ישבנו בבית והקשבנו ל"קול ישראל". כשליש ממהדורת החדשות היה מוקדש לסבלות יהודי ברית המועצות, שלא ניתן להם השנה ליהנות ממצות לפסח.
תמיד כשמדברים על אוכל אנחנו נעשים רעבים. נעלנו איפוא את נעלינו וירדנו למכולת הסמוכה. "תן לנו, בבקשה, חצי לחם שחור", אמרנו לחנווני שלנו, אדון זילברוואסר.
אדון זילברוואסר פער את פיו, עד ששיניו התותבות כמעט ונפלו. אחר כך הסתכל עלינו ברחמנות: "לחם?? בפסח??" שכחנו לגמרי… היום פסח, ובמדינת ישראל אי אפשר להשיג לחם. יש רק מצות, מצות מתפוררות, הגורמות לשילשול ולטעם חמוץ בפה.
בתחילה התרגזנו מאוד. האם בגלל העובדה שבצקם של ששים ריבוא (או שש מאות…) יוצאי מצרים לא הספיק להחמיץ – האם בגלל זה אנו חייבים לסבול?
אבל תיכף תפשנו כי הרוגז אינו יכול לעזור. צריך למצוא איזה פתרון קונסטרוקטיבי. חזרנו הביתה שקועי מחשבה, כירסמנו את שרידי הלחם היבש שגילינו בארגז הלחם, חשבנו וחשבנו ולבסוף הגענו לפתרון:
אולי, בשנה הבאה, תוכל שגרירות ישראל במוסקבה להגיע עם הרוסים למין סידור כזה: מישראל ישלחו מצות עבור היהודים הרוסיים האדוקים, ומאפיות מוסקבה ישלחו אלינו באווירונים לחם רוסי שחור, טרי, טעים ומשביע – עבור היהודים הישראלים שאינם רוצים לאכול מצות בפסח. מה דעתכם?