דוברי הממשלה והנהגת ההסתדרות המגינים על המדיניות הכלכלית של השלטון, דומים לאדם המנסה להתכסות בשמיכה קצרה מדי. אדם כזה, כאשר הוא רוצה לכסות את ראשו ומושך את השמיכה למעלה – חושף בכך את רגליו לקור.
בדומה לזה, תועמלני מפלגת אשכול, כאשר הם מנסים להצדיק צד אחד של המדיניות הממשלתית – חושפים לעין-כל את השקר שבתעמולה המצדיקה צד אחר של אותה מדיניות.
הנה, למשל, רוצים הם לשכנע את הפועלים שיסכימו להקפאת השכר. ומה הם מבטיחים לפועל תמורת זאת? הקפאת המיסים! המיסים – כך הם מודיעים – לא יועלו השנה.
יפה מאוד. באמת יפה מאוד. אולם המיסים מוטלים לא רק על השכירים אלא על כל האזרחים. יתר-על-כן, אם שיטת המיסוי היא פרוגרסיבית נופל עיקר עול המיסים על השכבות האמידות והמיסים משמשים משמשים מכשיר לחלוקה-מחדש – חלוקה צודקת יותר – של ההכנסות. על-כן, במדינה שבה המיסוי הוא פרוגרסיבי אין הקפאת המיסים יכולה להיות לטובת השכיר דל-היכולת אלא דווקא לרעתו.
אבל תועמלני הממשלה וההסתדרות מכריזים על הקפאת המיסים כעל פרס, כעל פיצוי שהשכיר יקבל תמורת הקפאת שכרו! בכך הם מודים – כנראה מבלי להרגיש זאת – כי שיטת המיסוי בישראל איננה פרוגרסיבית, וכי עיקר נטל המיסים רובץ על השכבות הדלות.
אכן, עובדה זו ידועה היטב; אולם התעמולה הרשמית ניסתה תמיד להכחיש אותה. ניסתה להכחיש – עד שהסתבכה בעצמה בסבך שקריה.
כמו במקרים רבים אחרים, מתברר כי תעמולת השלטון של אשכול ובן-גוריון איננה רק שקרנית אלא גם מחוסרת כל היגיון.