שיחה מיוחדת של כתבנו י. יהלום עם יוסף בנאי ואבנר חזקיהו לרגל הצגת מחזהו של נסים אלוני "הנסיכה האמריקאית" ב"תיאטרון העונות".
יוסי בנאי ואבנר חזקיהו, או בכינוייהם: יוסי וחזקי, הפכו לשם דבר בתיאטרון ובבימת הבידור הקל שלנו. על אף גילם הצעיר, יחסית, מצטיינים הם, איש לפי דרכו, בידע, בכישרון, בניסיון בימתי עשיר ואף בסגנון משחק מקורי ומיוחד.
מי מאיתנו, שראה את ההצגה, אינו זוכר את המלך כספר השמיני ב"בגדי המלך" של אלוני, בביצועו המבריק של חזקי, ובלב מי מאיתנו לא נחרתה דמותו של גבור "הארוך, השמן והגוץ" בביצועו המצוין של יוסי.
כל מי שעקב אחרי שני שחקנים אלה בהיותם ב"הבימה" יכול היה להבחין, כבר מזמן, בכישרונם המבורך ובגישתם הרצינית לעבודתם האמנותית; די להזכיר את הדמות הכפולה של ראש העיר והנסיך שארל ב"חזיונות סימון מאשאר" לברכט (הצגה טובה שהורדה משום מה מהבמה לאחר מספר קטן של הצגות) – בביצועו של אבנר חזקיהו, או את בן הפרברים ב"שנים-עשר המושבעים" – בביצועו של יוסף בנאי.
חיכינו איפוא כולנו, בציפייה רבה, לראות מה ילד ה"זיווג" החדש כוכבי "בגדי המלך", שעזבו לפני זמן לא רב את ה"גב" הבטוח של "הבימה", כדי להקים תיאטרון חדש – "תיאטרון העונות", שהצגת הבכורה שלו התקיימה לפני כשבועיים.
ואמנם הצצנו… אך לא נפגענו. ייתכנו דעות שונות על המחזה וכן התרשמויות שונות מההצגה; אך כל מי שיקרא את המחזה או יראה את ההצגה, דומני שמובטחת לו הנאה מלאה.
* * *
העניין המיוחד שעוררה ההצגה והתגובות השונות אודותיה ואודות התיאטרון החדש בכלל, עוררו בי את הסקרנות לשוחח עם "בעלי הדבר" עצמם, לשאול אותם שאלות מספר ולהביא את דבריהם בפני קוראי "מצפן".
את יוסי ואת חזקי פגשתי במסדרון "הקאמרי הישן" ברח' נחמני, זמן מועט לפני עלות המסך על הצגתם החדשה. אותו ערב היו הם עסוקים מאוד בצילום תמונות של ההצגה; אף על פי כן נאותו לי ברצון והקדישו לי את זמנם הפנוי כדי להשיב על שאלותי.
* * *
השאלה הראשונה שהצגתי לפני צמד שחקני "תיאטרון העונות" היתה: מה מטרתכם בהקמת התיאטרון החדש, האם יש לכם אתגר רעיוני – כיוון אידאי מסוים שלאורו תבחרו את מחזותיכם? – "לא", השיב לי יוסי. "יש לנו רק מטרה אחת והיא: לעשות הצגות טובות".
האם לא ראיתם אפשרות לבצע זאת במסגרת אחד התיאטרונים הקיימים, הרי גם להם אותה מטרה?
"לא ראינו אפשרות כזאת", משיבים יוסי וחזקי. הסיבה לכך שאין מעלים מחזות טובים בתיאטרונים הקיימים, נעוצה לדעתם ב"סרבול אדמיניסטרטיבי". כאן מעדיפים הם שלא לפרט, ולפי תגובתם נראה לי שהם בוחרים לענות על כל הקשור בעבודתם שלהם ולא לחוות דעה על הנעשה בתיאטרונים האחרים. אך כל מי שיודע, ולו במעט, על הנעשה מאחורי הקלעים של תיאטרונינו הגדולים יבין את הרמז ה"דק".
"ובמה שונה המצב אצלכם?" ממשיך אני לשאול אותם. "מה הערובה לכך שאתם תתמידו בהעלאת מחזות טובים"? על כך הם משיבים: "אצלנו לא האדמיניסטרציה תקבע איזה מחזה ראוי להצגה ואיזה לא: אותנו מדריך בבחירת המחזות סופר – נסים אלוני – שרכש גם ניסיון רב בעבודתו כחבר ועדת הרפרטואר של 'הבימה' והוא ה'אוטוריטט' האמנותי שלנו. טעמו וניסיונו הם ערובה לא מבוטלת לכך שנתמיד בדרכנו האמנותית".
כיון שכבר הזכרנו את תפקידו של המחזאי והבמאי של הלהקה, שאלתי: "האם יהיה הרפרטואר שלכם מבוסס רק, או בעיקר, על מחזותיו של נסים אלוני?" על כך השיבו לי השניים: "בשלב זה כן. אך בעתיד נעלה גם מחזות אחרים. איננו מוגבלים, עקרונית, על ידי סופר מסוים או על ידי סוג מסוים של מחזות. מטרתנו, כפי שאמרנו, להעלות מחזות טובים ולעשות מהן הצגות טובות".
