמות הטריטוריאלית של קובה", או שמאו צה טונג צודק כשהוא מסביר: "חרושצ'וב הוא הרפתקן שבונה בסיסים סובייטיים בקאריביים ללא שום צורך בשביל הקובנים ואחרי זה נפחד מאיומי האמריקאים מבלי לקחת בחשבון את האינטרסים של מהפכת קסטרו".
כי פידל קסטרו הוא היחיד היודע אם היה זה הוא שביקש את הטילים הסובייטיים כדי להגן על ארצו, או אם היה זה מר חרושצ'וב שכפה אותם עליו כדי לחזק את העוצמה האסטרטגית של ברית המועצות. אך פידל קסטרו עוד לא נתן את הסברו על המשבר, לפחות בפומבי.
אבל, באופן פרטי, כך מוסרים לנו אנשים יודעי דבר, החוזרים מהוואנה, הוא מספר לכל מי שמוכן לשמוע שהאמת היא לצידו של מאו צה טונג ולא לצידו של ניקיטה חרושצ'וב. אך הוא מהסס לגלות את זה בפומבי. הסיבה, בלי ספק, היא שהוא אינו רוצה להתייצב בצורה ברורה לצד הסינים נגד יריב, פחות הגון ללא ספק, אבל עשיר יותר ובמצב יותר מתאים להגן על קובה.
פצצה פוליטית
אך לא נעלמה מעיני ה"לטינוס" העובדה ש"רבולוסיון", ביטאון הפידליסטים, מפרסם בצורה סדירה את הטקסטים האנטי חרושצ'וביים מפקין. הם מכירים מספיק את קסטרו כדי שיחכו לפיצוץ פצצה פוליטית ממדרגה ראשונה: – הסברו של עניין הטילים [בינתיים התפוצצה הפצצה. קסטרו הכריז כי הטילים הסובייטיים הוצבו בקובה לפי בקשת חרושצ'וב. כן נקט עמדה אוהדת לסינים במחלוקתם עם מוסקבה, תוך הסתייגויות מסוימות, כפי שמנבא המשך המאמר. – המערכת].
ללא ספק, לא יספיקו גילויים כאלה כדי להכריע את הכף לטובת פקין, אך הם ינחיתו מכה קשה על ראשה של הגווארדיה הישנה הפרו סובייטית העומדת עדיין בראש המפלגות הקומוניסטיות הלטינו-אמריקאיות. אנשים אלה, כמו בעבר, התייצבו ללא תנאי לצד המדיניות של חרושצ'וב. הקומוניסטים הקובנים הוותיקים הסכימו לביקורת [פיקוח] בינלאומית על אדמת קובה שהוצעה על ידי הרוסים ושנדחתה על ידי קסטרו.
המרד נגד גווארדיה ותיקה זו מתפתח בתוך כל המפלגות של היבשת הלטינו-אמריקאית. לואיס קרלוס פרסטס איבד כל סמכות בין הקומוניסטים הברזילאים. הם מצפים יתר מפרנצ'יסקי יוליאו, מנהיג איגודי האיכרים, שמבלי להיות קומוניסט הוא מהפכן אמיתי. והיה אפשר להרבות בדוגמאות. ההתקפה הסינית רק חיזקה דרישה זו לשינוי ההנהגה הקיימת בכל המפלגות.
אבל אם ההאשמות של פקין נגד חרושצ'וב מעוררות את המהפכנים של הארצות מעוטות הפיתוח לאי אמון בעצות מוסקבה, אין מאידך שום הוכחה שהיא מביאה לקבלת הסמכות של פקין. הדוגמה הקובנית מראה על תהליך שונה לגמרי.
נפל
אם איבד קסטרו הרבה מאשליותיו לגבי ברית המועצות, הוא לא נהפך בגלל זה ל"סיני". הוא אינו מקבל את הניתוחים הפשטניים של פקין על הכוח השוקע של האימפריאליזם, הוא מבין בקושי את השפה הסכולאסטית-סטאליניסטית שלהם והוא בפירוש נגד הדרכה אידיאולוגית ואינטלקטואלית מפקין. כאשר הוא מכריז ש"קובה היא הארץ החופשייה היחידה בעולם", הוא חושב על הסינים כמו על הסובייטים ועל האמריקאים.
בצורה פרדוקסאלית, הסינים והסובייטים רבים על הנהגתו של אירגון שכנראה הולך ונעלם: אינטרנציונל קומוניסטי מאוחד בקנה מידה עולמי.
המושג הזה של אחדות וסולידאריות בין הקומוניסטים של הארצות השונות לא החזיק מעמד אחרי סערת הדה-סטאליניזציה והוויכוח הסיני-סובייטי בחמש השנים האחרונות. כל יום הורס עוד יותר בניין רעוע זה.
כך, עוד לפני שחרושצ'וב יפגוש פעם נוספת את מאו צה טונג, אפשר להגיד שאיש לא יצא מהתנצחותם מנצח או מנוצח. האינטרנציונל החמישי, על אף האמצעים שהסינים רוצים להקדיש ליצירתו, יהיה יצירת נפל. אך החלשת יוקרתם של הסופר-גדולים בעולם הקומוניסטי יכולה להקל על הופעתן, כמעט בכל מקום, של תנועות עצמאיות של השמאל הקיצוני.