בפגישה שנתקיימה בחודש שעבר בחיפה בין ועדי פועלים ולוי אשכול [שר האוצר] שאל אחד הפועלים: "בשביל מה היה צורך בכל העניין הזה של הקפאת השכר? הרי בסופו של דבר יעלו לנו בשנה הבאה, אולי אף רטרואקטיבית, את השכר".

השאלה נכונה וצריך לחשוב באמת במה העניין. ידוע שפועלים במפעלים פרטיים משיגים הטבות בשכר למרות החלטת ההסתדרות להקפיאו. הפועל הנ"ל התפלא מדוע צריך לקבל החלטה שהיא בניגוד למה שמתרחש במשק. האמת היא שעליית השכר היא לטובת המשק והכרחית בזמן של גידול כלכלי.

כאשר המשק מתרחב, מגדילים בתי החרושת את התפוקה. את המצרכים הנוספים למשק יכולים לקנות הפועלים ושאר מקבלי השכר, כי הם רוב הצרכנים. המעבידים, כפרטים העושים עסקים טובים, מוכנים להעלות את השכר רק ש"העבודה תלך בסדר". לכן באופן פרטי אפשר להגיע איתם להסכמים על הטבות שכר. לעומתם, מעמד הקפיטליסטים כולו מעוניין להילחם בעליות השכר כי זה מקטין להם את הרווח.

ממשלת ישראל לקחה לעצמה את התפקיד להפוך את הארץ הזו לגן עדן של קפיטליסטים. היא מחלקת את אוצרות הארץ חצי חינם, משחררת אותם ממיסים, מעניקה להם הלוואות בתנאים דמיוניים. נוסף לכל הדברים האלה, מנהלת הממשלה (בעזרת סוכניה בהסתדרות – [אהרן] בקר, [ירוחם] משל) את המאבק נגד מעמד הפועלים לטובת הבורגנים. נוצר מצב אבסורדי: ההסתדרות ו"מנהיגי הפועלים" הם נגד דרישות הפועלים יותר מאשר מעבידים פרטיים.

באותה פגישה שאלו הפועלים את אשכול: מדוע באמריקה משלמים המפעלים 90% מס הכנסה ואצלנו משחררים משקיעי הון? ועל כך השיב אשכול: אנחנו מעוניינים למשוך משקיעי הון והם צריכים להרוויח, הפועלים לבד לא יכולים לפתח תעשייה.

"מנהיג פועלים" זה לא מאמין שהפועלים בארץ יכולים לסדר את העניינים לבד. הם רק צריכים עזרה ממשקיעים כמו ג'ימי לוי שיקבלו מיליונים מהממשלה ו"יפתחו" את הארץ. הניסיון בארץ מראה שאפשר לפתח תעשייה בהון לאומי. מפעלי ים המלח ו"דשנים וחומרים כימיים" הם שתי דוגמאות. אין צורך להפוך את הארץ לגן עדן של מתעשרים על מנת לפתחה.

אשכול צועק על הפועלים: אתם לא יעילים, אתם צריכים להגביר את הפריון. על כך משיבים הפועלים: אתה וחבריך וכל בעלי ההון שלך לא יעילים. אתם מבזבזים מיליונים על חשבון משלם המיסים.

את פיטורי הייעול צריך לבצע בבניין הוועד הפועל: את משרתי הבורגנות צריך לפטר (זה בזבוז כסף של פועלים) ובמקומם למנות נציגים נאמנים של הפועלים.