וכאן צצה, כמובן, השאלה "העדינה": איך תממנו את הצגותיכם? הצגה טובה אינה בהכרח הצגת קופה. הניסיון הוכיח, עד עתה, שללא תמיכה כספית רצינית מבחוץ, אין תיאטרון טוב יכול להתמיד בדרכו האמנותית.
בשאלה זו חולקים השניים על דעתי (כנראה שהם אופטימיים יותר ממני באשר לקהל). "הקהל אינו מקפח הצגה טובה", אומר יוסי. אמנם, בתיאטרון גדול מתגלים קשיים כספיים לא מעטים גם בימים של הצלחה אמנותית, אך בתיאטרונם הקטן מקווים הם להתגבר על בעיה זו.
אודה שדבריהם האחרונים הפתיעוני. בראיונות השונים איתם, שנתפרסמו בעיתונות, נמסר שהם מתכוננים, כביכול, לגייס שחקנים רבים ככל האפשר ולהקים תיאטרון שיהווה אתגר למבנה ולתפיסה המסורתיים של תיאטרונינו הגדולים.
כשהערתי להם על אינפורמציה זו שקיבלתי, הכחישו את דברי. הם רואים בדברים שפורסמו סוג של פרסומת ותו לא. אין להם יומרות כל כך גדולות. הם מנהלים אמנם משא ומתן עם שחקנים שונים, אך אין הם מתעתדים לצרף, לפחות בשלב זה, ללהקתם יותר משניים-שלושה שחקנים (שמות אין לגלות עדיין) שיהוו, יחד איתם, את הגרעין הקבוע של התיאטרון. "במקרה של צורך", הם אומרים, "אם נזדקק לכוחות נוספים, להצגה זו או אחרת, נגייס שחקנים מהחוץ, לזמן מוגבל, לפי הסכם מיוחד, כפי שעושות להקות קטנות אחרות".
ומה בדבר מחזות "אוונגרדיים"? "הנסיכה האמריקאית" הוא מחזה החורג מדפוסים דרמטיים מקובלים: האם חושבים אתם להמשיך ולהציג מחזות חדשניים?
"איננו מתכוננים לקפוא על השמרים ולהציג רק את הקל והבטוח", אומרים חזקי ויוסי. "אנו מבקשים להעלות על במתנו מחזות מפרי עטם של מחזאים צעירים בארץ ובעולם, המנסים לגלות דרכים חדשות בתיאטרון. אמנם, דרושה לכך העזה, החסרה כל כך ברוב התיאטרונים בישראל. נכון שצפויות לנו גם אכזבות". אך ללא העזה וללא התלבטות וחיפושי דרך לא תיתכן אמנות של אמת. "אפילו בפאריס", אומר חזקי, "שבה מרובה קהל שוחרי התיאטרון, מוצגים מחזות חדשניים רק בפני קהל מצומצם. עובדה היא שגם יונסקו ובקט היו מאוד לא מקובלים ב'עיר האורות' בשנים הראשונות של יצירתם ואילו היום מוצגים מחזותיהם לפני המונים בכל רחבי העולם ואפילו בתיאטרונים שמרניים".
גם בישראל, מקווים חזקי ויוסי, ימצא הקהל הטוב שיבוא לראות הצגות החורגות מהמסגרת המקובלת, הצגות שבהן אין מגישים את הכל "עם כפית לפה".
השאלה האחרונה שהצגתי ליוסי בנאי ואבנר חזקיהו היתה: מדוע מבקשים אתם, כפי שפורסם בעיתונות, לצרף ללהקתכם שחקנים צעירים דווקא, האם הגיל הוא הקובע? על כך היתה תשובתם: "אין זה עניין של גיל אלא של הבנה. אנו רוצים בשחקנים בעלי כישרון, הבנה ורצון טוב. אנו זקוקים לפרטנרים איתם נמצא שפה משותפת והתאמה בעבודתנו וכאלה מכירים אנו בעיקר בין השחקנים הצעירים".
* * *
השיחה הגיעה לסיומה. יוסי וחזקי נפרדים ממני בלבביות כשהם ממהרים לעבודתם. "ההצגה חייבת להימשך" ובה יאמרו גם הם, גם נסים אלוני – המחזאי והבמאי, גם יוסל ברגנר – צייר התפאורה, וכל אלה שהשתתפו בהכנת המחזה, את אשר היה בלבם להגיד לנו.
"מה שיש לנו לומר לקהל, נגיד מעל במה זו". בדברים אלה נפרדו ממני חזקי ויוסי. הצגתם החדשה הוכיחה באמת שיש להם מה לומר.
לא נותר לנו אלא לאחל להם ולעמיתיהם נסים אלוני ויוסל ברגנר הצלחה בעבודתם האמנותית.
מי ייתן וירבו "ההצגות הטובות" על במת "תיאטרון העונות".
על המחזה וההצגה תופיע רשימה מיוחדת בגיליון הבא של עיתוננו ובינתיים – אנו ממליצים.